ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז"ל דשבט לוי לא נשתעבדו אפ"ה חייבים לספר ביצ"מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וז"ש וכל המרבה הכל לאתויי כהנים ולויים דלא נשתעבדו ודרך צחות אפשר תיבת וכל ר"ת ואפילו כהן לוי המרבה לספר וכו'. ויש בזה טעם לשבח דהן לו יהי שלא נשתעבדו והיו ברשות עצמן מ"מ לא היו יכולין לצאת, והגדיל ה' לעשות שיצאו עם ישראל ביד רמה.
ועוד דאם ח"ו ישראל היו שוהים עוד רגע היו נטמעים ונכנסים בן' ש"ט והיו נאבדים ואפשר שיגיע גם אליהם הפגם שילכו אחר הרוב דומה למ"ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נמצא בעגל מ"מ כיון שהיה הפגם הגיע גם ליהושע. וא"כ גם שבט לוי הכהנים הלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו.
ומייתי ראיה לזה מעשה בר"א ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה כלומר הבט ימין וראה הני תנאי רובם כהני ולויי כי ר' יהושע הוא ר' יהושע ן' חנניא שהיה לוי ור' אלעזר בן עזריה ור' טרפון היו כהנים ואם כן היא ראיה גמורה למה שאמרתי וכל המרבה וכו' לרבות כהנים ולויים דהשלמים האלה איכא בינייהו כהני ולויי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה:
וכשהרציתי הני מילי מחיי"ם לפני מי שגדול כה ענני דכן פירש הוא נר"ו והוסיף נפך שפי"ר שהוא פירש וכל המרבה לרבות כהנים ולויים וגרים וזרעם דהוה ס"ד דשבט לוי לא נשתעבדו ולא עליהם יהיה גודל החיוב והשבח לספר ביצ"מ וגם גרים וזרעם לא נשתעבדו ולא היו מעיקרא ביצ"מ לז"א וכל המרבה וכו' לרבויינהו ומייתי הך עובדא דאיכא כהני ולויי כאמור גם אשו"ר נלוה עמם אי"שור גיורא ר' עקיבא בא מזרע גרים ואפ"ה הרבו לספר יצ"מ:
דרומי כתב:עכשיו אני נזכר גם בדברי רש"י (איני זוכר היכן בדיוק, אולי בפרשת יתרו), שכאשר פגש אהרן את משה מביא את אשתו ובניו למצרים - אמר לו: "על הראשונים אנו מצטערים, ואתה מביא עוד"?
כלומר, גם לבני שבט לוי היה צער במצרים... ופשוט
דרומי כתב:עניתי שאיש אחד זה לא הוכחה על המצב הכללי!
על הראשונים אנו מצטערים, אע"ג דשבטו של לוי לא נשתעבד, היו יראים מפני שהיה שוחט בניהם ק"ן בבוקר וק"ן בערב, וכן משום גזרת כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו לעיל פ"א פכ"ב.
אף על פי ששבט לוי לא היו משועבדים מ"מ לא היה רוצה שיבואו במקום שיראו ישראל בצרה.
דרומי כתב:אין הספר תח"י כרגע אבל קרוב לודאי שהרבי מעתיק את דברי החיד"א ולא נתכוון לחדש מעצמו.
וכל המרבה. ואפילו כהנים ולוים שלא נשתעבדו וגרים, וראי' לזה: מעשה בר"א ור' יהושע (לוי) וראב"ע (כהן) ורע"ק (בן גרים) ור"ט (כהן) (שמחת הרגל).
אחורי תרעא: ולפי מה שכתב רבינו בחיי דרבי אליעזר הגדול היה מזרעו של משה רבינו ע"ה א"כ היה לוי ובהכי אתי שפיר דכל השלמים הללו היו כהנים ולויים ורבי עקיבא בן גרים והיה עולה על הדעת דפטירי ככתוב לפנים.
עזריאל ברגר כתב:אבל שימו לב: כל הפלפול על מצבם של שבט לוי במצרים - אינו מסביר איך הגרים יכולים לומר "עבדים היינו לפרעה במצרים", ולכן יותר נראה שעיקר האמירה שלהם היא על כללות האומה, וכנ"ל.
בן יוסף [ויוסף היה] גר צדק מבני בניו של סיסרא. וביוחסין בסדר הדורות ר' טרפון אמר עליו אשריך אברהם אבינו שיצא ר' עקיבא מחלציך, וקשה הא בן גרים היה כיצד יצא מאברהם [א"ה: וקשה לומר שהכוונה על עצם זה שאביו נתגייר ונחשב בזה "זרע אברהם" כאילו ילדו, כי אומר "מחלציך", וצ"ע] ואולי אביו יוסף נשא בת ישראל. והכרח לזה כיון שהיה ראש ישיבה ועיבר שנים אם לא היה אמו מישראל לא הוה קרינן ביה מקרב אחיך.
