עזריאל ברגר כתב:אבל שימו לב: כל הפלפול על מצבם של שבט לוי במצרים - אינו מסביר איך הגרים יכולים לומר "עבדים היינו לפרעה במצרים", ולכן יותר נראה שעיקר האמירה שלהם היא על כללות האומה, וכנ"ל.
לגבי גרים, לכאורה זה לא פשוט, ונצרך להאריך בזה מעט בס"ד.
קודם כל, לגבי עצם קיום הפסח הוצרך הכתוב (במדבר ט, יד) לרבות במיוחד גרים, וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' וגו', והטעם הפשוט לצורך בריבוי מיוחד זה הוא כי הגר לא היו אבותיו במצרים ולא יצאו משם וכו' וכל חג הפסח עניינו הבחירה המיוחדת בבני בכורי ישראל וכו', ומה לגר ולזה. קמ"ל שהוא הצטרף לאומה הישראלית לכל דבר ועושה פסח [ויש עוד לעיין ולהעמיק בזה].
אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].
ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר
לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].
אמנם בתפילה אומר הגר אלוקינו ואלוקי אבותינו מהאי טעמא, ושם הרי מפרטים מיד גם את יצחק ויעקב, ויש לדחות שמפסיקים ואומרים בנפרד אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ולא אומרים ברצף אלוקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל כן אצל הגר - "אבותינו" מתייחס במסוים לאברהם, ועד כדי לדקדק עמו שיאמר "אלוקי אבי" [בלשון יחיד, דקאי רק על אברהם] לא הצריכו [לדעת הירושלמי, והמשנה חולקת כנ"ל].
נמצא שיש לנו סוגיה שעוסקת בדיוק בנושא הזה, אמירה של גר דברים שמתייחסים להיסטוריה של ישראל, ומבואר בסוגיה שכל אמירה שאין צידוק לשוני כיצד יכול הגר לומר אותה - אין לו לומר אותה, וגם אם הצטרף לכלל ישראל, אין הוא יכול "לדבר בשמם" ולומר "אבותינו" [אא"כ מדובר במה שאירע כבר לאברהם שאז גם הגר בכלל זה כי אברהם אב המון גויים, ובפרט הגר שהצטרף לאמונת אברהם כאברהם עצמו שהכיר את בוראו, והוא נדיב - ראש לגרים, כבגמרא סוכה].
וראיתי שכך ממש טען החפץ חיים, כמש"כ האדר"ת בספרו עובר אורח (אות צז) שאמר לו הח"ח שתמוה בעיניו איך יאמרו גרים "ממצרים גאלתנו" וכיוצא בזה, דהגם שיכולים לומר "לאבותינו" מ"מ "ממצרים גאלתנו" הוא מיחזי כשיקרא, ד"לאבותינו" שאני כיון דאברהם היה אב המון גוים, עכ"ד.
והוא ממש מה שאנו עוסקים בו כאן, כיצד יאמר גר "עבדים היינו לפרעה במצרים".
ומה שהביא החיד"א מר"ע שהיה בן גרים, יש לומר פשוט, דכל עוד שלא מדובר בגר עצמו שהתגייר, הלוא יש בייחוסו גם אבות ואמהות מישראל, ומצידם אינו שונה מכל יהודי אחר. וגם דין זה איתא במשנה ביכורים, שאפילו לדעת המשנה - אם היתה אמו מישראל אומר "אלהי אבותינו". וא"כ ר"ע שהיה בן גרים, אין הכוונה שהתגייר בעצמו, ואפילו לא רק אמו היתה מישראל, אלא שאי-שם בייחוסו היו גרים, אבל פשוט שיהודי כזה יכול לומר בשופי "עבדים היינו". ובאמת פלא [לכאורה עצום] איך מוכיח החיד"א [היינו הגאון שהביא, והחיד"א מסכים עמו] מרבי עקיבא - לגרים עצמם. וגם מה החידוש שזרע גרים ירבו בסיפור וכו', הלוא הם מחוייבים בזה מצד שאר אבותיהם שהיו מישראל.
אמנם דאתינן להכי יש לומר לגבי לויים שיכולים לומר עבדים היינו מהאי טעמא, דאף אם הם בן אחר בן מלוי שלא נשתעבד, אבל מצד אמותיהם מסתבר שלא כולן בכל הדורות מלוי דוקא [וכל שכן אם אמו שלו אינה בת לוי], ויכולים לומר "עבדים היינו" מצד אמותיהם, שהן באות משבטים שהשתעבדו [ואולי יש לפלפל בזה מצד הנידון על נשות לויים שלא היו משבט לוי אם נשתעבדו במצרים].
