אכילה יותר מכזית היא מצוה?

[ש. ספראי]

האם האוכל בכזית מצה יותר מכזית, מקיים מצוה גם על מה שאכל יותר משיעור הכזית?
נניח שכזית היא חצי מצה, והוא הוסיף ואכל יחדיו תכא"פ יותר. זה המשך המצוה, או שכיון שהמצוה היא רק בכזית, א"כ מה שאכל יותר זה כלום?

[צופה_ומביט]

דבר יעקב קידושין לח, א אות ד.
מתיבתא פסחים אוצר עיונים סא ענף ט.

[כשתילי זיתים]

הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

ובאמת זה שאלה גדולה מאוד ונוגע לכמעט כל הש"ס ויש תח"י הרבה מראה מקומות בענין זה, אציין קצת מהם כאן, המאירי בסוכה מסתפק אם אנשי ירושלים היו מברכים כל פעם שנטלו הלולב. היעב"ץ במור וקציעה כתב שכל זמן שתוקע בר"ה מקיים המצוה. זה גם תלוי קצת אם חוזרים על ציצין שאין מעכבים את המילה, וכן יש לבאר בזה מחלוקת רש"י ורשב"ם פסחים קח: גבי שתאן בבת אחת ודוק, וכן יש לתלות בזה השאלה בחולין שהייה במיעוט בתרא, כמש"כ הנצי"ב. ובקה"י ברכות סימן ז דימה זה לדברי תר"י שאף דחטה אחת פוטרת הכרי, מכל מקום כל מה שמפריש הויא תרומה מדאורייתא, וכתבו תר"י שה"ה לענין תוספות שבת (ויש לחלק) עיי"ש ועוד ועוד.
ובאמת יש נפק"מ בכל זה אם זה מיד, שלא הפסיק מקיום המצוה, או אם אפילו אפשר לקיים המצוה דאורייתא כל היום.

[אפרקסתא דעניא]

האם האוכל בכזית מצה יותר מכזית, מקיים מצוה גם על מה שאכל יותר משיעור הכזית?
נניח שכזית היא חצי מצה, והוא הוסיף ואכל יחדיו תכא"פ יותר. זה המשך המצוה, או שכיון שהמצוה היא רק בכזית, א"כ מה שאכל יותר זה כלום?

הב"ח מביא מהמהר"ל שזו מצווה. והוזכרו כבר דברי העמק שאלה, וראה בקהילות יעקב שעמד בזה.

[חיס]

ראה באריכות בספר "להורות נתן" פרשת בא עמוד נ'-נא'
על החידוש של המהר"ל בס' "גבורות ה'" (פמ"ח)
דכשאוכל בליל פסח מצה יותר מכזית מקיים מצוה.

[גביר]

אאל"ט דן בזה גם ר' ראובן מרגליות בהגדה שלו

[יוסף חיים אוהב ציון]

באורל"צ ח"ג (עמ' קסז) האריך בזה, וכתב להליץ בזה "הלילה הזה כולו מצה" שעדיף שיאכל מצה ולא דברים אחרים.

[אליהו בן עמרם]

האם האוכל בכזית מצה יותר מכזית, מקיים מצוה גם על מה שאכל יותר משיעור הכזית?
נניח שכזית היא חצי מצה, והוא הוסיף ואכל יחדיו תכא"פ יותר. זה המשך המצוה, או שכיון שהמצוה היא רק בכזית, א"כ מה שאכל יותר זה כלום?

אם חלילה אכל 2 כזיתים נבילה, הרי עבר על שני איסורים כדאיתא בראשונים.
אם כן, הוא הדין במצוות. דמאי שנא?

[כשתילי זיתים]

בל"ת זה לאו שלא לאכול, ובכל מה שאוכל עבר על זה.
אבל בעשה זה קום ועשה, קום אכול מצה בכזית, ואם כבר קיים אין שום עוד עשה לאכול.