צופה_ומביט כתב:אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].
ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].
אמנם בתפילה אומר הגר אלוקינו ואלוקי אבותינו מהאי טעמא, ושם הרי מפרטים מיד גם את יצחק ויעקב, ויש לדחות שמפסיקים ואומרים בנפרד אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ולא אומרים ברצף אלוקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל כן אצל הגר - "אבותינו" מתייחס במסוים לאברהם, ועד כדי לדקדק עמו שיאמר "אלוקי אבי" [בלשון יחיד, דקאי רק על אברהם] לא הצריכו [לדעת הירושלמי, והמשנה חולקת כנ"ל].
נמצא שיש לנו סוגיה שעוסקת בדיוק בנושא הזה, אמירה של גר דברים שמתייחסים להיסטוריה של ישראל, ומבואר בסוגיה שכל אמירה שאין צידוק לשוני כיצד יכול הגר לומר אותה - אין לו לומר אותה, וגם אם הצטרף לכלל ישראל, אין הוא יכול "לדבר בשמם" ולומר "אבותינו" [אא"כ מדובר במה שאירע כבר לאברהם שאז גם הגר בכלל זה כי אברהם אב המון גויים, ובפרט הגר שהצטרף לאמונת אברהם כאברהם עצמו שהכיר את בוראו, והוא נדיב - ראש לגרים, כבגמרא סוכה].
הבאר ההיא כתב:אינני יודע אם אני מחזק, אני הבנתי בתשובות ופסקים הנ"ל שבאמת גר לא אומר את הכל וכיון שאת העיקר יכול לומר לכן יש עליו דין קריאה משא"כ אילו העיקר היה ארמי אובד אבי אז מי שאינו יכול לומראת העיקר אין עליו דין קריאה כלל, ומעתה כל שהרמב"ם לא פירש אחרת נראה שלדעתו גר אומר את כל המקרא ביכורים כולל סיפור יצי"מ בגוף ראשון וא"כ גם בליל הסדר יוכל לומר רק שבאמת עדיין קשה למה באמת יכול לומר כך.
שורש הטענה לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא הגדתי היום וגו' הוא בביכורים פ"ג מ"ו (כך מהערת המהדיר לתשובות ופסקים הנ"ל) וצריך ללמוד שם היטב מה שהאריכו המפרשים בפסק הר"מ.
ובטעם הדבר יש לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא ההודאה על א"י והפירות, ויצי"מ זה רק הרחבה של הענין בבחינת מתחיל בגנות אבל אינו עיקר הענין לעסוק ביצי"מ אלא בא"י.
"להיות שאנו אומרים בנוסח ברכת הגאולה: "הוציאנו מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה, ומאפילה לאור גדול" ונעיין בהשינוי לשון למה בא להורות.
ונראה היות שכל אחד הבין מעלת הגאולה ההיא לפי מדרגת גלותו שהיה בו. דהיינו מי שהיה עובד בחומר ובלבנים הקשה הכיר טובות הבורא ברוך הוא בהוציאו משיעבוד הקשה. ויש אשר לא שעבדו בהם כמו שבטו של לוי אלא שהיו מוכנעים כעבדים והבינו מעלת הגאולה על אשר יצאו בה לחירות. ויש אשר היו במעלה העליונה ולא חשבו לזה ולא לזה, רק עיקר מגמתם היה שיגאלו למען יעבדו השם יתברך בלי שום מניעה, כי בהיותם במצרים במקום הטומאה היה הענן והחושך של מסך המבדיל עליהם ואחר כך כשיצאו אור נגה עליהם להוסיף עליהם בעבודה הולך ואור למעלה למעלה זה היה עיקר שמחתם בצאתם ממצרים.
ולזה בא השינוי לשון למדרגה אחת אמר "משעבוד לגאולה", וכנגד הב' אמר "מעבדות לחירות", וכנגד החלוקה הג' אמר "מאפילה לאור גדול".
הבאר ההיא כתב:צופה_ומביט כתב:אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].
ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].
1. כמדומני שיש אומרים שגם יצחק ויעקב הם אבות לכל העולם ואינני זוכר מי.