למעשה, האור החיים הקדוש עה"פ הנ"ל וכי יגור אתכם גר וכו' מדבר בדיוק על טענת הח"ח [וכמעט באותו הלשון], ומאריך לבאר שההו"א היתה שגר עצמו אינו עושה פסח כי לא היה במצרים ולא יצא ממנה, וקמ"ל שאף הגר עצמו היה במצרים ויצא ממנה בסוד גלות הנשמות והשורשים [וכפי שאיתא בגמרא שנשמות גרים גם היו באיזה אופן במתן תורה, עיין שבת קמו, א ושבועות לט, א ובמהרש"א שם], וזה לשונו:
"נראה לפרש בהעיר עוד למה פרט הכתוב הגר במצוה זו מכל המצות, והגם שאמרו ז"ל (ספרי) וזה לשונם אין לי אלא פסח שהשוה הגר לאזרח כל המצות שבתורה מנין תלמוד לומר חקה אחת וגו' עד כאן. עם כל זה למה לא בחר לפרט אלא במצות פסח. אכן לצד שיש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא היה לא הוא ולא אבותיו במצרים ואין מקום למעשה פסח אצלם כי לא פסח ה' על בתיהם במצרים, וזה דומה למאמרם ז"ל שאמרו (ביכורים פ"א) גר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר וכו' כמו כן הדבר הזה, לזה חידש הכתוב דין זה כאן ואמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח הוסיף בו תוספת פירוש שהגם שאינו מהיוצאים ממצרים אף על פי כן מלבד שצריך לעשות כל המצות ואף גם זאת ועשה פסח וגו':
ודקדק לומר אתכם לומר שהגם שאתם רואים זה חדש מקרוב בא עם כל זה אתכם הוא כאחד ממנו, ויציאתנו ממצרים היתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא וכשהיו אבותינו במצרים היתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם חס ושלום הי' כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים כי הכל הולך אחר העיקר והצלת העיקר נוגעת גם לענפים, ואמר כחקת הפסח,
חש הכתוב שיאמר האומר הן האמת כי עשה יעשה כל משפטי פסח אבל דברים שהם ממש דברי שקר כמו שתאמר להגיד עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו וגו' וכדומה עדיין דן אנכי כי לא ישעו בדברי שקר, תלמוד לומר כחקת הפסח כי יכול יוכל דבר כדברים האלה כי היה היה גם הוא במצרים בבחינת השרשים".
דברים נפלאים שמעמידים [לכאורה, אם כי יש לדחות,] גם את "עבדים היינו" על עניין הגלות הרוחנית, ולא רק את "מתחילה עובדי ע"ז" וכו', ואכמ"ל. ועכ"פ דבריו הם ממש כעין מש"כ החיד"א בטעם אמירת לויים "עבדים היינו" [והובא לעיל עיי"ש]. והובאו דברי האוה"ח הללו להלכה ע"י החיד"א עצמו בברכי יוסף סימן תע"ג ובפתחי תשובה שם סק"ד. וצ"ע מה התכוון הח"ח בטענתו לאדר"ת, הרי בוודאי ידע זאת, ואולי התכוון שלא ברירא/שמיעא ליה דברים אלו למעשה, וצ"ע.
עוד כתב בזה השפתי כהן עה"ת עה"פ (ויקרא יט, לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", ועה"פ הנ"ל (במדבר ט, יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ, וחיבר בין שני הפסוקים האלה שעניינם אחד והגר ג"כ עושה פסח ומספר ביצי"מ, וכתב דבר פלא, שהטעם שעושה הגר פסח ואומר עבדים היינו, כי שמא הוא מנשמות ישראל שהיו במצרים ונדחו לחוץ שם או אחרי יצי"מ. וכמו שבמצרים כל ההרוגים והילדים שנתמעכו מישראל היו נשמות חיצונות, ומיכה יוכיח. וגר שבא להיות אתכם ונטה שכמו לסבול העול עמכם זה ודאי הוא מנפש טהורה ולזה ואהבת לו כמוך כי ממקום שנאצלה נפשך נאצלה נפשו. וכתב: "וכי יגור אתכם גר ["יגור אתכם" היינו] שנראה לכם שהוא גר, לא תונו אותו לומר שעשיית הפסח הוא זכר ליציאת מצרים והוא לא היה במצרים לא הוא ולא אביו, לזה אמר לכם [לכאורה צ"ל: אתכם] גר, כי אתם אינכם יודעים, כי אולי היתה נשמתו מישראל ונדחה לחוץ ועתה חזרה, אם כן חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ".
עוד ראיתי מבארים, שבאמת הרי על כל אדם קשה כיצד הוא אומר "עבדים היינו" והוא עצמו לא היה עבד במצרים, אלא רק אבותיו. אלא ששני יסודות יש בזה: א. שחייב אדם לראות/להראות עצמו כאילו הוא יצא עתה משעבוד מצרים. ב. אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו וכו' משועבדים לפרעה במצרים. ובגרים [וכן שבט לוי, באם לא היה עליהם שעבוד וצרה כלל] אין את הטעם השני, אבל יש את הטעם הראשון [אם לא שנאמר שהטעם הראשון מתלא תליא בשני], דהיות שכעת הגר הוא מישראל, והוא חייב בכל מצוות הפסח וחייב גם בסיפור יציאת מצרים והנהגת חירות בלילה זה [עוד לפני שבאנו לדון באיזה לשון בדיוק יאמר] א"כ הוא ג"כ נכלל בחיוב לראות/להראות עצמו כאילו הוא יצא עתה משעבוד מצרים, ומטעם זה הוא אומר "עבדים היינו לפרעה במצרים". [ואולי יש לפלפל בזה לפי המקור לחיוב זה, האם הוא מהפסוק המובא בהגדה "ואותנו הוציא משם" או מהפסוק שהביא הרמב"ם "וזכרת כי עבד היית", ובגדרי חיוב זה, כמדומה שיש ע"ז מהגרי"ז].
גילוי נאות:
נעזרתי כאן הרבה בספר עיטורי חיים [שוורץ] פרשת בהעלותך.