[HaimL]

אני מבין שהשאלה היא לפי הסכמת הפוסקים ז"ל, דאין באכילת מצה בששת הימים מצווה כלל, ודלא כהגר"א ז"ל. א"כ מאי אולמיה דליל ט"ו בדנפיק כבר ידי חובתו מששת הימים או אפילו מיום ט"ו עצמו (דה"נ לא קבעו הכתוב חובה).

[אליהו בן עמרם]

אם חלילה אכל 2 כזיתים נבילה, הרי עבר על שני איסורים כדאיתא בראשונים.
אם כן, הוא הדין במצוות. דמאי שנא?

בל"ת זה לאו שלא לאכול, ובכל מה שאוכל עבר על זה.
אבל בעשה זה קום ועשה, קום אכול מצה בכזית, ואם כבר קיים אין שום עוד עשה לאכול.

אין לכאורה הבדל בין זה לזה.
כאן ציוו לא לאכול
וכאן ציוו לאכול.
ואם תאמר ציווני לאכול כזית, גם בנבילה ציווני שלא לאכול כזית

[עזריאל ברגר]

מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

[אליהו בן עמרם]

מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?
ואם מדברי הר'ן ביומא אפשר להבין שעובר בנבילה על כמה איסורים גם באכילה רצופה ומתמשכת, הו'ה במצה.
וכי לגמרי כלום ייחשב במצה? כדברי השואל הראשון.

[עזריאל ברגר]

מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?

וכי תעלה על דעתך שמכיוון שאכל כזית - פקע איסורו ויכול למלאות כרסו מן הנבלה?!

אבל מי שאכל כזית מצה - ללא ספק פקע חיובו.

[גלאגוזים]

ראה בשו"ת הר צבי או"ח סוף סי' ב,
הוא מחלק בין אכילה אחת של יותר מכזית, שם יש מצווה,
לאכילה נפרדת ששם אין קיום מצוה.

[בריה נמוכה]

לכאורה מקיים מצוה כשמוסיף לאכול יותר מכזית, וכמו שנינו בירושלמי (פאה פ"א ה"א) לֹא אֲתִינָן מַתְנִיתָא אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהוּא מוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיֵשׁ בַּעֲשִׂייָתָן מִצְוָה. וְאֵילּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹסִיף עֲלֵיהֶן אֵין בַּעֲשִׂייָתָן מִצְוָה - הרי שיש שהשיעור הוא רק מלמטה, היינו שלכה"פ כזית. ומלמעלה אין שעור - שכשמוסיף לאכול ממשיך לקיים המצוה, וכן נראה בענין מצה.

ואף בשאר ימי הפסח לא הבנתי מדוע אינו מקיים מצוה מדאורייתא וכמפורש בתורה. ומש"כ בגמ' שהיא רשות, כבר איתא שמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה.

[אליהו בן עמרם]

מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?

וכי תעלה על דעתך שמכיוון שאכל כזית - פקע איסורו ויכול למלאות כרסו מן הנבלה?!

אבל מי שאכל כזית מצה - ללא ספק פקע חיובו.

מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?
כיצד נגדיר את המשך אכילתו מעבר לכזית?
אפשר אולי לומר: עובר על עוד איסור בכל כזית וכזית (אך לא לוקה על כל אחד). ולמה? כי נכנס לקרבו עוד כזית חפצא דאיסורא.
ואפשר לומר ש"עבירתו" אינו אלא כי לא שומע לציווי הי"ת, ולפ"ז אם הירבה באכילה, אינו אלא כמרחיב ומגדיל את סירובו להישמע לציווי.
כלומר יש כביכול עבירה "קטנה" ויש "גדולה".

לפי הצד השני, אפשר לומר גם במצוות כן. אכל כזית מצה - יצא ידי חובה, וקיים מצוה "קטנה". אך המשיך ואכל עוד ועוד - קיים מצוה "גדולה".
(וכל זה - כי אין ציווי הי"ת על "כזית" , אלא על "אכילה" וכל עוד הוא נחשב אוכל, מקיים ומגדיל מצוותו)

[כשתילי זיתים]

מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?

ודאי לוקה על כל אחת ואחת אם יש התראה לכולם, עיין מכות כא. אין לזה שום קשר כלל וכלל לשיעור כזית במצוות שפקע חיובו אחר כזית.
וכיו"ב מי שאוכל כמה כזיתים בשוגג, ויש העלם בין כל אחת ואחת, אף שלא מפסיק כלל לאכול, ודאי מביא קרבן על כולם.

[אליהו בן עמרם]

מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?

ודאי לוקה על כל אחת ואחת אם יש התראה לכולם, עיין מכות כא. אין לזה שום קשר כלל וכלל לשיעור כזית במצוות שפקע חיובו אחר כזית.
וכיו"ב מי שאוכל כמה כזיתים בשוגג, ויש העלם בין כל אחת ואחת, אף שלא מפסיק כלל לאכול, ודאי מביא קרבן על כולם.

ואם אין התראות על כל כזית?

[עזריאל ברגר]

מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?

וכי תעלה על דעתך שמכיוון שאכל כזית - פקע איסורו ויכול למלאות כרסו מן הנבלה?!

אבל מי שאכל כזית מצה - ללא ספק פקע חיובו.

מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?
כיצד נגדיר את המשך אכילתו מעבר לכזית?
אפשר אולי לומר: עובר על עוד איסור בכל כזית וכזית (אך לא לוקה על כל אחד). ולמה? כי נכנס לקרבו עוד כזית חפצא דאיסורא.
ואפשר לומר ש"עבירתו" אינו אלא כי לא שומע לציווי הי"ת, ולפ"ז אם הירבה באכילה, אינו אלא כמרחיב ומגדיל את סירובו להישמע לציווי.
כלומר יש כביכול עבירה "קטנה" ויש "גדולה".

לפי הצד השני, אפשר לומר גם במצוות כן. אכל כזית מצה - יצא ידי חובה, וקיים מצוה "קטנה". אך המשיך ואכל עוד ועוד - קיים מצוה "גדולה".
(וכל זה - כי אין ציווי הי"ת על "כזית" , אלא על "אכילה" וכל עוד הוא נחשב אוכל, מקיים ומגדיל מצוותו)

אתה מדבר על שכר ועונש, ואני מדבר על ציווי.
האם מותר לו לאכול עוד נבלה? לא! שמע מינה שיש לו מצוה שלא לאכול.
האם הוא צריך לאכול עוד מצה? לא. לכאורה שמע מינה שאין לו מצוה לאכול.

זהו ההבדל.

[כשתילי זיתים]

ואם אין התראות על כל כזית?

אין מלקות בלי התראה

[אליהו בן עמרם]

אתה מדבר על שכר ועונש, ואני מדבר על ציווי.
האם מותר לו לאכול עוד נבלה? לא! שמע מינה שיש לו מצוה שלא לאכול.
האם הוא צריך לאכול עוד מצה? לא. לכאורה שמע מינה שאין לו מצוה לאכול.

זהו ההבדל.

השואל לא שאל-וכי חייב אני? פשוט שלא.
הוא שאל האם כשממשיך את אכילתו בתכא'פ-יש בזה קיום מצוה או לא כלום?
ולכן, גם אם אין ציווי, אין זה אומר שזה לא כלום.
וזה מה שרציתי ללמוד מאיסורי אכילה, אם נימא שאין איסורו מתחדש בכל כזית מחדש, אלא הכל איסור אחד, וההמשך מעבר לכזית מגדיל עבירתו הראשונה.

[עזריאל ברגר]

מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

[ענ'י לעצמי]

אאל"ט דן בזה גם ר' ראובן מרגליות בהגדה שלו

הגדה מרגליות מצה 1.png (312.1 KiB) נצפה 4295 פעמים

הגדה מרגליות מצה 2.png (293.25 KiB) נצפה 4295 פעמים

[אליהו בן עמרם]

ואם אין התראות על כל כזית?