2. נ"ל דוחק לתלות הדין שבירושלמי בפי' שאינו מוסכם וגם אונקלוס הפשטן שהיה בזמן התנאים פי' להדיא שארמי אובד אבי הוא על לבן ויעקב, כמובן לגבי אותם ראשונים שפי' כך את הפסוק אין דוחק אבל לא יועיל לראשונים האחרים, ומענין שר"ת (תוס' ב"ב פ"א) דחה את הירושלמי מהלכה גם מחמת הקושיא מארמי אובד אבי ולא הציע את פי' רשב"ם אחיו, ובתשובות ופסקים מחכמי אשכנז סי' ס"א יש אריכות גדולה יותר בפלוגתת ר"ת ור"י ושם מנסה לתרץ שעיקר הקריאה היא מה שלפני ארמי אובד אבי וגם שם לא מוזכר כלל פי' רשב"ם.
צופה_ומביט כתב:גם אני חשבתי השנה על רעיון זה, שעיקר ה"עבדים היינו" של שבט לוי היה העבדות של אחיהם משאר השבטים, ששבט לוי נשא עמם בעול כפשוטו, [שעל כן אומרים שבט לוי "עבדים היינו" - כלל ישראל, ששבט לוי הוא חלק מהם ולא הפריד עצמו מהם כמי שלא אכפת לו ולא נוגע לו ח"ו], וגם חש בעבדות אחיהם שהם עצמם בעבדות ["הרגל של אשתי כואבת לנו"], וגם סבלו בעצמם במצרים - את הצער הנורא שהיה להם על עבדות אחיהם שזה כאב ממש להם עצמם, וביותר שלא היו עמם באותה הצרה ממש שזה היה להם קשה מנשוא, לראות את אחיהם סובלים והם לא, ואף לא יכולים לעזור להם להקל מסבלם.
ואת הרעיון הזה למדתי והכרחתי מבני משה, ולא רק מדברי אהרן למשה לגבי אשתו ובניו "על הראשונים אנו מצטערים" שהוא שאלה עתיקה [גם אצלי] הלוא שבט לוי לא עבדו במצרים ואשתו ובניו של משה לא יעבדו [שזה אפשר להסביר גם מצד בית האסורים שיימצאו בו, וככפל הפסוקים ולשונות חז"ל בכל מקום ש"ארץ מצרים" לחוד ו"בית עבדים" לחוד, כך בפסוק אנכי, וכך ב"נשמת", ועוד, ש"ארץ מצרים" היינו הגרות בארץ לא להם (ופשוט שהכוונה בהכרח וכפיה, דאל"כ מי מונע מהם לצאת משם ולהפסיק להיות גרים), ו"בית עבדים" היינו העבדות, ואלו בעצמם שני החלקים של הגזירה בברית ביה"ב, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם], אלא בעיקר מהמדרשים שמשה שלח את יתרו חזרה לארצו לפני מתן תורה [לשיטות שבא לפני מת"ת] כי "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר", ומי שלא סבל עם ישראל במצרים לא ישמח איתם במתן תורה, ע"כ דברי המדרשים, וא"כ קשה מדוע את בניו שלו לא שלח משה בחזרה, ובמה זכו הם להיות במתן תורה [לשיטה זו] הרי גם הם לא סבלו עם ישראל במצרים אלא היו במדין מלידתם ועד עתה כשבאו עם סבם לאחר היציאה ממצרים ולפני מתן תורה.
ומוכרחים לומר שגם הם סבלו - ממה שאחיהם בצער. ולגבי בני משה זה פשוט, שהרי משה עצמו לא רק שהיה משבט לוי אלא הרבה יותר מזה, היה נחשב כנכדו של פרעה וגדל כבן המלך בארמונו, ועכ"ז מה כתוב בו - ויצא אל אחיו, שהרגיש את האחוה אליהם ועמם, וירא בסבלותם, וכדברי רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, ובמדרשים שהיה נושא עמם בעול כפשוטו ואומר מי יתנני תחתיך וכו', ולבסוף כשראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו קם עליו והרגו, והלוא זו כל הסיבה שמשה היה במדין מעיקרא ודייקא שם נולדו בניו ולא במצרים, שעל כן משם הגיעו כעת עם סבם יתרו, שזו כל הסיבה שיתרו הוא חותנו, וזו כל הסיבה שלא היו במצרים, הכל כי משה ברח למדין כי הרג את המצרי כשראה אותו מכה איש עברי מאחיו [שוב לשון האחוה] = צערו וסבלו של משה בצער אחיו וסבלם. א"כ פשוט שכך היתה התחושה והחינוך בביתו של משה במדין, להצטער בצער אחיהם שבמצרים, וכך הצטערו בניו וזה היה שעבודם וסבלם עם ישראל במצרים.
וממילא יש לומר שכל שבט לוי כך, ועל זה הם אומרים "עבדים היינו", וכנ"ל שהוא קודם כל מחמת תחושת האחוה שלהם על כלל ישראל שעבדים היו, ואומרים בלשון רבים על כללות העם, ושנית שהם עצמם סבלו במצרים - ובמה? במה שאחיהם עבדים, ושבט לוי הרגיש זאת ממש כאילו הם עצמם עבדים, וזהו "עבדים היינו לפרעה במצרים" שאומרים שבט לוי.