אין מלקות בלי התראה

זה ברור.
השאלה אליה אני חותר:
מי שאכל כמה כזיתים נבילה באכילה אחת, האם עבר על איסור אחד (גדול) או על כמה איסורים, כמנין הכזיתים שאכל?
עיין בזה ב"אפיקי ים" ח"ב סי' ל"ב, שהביא שני הצדדים הנ"ל, ורצה לתלות את הצדדים במחלוקת ראשונים, רש"י ותוס' בסוגיא במכות שציינת.
ושם חידש בדברי הר"ן ש"התראות מחלקות" גם לענין חלוקת אכילה אחת לכמה איסורים, כביכול הם "גופים מחולקים".

[אליהו בן עמרם]

מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

לענ"ד איני בטוח בשלילת רעיון המכנה המשותף הנשען על הגדרת האיסור או הציווי ב"אכילה" ולא דווקא ב"כזית", אך נניח לו וננסה מצד נוסף:
מה נאמר על אותה שאלה גבי אכילת קרבן פסח?
לכאו' זה וודאי שיצא יד"ח באכילת כזית בלבד.
האם כשממשיך ואוכל יותר מכזית בתוך כדי אכילת פרס, האם לא עשה כלום?

[כשתילי זיתים]

ואם אין התראות על כל כזית?

אין מלקות בלי התראה

זה ברור.
השאלה אליה אני חותר:
מי שאכל כמה כזיתים נבילה באכילה אחת, האם עבר על איסור אחד (גדול) או על כמה איסורים, כמנין הכזיתים שאכל?
עיין בזה ב"אפיקי ים" ח"ב סי' ל"ב, שהביא שני הצדדים הנ"ל, ורצה לתלות את הצדדים במחלוקת ראשונים, רש"י ותוס' בסוגיא במכות שציינת.
ושם חידש בדברי הר"ן ש"התראות מחלקות" גם לענין חלוקת אכילה אחת לכמה איסורים, כביכול הם "גופים מחולקים".

ייש"כ שציינת לדברי האפיקי ים. אתה צודק שלפי הצד שהכל רק עבירה אחת, יש מקום לומר אם בעבירה בכה"ג הוי הכל מעשה אחד, ה"ה במצוה. [אף שיש מקום לחלק].
ומ"מ להביא ראיה מכאן לענייני מצוות הוא בבחינת תלי תניא בדלא תניא.

[גיורא בשמי שמיא]

הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

עי' גם כאן מה שהעיד הגר"ח פיינשטיין שליט"א בהספדו את אביו הגאון בישורון יד עמוד רפ, וכן שמעתי מפי אחיו הגר"ד שליט"א.

[עזריאל ברגר]

מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

לענ"ד איני בטוח בשלילת רעיון המכנה המשותף הנשען על הגדרת האיסור או הציווי ב"אכילה" ולא דווקא ב"כזית", אך נניח לו וננסה מצד נוסף:
מה נאמר על אותה שאלה גבי אכילת קרבן פסח?
לכאו' זה וודאי שיצא יד"ח באכילת כזית בלבד.
האם כשממשיך ואוכל יותר מכזית בתוך כדי אכילת פרס, האם לא עשה כלום?

בקרבנות יש מצוה שהבשר ייאכל ולא תותירו ממנו עד בוקר. ולכן בוודאי יש מצוה באכילת ההמשך, ואפילו יש מקום לברך שנית (כגון האוכל שלמים היום וחוזר ואוכל מחר - בוודאי מברך).

[עזריאל ברגר]

האם יש ענין להרבות באכילת מרור?

[כשתילי זיתים]

האם יש ענין להרבות באכילת מרור?

לפי הנצי"ב שבכל מצוות אין שיעור למעלה, א"כ לכאורה גם במרור כן (דכל דתיקון רבנן כו'). אבל במצה יש ענין מיוחד משום "שבעת ימים תאכל מצות" כדברי הגר"א, (וכ"כ ג"כ ר' צדוק באחד מספריו)

[ענ'י לעצמי]

האם יש ענין להרבות באכילת מרור?

מצאתי (ניתן לראות ג"כ פה)

מצוה בריבוי אכילת מרור.png (215.1 KiB) נצפה 4120 פעמים

לעת עתה ל"מ כן במרומי שדה (מה שהביא בשם השבלי הלקט), אבל מה שכן מבואר בדבריו שם הוא שלדעתו אין מצוה באכילת מרור יותר מכזית, וכלשונו שם: "וזה ברור דשיעור כזית המבואר בשו"ע הוא שיעור קטן מאד, ולמה לנו להחמיר", ע"כ.

להלן דברי המרומי שדה (פסחים לט.):

[איתן נוי]

באורל"צ ח"ג (עמ' קסז) האריך בזה, וכתב להליץ בזה "הלילה הזה כולו מצה" שעדיף שיאכל מצה ולא דברים אחרים.

וז"ל שם:
"ובכל אופן, המרבה באכילת מצה בלילה זה הרי זה משובח, שכן בכל אכילה מקיים מצות עשה מן התורה. וראוי למעט בשאר מאכלים ותבשילים כדי לזכות באכילות נוספות של מצה".

[ענ'י לעצמי]

גם חשוב לציין לדבריו של ה'יסוד ושורש העבודה' שכתב (שער ט סוף פ"ז) בזה"ל:
"ועל כן, כל שבעת הימים ראוי לאדם למעט באכילת מצה, אף שהיא שמורה משעת קצירה, כי אינך יודע איזה מהן יכשר ממשהו חמץ בשעת אפיה, ותפק לרעב נפשך בשאר מאכלים ובמיני ליפתן" ע"כ.
וכן הובא (שולחן מלכים, השמטות להלכות תפלין, שנד) דהישמח משה נהג כנ"ל.

אמנם מאדך, הג"ר חיים פלאג'י זצ"ל כתב (רוח חיים או"ח סימן תעה) דחששא רחוקה היא, ולא יפה עושים המחמירים בזה, והוא חומרא המביא לידי קולא [ושמא במקומו לא היה כ"כ חשש כמו במקום בעל יסוד ושורש העבודה]. גם ידוע דהגאון ממונקאטש קרא תגר ע"ז (נמוקי או"ח סימן תעה), וכתב דהוא זלזול לחול המועד, ע"ש. גם ציין לשיטת הגר"א.

בשערי תשובה (סו"ס תס) כתב שני המנהגים, וסיים: "ועל אלו ועל אלו שלבם לשמים קורא אני ועמך כולם צדיקים".

ושמעתי שעד היום יש המחמירים בזה.

[ORI929]

הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

ובאמת זה שאלה גדולה מאוד ונוגע לכמעט כל הש"ס ויש תח"י הרבה מראה מקומות בענין זה, אציין קצת מהם כאן, המאירי בסוכה מסתפק אם אנשי ירושלים היו מברכים כל פעם שנטלו הלולב. היעב"ץ במור וקציעה כתב שכל זמן שתוקע בר"ה מקיים המצוה. זה גם תלוי קצת אם חוזרים על ציצין שאין מעכבים את המילה, וכן יש לבאר בזה מחלוקת רש"י ורשב"ם פסחים קח: גבי שתאן בבת אחת ודוק, וכן יש לתלות בזה השאלה בחולין שהייה במיעוט בתרא, כמש"כ הנצי"ב. ובקה"י ברכות סימן ז דימה זה לדברי תר"י שאף דחטה אחת פוטרת הכרי, מכל מקום כל מה שמפריש הויא תרומה מדאורייתא, וכתבו תר"י שה"ה לענין תוספות שבת (ויש לחלק) עיי"ש ועוד ועוד.
ובאמת יש נפק"מ בכל זה אם זה מיד, שלא הפסיק מקיום המצוה, או אם אפילו אפשר לקיים המצוה דאורייתא כל היום.

באיזה עמוד בספר

[ORI929]

הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

ובאמת זה שאלה גדולה מאוד ונוגע לכמעט כל הש"ס ויש תח"י הרבה מראה מקומות בענין זה, אציין קצת מהם כאן, המאירי בסוכה מסתפק אם אנשי ירושלים היו מברכים כל פעם שנטלו הלולב. היעב"ץ במור וקציעה כתב שכל זמן שתוקע בר"ה מקיים המצוה. זה גם תלוי קצת אם חוזרים על ציצין שאין מעכבים את המילה, וכן יש לבאר בזה מחלוקת רש"י ורשב"ם פסחים קח: גבי שתאן בבת אחת ודוק, וכן יש לתלות בזה השאלה בחולין שהייה במיעוט בתרא, כמש"כ הנצי"ב. ובקה"י ברכות סימן ז דימה זה לדברי תר"י שאף דחטה אחת פוטרת הכרי, מכל מקום כל מה שמפריש הויא תרומה מדאורייתא, וכתבו תר"י שה"ה לענין תוספות שבת (ויש לחלק) עיי"ש ועוד ועוד.
ובאמת יש נפק"מ בכל זה אם זה מיד, שלא הפסיק מקיום המצוה, או אם אפילו אפשר לקיים המצוה דאורייתא כל היום.

באיזה עמוד בספר

[כשתילי זיתים]

באיזה עמוד בספר

סימן ד עמוד 48. ובעמוד לט אות ח-ט יש הערות מהאדר"ת על זה.

[אליהו בן עמרם]

מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

לענ"ד איני בטוח בשלילת רעיון המכנה המשותף הנשען על הגדרת האיסור או הציווי ב"אכילה" ולא דווקא ב"כזית", אך נניח לו וננסה מצד נוסף:
מה נאמר על אותה שאלה גבי אכילת קרבן פסח?
לכאו' זה וודאי שיצא יד"ח באכילת כזית בלבד.
האם כשממשיך ואוכל יותר מכזית בתוך כדי אכילת פרס, האם לא עשה כלום?

בקרבנות יש מצוה שהבשר ייאכל ולא תותירו ממנו עד בוקר. ולכן בוודאי יש מצוה באכילת ההמשך, ואפילו יש מקום לברך שנית (כגון האוכל שלמים היום וחוזר ואוכל מחר - בוודאי מברך).

על פי דברי הביה'ל - ח'ג סי' נ'א - בקרבן פסח יש כפה'נ 3 מחייבים לאכול.
- מצות אכילת הפסח.
- שהקרבן יאכל, כשאר הקרבנות.
- לא להותיר מבשרו.
נפק'מ בין 1 ל2 לענין מצוות צריכות כוונה. לראשונה צריך כוונה. לשניה לא צריך כוונה.
ועוד, לראשונה בעינן כזית. לשניה לא.
השאלה דלעייל היתה, לגבי מצוה ראשונה בכזית.

ויתכן, שאם נאמר שיש מצוה באכילת פסח גם ביותר מכזית ובמצה אין מצוה ביותר מכזית. אם כן יש חשש כשאוכל אותם יחד, מבטל טעם מצה דרשות את טעם פסח דחובה.

והאמת, שהוכחת הרב ראובן מרגליות זצ'ל, לענ'ד הוכחה נפלאה. שאם נאמר שאין מצוה כלל בתוספת אכילת מצה יותר מכזית, הרי יכול שאם ממשיך ואוכל עוד מעט יותר מכזית מצה בליל הסדר, יבטל טעם מצה דרשות את טעם מצה דחובה, ונמצא שלעולם לא יכול לצאת יד'ח כזית ראשון אלא אם ידייק באכילת כזית מדויק, וזה לכאו' בלתי אפשרי.