שבט לוי ידעו בה בתחבולת פרעה ואמרו אנחנו חולים. אחד אמר יש לי כאב בידי אחר אמר ברגלי, עשו כל היום [לבנה] אחת כתבו עליהם אחת. תפס הקב"ה על שבט לוי שלא היו שרוים בצער עם ישראל, שהשכינה עם ישראל בצער דכתיב עמו אנכי בצרה, ונאמר הושיעה ימינך וענני, בכל צרתם לא [לו] צר, והניח כל האילנות ונגלה על משה בסנה אמר בני בצער אף אני בצער. מיכן ידענו כל אדם שלא יהיה עם ישראל בצער לא יראה יום שמחתם. ועל זה לא נתן לשבט לוי נחלה עם אחיו, שנאמר על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, על שלא צערו עצמם.
שבט לוי ידעו ערמתו ואמרו אנחנו היום חולים ולא הודיעו לישראל על זה לא היה ללוי חלק כו' על זה אמר הקדוש [ברוך הוא]: לוי שלא השתעבד עם ישראל בעבודת פרעה ישתעבדו בכלי המשכן בכתף ישאו.
והנה לא היו שבט הלוים כשאר השבטים כי מבן חדש ומעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף (להלן פסוק לט) ומבן שלשים שנה כלם שמנת אלפים (להלן ד מח) והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכלם, ועדין לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם, וזה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם. ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך, והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ), כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים.
הסירותי מסבל שכמו, מהו כפיו מדוד תעבורנה, וכו' ורבנן אמרי מדוד משעבוד מצרים, ללמדך שלא נשתעבדו בניו של יוסף במצרים, כמה דאת אמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), מה בכור שור אין עושין בו עבודה, שנאמר לא תעבוד בבכור שורך (שם טו יט), אף זרעו של יוסף לא נשתעבדו במצרים, ואין דוד אלא שעבוד מצרים, שנאמר בשבתנו על סיר הבשר (שמות טז ג), ומתרגמינן על דודא דבשרא, מלמד שכשנפטרין לילך לבתיהם היו בוזזים על שוקי מצרים, שנאמר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא ה), וכתיב בשבתנו על סיר הבשר (שמות טז ג), ובני יוסף לא משתעבדין ולא יושבין על סיר הבשר, אלא היו בעלי תריסין ובעלי מלחמות, הוא אומר בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים עח ט), לפיכך נאמר הסירותי מסבל שכמו.
בני אפרים היו מזרע המלוכה ולא היו בשעבוד משום כבודו של יוסף, והיו גיבורים, שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב.
גביר כתב:א.
יעוין בספר תורה תמימה שמות יב כח שהביא ממכילתא כן עשו אף משה ואהרן עשו כן, וכתב [שם אות ריב] דהו"א דכיוון שהיו משבט לוי שלא השתעבדו במצרים ממילא אינם חייבים במצוות הפסח קמ"ל דחייבים.
ומשמע שכוונתו שממשה ואהרן למדים לכלל שבט לוי ובאמת לולא הכתוב שם 'כן עשו' הו"א דכהנים ולווים אינם חייבים בפסח.
ב. בליל הסדר השתא היו לנו אורחים כהנים וממילא עלתה שאלה זו, ואמרנו שיתכן שאף על פי שלא היו משועבדים בכל מלאכה בשדה מכל מקום היו מחויבים בעבודות קלות יותר, כמו שמצינו אצל יוסף בבית פוטיפר שהיה עבד ומלאכתו היתה לעשות חשבונות וכיוצא [כמבואר בתרגום אונקלוס בראשית לט יא על הכתוב לעשות מלאכתו -למבדק בכתבי חושבניה].
וזכר לדבר הגמ' פסחים קטז. דאמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי.
ועבודתו של דרו היתה עבודה קלה - מרקיד ביה כובי - ליצן בבית משתאות לפירוש רש"י או מנענע כלים שיש בהם יין לפירוש הערוך [כמבואר בגמ' ב"ק צז. וב"מ סד:] ואף על פיכן בעי ליה לאודויי ולשבחוי, ומבואר מכאן שאפילו על שחרור מעבדות שאין בה שיעבוד קשה כל כך יש להודות ולשבח, ואפשר שעבדות מסוג זה היתה מוטלת גם על שבט לוי
[ואולי האי גופא קמ"ל רב נחמן ומשום הכי שאל את דרו עבדיה דווקא].
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים