סוד המ"ה תיבות - ומה הוסיפו לנשמת בפסח של ה' אלפים ש'- ?
פורסם: ד' אפריל 13, 2022 11:58 pm
מה - ולמה הוסיפו לנשמת בפסח של ה' אלפים ש'- ?
[b][b]
א.[/b][/b]
הדבר אירע בירושלים לפני כארבע מאות וחמישים שנה.
רבי קלונימוס בעל הנס היה רב שחי בירושלים בימי הביניים. לפי השערת חוקרים יש לזהותו עם ר' קלונימוס ב"ר יעקב, הרב הראשון לעדת האשכנזים בירושלים ובארץ ישראל. בעקבותיהם זיהה אותו אליעזר ריבלין עם הרב קלמן הברקשטן, חמיו של המהרש"ל.נולד לרב יעקב הברקשטן בלבוב ולמד מפי "החסיד הגדול מהר"ר דניאל"תלמיד מובהק של רבי ישראל איסרלין בעל "תרומת הדשן,
כיהן כרב וראש ישיבה בלבוב ובאוסטרוהא וכשעבר לכהן כאב"ד ור"מבריסק דליטא התמנה חתנו המהרשל, בעלה של בתו ליפקא, כרב וראש ישיבה באוסטרוה במקומו.
לאחר שנים ספורות בבריסק,עלה לא"י והשתקע בירושלים.והארי זל שהיה אז בשנות העשרה שלו [גיל הארי בירושלים נתון בספק], שמע מפיו דברי תורה ופגישתם מתועדת בכתבי תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל. הוא הגיע לזקנה מופלגת, נפטר בירושלים אחרי שנת ה, שח, 1548 ונקבר בהר הזיתים..
ב.
וזה "הסיפור" עם תוספות ,כדרכם של המספרים :(גירסא אחת מרבות)
....והנה שבת אחת התגנב כומר מהרובע הנוצרי אל בית הכנסת אליהו הנביא [היינו אחד מארבעת בתיהכ"נ הספרדיים ברובע היהודי המכונים ביכ"נ ר'יוחנן בן זכאי], לקח ילד נוצרי ששחט בעצמו ושם בתוך ארון הספרים שהיה ניצב בקיר שמול ארון הקודש. למחרת, בשבת בבוקר, התפרצו המוני נוצרים וכמרים אל הרובע היהודי ורצו אל בית הכנסת וצעקו "אתם רצחתם את ילדנו, אתם שפכתם דם נקי, עכשיו ננקום בכם, קצכם המר קרוב".
באותה שעה נכנס רבינו קלונימוס אל בית הכנסת וראה את ההמון הפרוע מצביע על הארון הפתוח והילד השחוט שם. מיד נטל פיסת נייר ובעצם היום הקדוש, יום השבת, רשם על הנייר את "השם המפורש" בן 72 אותיות. ניגש אל הילד השחוט ושם את השם על מצחו. פתאום עמד הילד השחוט, חי על רגליו לפני הקהל הגדול, יהודים ונוצרים. והרב הקדוש שואל אותו: "מי שחט אותך ומי הטמין אותך בכאן?
הצביע הילד על הכומר ואמר: "הכומר הזה הוא אשר התעלל בי, הרגני בסתר והביאני אל המקום הזה בחשכת הליל". אמר ויצאה נשמתו.
אז עלה ראש הכמרים אל הבימה וביקש סליחה לפני הרב הקדוש וציוה לאסור את הכומר הפושע.
ג.
היהודים ניצלו בזכותו של רבי קלונימוס בעל הנס אבל רבי קלונימוס עצמו היה מיוסר עד סוף ימיו מחילול השבת שגרם. על ערש דווי ציוה רבי קלונימוס על היהודים שלא להביא אותו לקבורה בקבר ישראל אלא שיזרקו את גופתו כפגר חמור בשדה.
כשמת רבינו קלונימוס טיהרו היהודים את גופתו ויצאו בתהלוכה לקוברו במעלה הר הזיתים. כשהגיעו לחצי הדרך, בהר הזיתים תקפו את השיירה כנופיית פורעים והשיירה נפוצה לכל עבר. גופתו של רבי קלונימוס בעל הנס נשמטה מידם והתגלגלה במורד ההר. ושם, במורד ההר במקום שנקבר הקימו היהודים גל וכינוהו הגל של רבי קלונימוס בעל הנס.עכ.
על גדת נחל קדרון היה גל אבנים שציין את מקום קבורתו של רביקלונימוס בעל הנס. גל האבנים נוצר על ידי תושבי ירושלים ששמו אבנים על הגלעד; מי שיצא מירושלים נהג לקחת אבן ולהישבע כי יחזירה למקומה בשובו. הגל, שאגדות וסיפורים רבים נקשרו בו, נעלם במחצית השנייה של המאה העשרים.
ד. והגענו לעיקר:
רבי 'קלונימוס בעל הנס' הציל את יהודי העיר מעלילת דם .
בספר 'שלמי חגיגה' (לרבי ישראל יעקב אלגאזי) מספר על נס מופלא שעשה 'רבי קלונימוס בעל הנס' זצ"ל, אשר הציל את יהודי ירושלים מעלילת דם על ידי השבעה בשמות הקדושים. הישמעאלים הרגו ילד אחד משלהם והשליכו את גופתו בלילה לחצר בית הכנסת. למחרת לאחר שגילו את גופת הילד בחצר בית הכנסת העלילו על היהודים כי הם שהרגו את הילד, ולכן רצו להתנפל על יהודי העיר ולשוחטם.
וכתב רבי קלונימוס שם משמות הקדושים ונתנו במצחו של הנער ההרוג. מיד קם הנער ועמד על רגליו והראה בידו על הרוצח. הלומי תדהמה נוכחו הישמעאלים לדעת מי הרוצח, ויהודי ירושלים נצלו.
ואותו יום היה שבת. ומסופר, כי כיוון שהמעשה אירע בשבת הוציא רבי קלונימוס דין על עצמו על שחילל את השבת לפיקוח נפשות, וציווה שעם מותו לא יובא לקבר ישראל אלא מחוץ לבית הקברות. על קברו לא הוצבה מצבה, אלא הוקם גל אבנים גדול, וכל העוברים על קברו לאחר מותו יסקלו את הקבר באבנים. בני ירושלים עשו כציוויו, וכל מי שעבר על קברו הוסיף אבן לגל האבנים שהיה על הקבר. שעמד במקום זה עד שפורק בידי הירדנים.
ה.
. והנה הציטוט מהגדת החידא -שמחת הרגל- על ההוספה לנשמת -
.....גם שמענו שאירע לימים ראשונים בתוככי ירושלם עה"ק ת"ו בימי רבינו קלונימוס הקבור שם זלה"ה. שהישמעאלים הרגו נער אחד ישמעאל ובלילה השליכוהו בחצר בית הכנסת והיו רוצים לעשות כליה בשונאי ישראל. ורבינו קלונימוס עשה מה שעשה והתפלל לה' והנער ההרוג פתח פיו ואמר כל המעשה ומי הרגו ומי השליכו, ושמעו כל הגוים והמושלים וניצולו ישראל וכך קורין לו רבינו קלונימוס בעל הנס. וז"ש המשיח אלמים והמפענח נעלמים ישלח דברו לאלם כמו ילד קטן מאד או הרוג לפענח נעלמים לגלות מסתורין להציל ישראל:(יש לציין שיש ספק -אלו מילים בדיוק נוספו אז)
דע שמצאתי כתוב משם חד מרבוואתא הרב החסיד מהר"ר אברהם גאלנטי זצ"ל תלמיד רבינו הרמ"ק זצ"ל שעל ענין כזה נתקן. ואמר מר כי מתיבות אלהי הראשונים וכו' עד אנחנו מודים הכניסוהו בין הדבקים לימים ראשונים בעלי"ל לארץ מעשה הור"ג הנשכח בדין ולהציל לקוחים למות רב מקובל ע"י שמות הקדש עשה שדיבר ההרוג ואמר כל המאורע .
ואז תיקנו שבח זה המשיח אלמים שהשיח ההרוג והמפענח נעלמים דין גליא רזיא ואולי שהשם היה הויה דאלפין צדיק מ"ה פעל ולכן יש בשבח זה מ"ה תיבות עכ"מ בשם הרב הנז'. שוב הראוני מעשה כזה שכתב במדרש תלפיות דף כ"ד ע"ג:
[b][b]
א.[/b][/b]
הדבר אירע בירושלים לפני כארבע מאות וחמישים שנה.
רבי קלונימוס בעל הנס היה רב שחי בירושלים בימי הביניים. לפי השערת חוקרים יש לזהותו עם ר' קלונימוס ב"ר יעקב, הרב הראשון לעדת האשכנזים בירושלים ובארץ ישראל. בעקבותיהם זיהה אותו אליעזר ריבלין עם הרב קלמן הברקשטן, חמיו של המהרש"ל.נולד לרב יעקב הברקשטן בלבוב ולמד מפי "החסיד הגדול מהר"ר דניאל"תלמיד מובהק של רבי ישראל איסרלין בעל "תרומת הדשן,
כיהן כרב וראש ישיבה בלבוב ובאוסטרוהא וכשעבר לכהן כאב"ד ור"מבריסק דליטא התמנה חתנו המהרשל, בעלה של בתו ליפקא, כרב וראש ישיבה באוסטרוה במקומו.
לאחר שנים ספורות בבריסק,עלה לא"י והשתקע בירושלים.והארי זל שהיה אז בשנות העשרה שלו [גיל הארי בירושלים נתון בספק], שמע מפיו דברי תורה ופגישתם מתועדת בכתבי תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל. הוא הגיע לזקנה מופלגת, נפטר בירושלים אחרי שנת ה, שח, 1548 ונקבר בהר הזיתים..
ב.
וזה "הסיפור" עם תוספות ,כדרכם של המספרים :(גירסא אחת מרבות)
....והנה שבת אחת התגנב כומר מהרובע הנוצרי אל בית הכנסת אליהו הנביא [היינו אחד מארבעת בתיהכ"נ הספרדיים ברובע היהודי המכונים ביכ"נ ר'יוחנן בן זכאי], לקח ילד נוצרי ששחט בעצמו ושם בתוך ארון הספרים שהיה ניצב בקיר שמול ארון הקודש. למחרת, בשבת בבוקר, התפרצו המוני נוצרים וכמרים אל הרובע היהודי ורצו אל בית הכנסת וצעקו "אתם רצחתם את ילדנו, אתם שפכתם דם נקי, עכשיו ננקום בכם, קצכם המר קרוב".
באותה שעה נכנס רבינו קלונימוס אל בית הכנסת וראה את ההמון הפרוע מצביע על הארון הפתוח והילד השחוט שם. מיד נטל פיסת נייר ובעצם היום הקדוש, יום השבת, רשם על הנייר את "השם המפורש" בן 72 אותיות. ניגש אל הילד השחוט ושם את השם על מצחו. פתאום עמד הילד השחוט, חי על רגליו לפני הקהל הגדול, יהודים ונוצרים. והרב הקדוש שואל אותו: "מי שחט אותך ומי הטמין אותך בכאן?
הצביע הילד על הכומר ואמר: "הכומר הזה הוא אשר התעלל בי, הרגני בסתר והביאני אל המקום הזה בחשכת הליל". אמר ויצאה נשמתו.
אז עלה ראש הכמרים אל הבימה וביקש סליחה לפני הרב הקדוש וציוה לאסור את הכומר הפושע.
ג.
היהודים ניצלו בזכותו של רבי קלונימוס בעל הנס אבל רבי קלונימוס עצמו היה מיוסר עד סוף ימיו מחילול השבת שגרם. על ערש דווי ציוה רבי קלונימוס על היהודים שלא להביא אותו לקבורה בקבר ישראל אלא שיזרקו את גופתו כפגר חמור בשדה.
כשמת רבינו קלונימוס טיהרו היהודים את גופתו ויצאו בתהלוכה לקוברו במעלה הר הזיתים. כשהגיעו לחצי הדרך, בהר הזיתים תקפו את השיירה כנופיית פורעים והשיירה נפוצה לכל עבר. גופתו של רבי קלונימוס בעל הנס נשמטה מידם והתגלגלה במורד ההר. ושם, במורד ההר במקום שנקבר הקימו היהודים גל וכינוהו הגל של רבי קלונימוס בעל הנס.עכ.
על גדת נחל קדרון היה גל אבנים שציין את מקום קבורתו של רביקלונימוס בעל הנס. גל האבנים נוצר על ידי תושבי ירושלים ששמו אבנים על הגלעד; מי שיצא מירושלים נהג לקחת אבן ולהישבע כי יחזירה למקומה בשובו. הגל, שאגדות וסיפורים רבים נקשרו בו, נעלם במחצית השנייה של המאה העשרים.
ד. והגענו לעיקר:
רבי 'קלונימוס בעל הנס' הציל את יהודי העיר מעלילת דם .
בספר 'שלמי חגיגה' (לרבי ישראל יעקב אלגאזי) מספר על נס מופלא שעשה 'רבי קלונימוס בעל הנס' זצ"ל, אשר הציל את יהודי ירושלים מעלילת דם על ידי השבעה בשמות הקדושים. הישמעאלים הרגו ילד אחד משלהם והשליכו את גופתו בלילה לחצר בית הכנסת. למחרת לאחר שגילו את גופת הילד בחצר בית הכנסת העלילו על היהודים כי הם שהרגו את הילד, ולכן רצו להתנפל על יהודי העיר ולשוחטם.
וכתב רבי קלונימוס שם משמות הקדושים ונתנו במצחו של הנער ההרוג. מיד קם הנער ועמד על רגליו והראה בידו על הרוצח. הלומי תדהמה נוכחו הישמעאלים לדעת מי הרוצח, ויהודי ירושלים נצלו.
ואותו יום היה שבת. ומסופר, כי כיוון שהמעשה אירע בשבת הוציא רבי קלונימוס דין על עצמו על שחילל את השבת לפיקוח נפשות, וציווה שעם מותו לא יובא לקבר ישראל אלא מחוץ לבית הקברות. על קברו לא הוצבה מצבה, אלא הוקם גל אבנים גדול, וכל העוברים על קברו לאחר מותו יסקלו את הקבר באבנים. בני ירושלים עשו כציוויו, וכל מי שעבר על קברו הוסיף אבן לגל האבנים שהיה על הקבר. שעמד במקום זה עד שפורק בידי הירדנים.
ה.
. והנה הציטוט מהגדת החידא -שמחת הרגל- על ההוספה לנשמת -
.....גם שמענו שאירע לימים ראשונים בתוככי ירושלם עה"ק ת"ו בימי רבינו קלונימוס הקבור שם זלה"ה. שהישמעאלים הרגו נער אחד ישמעאל ובלילה השליכוהו בחצר בית הכנסת והיו רוצים לעשות כליה בשונאי ישראל. ורבינו קלונימוס עשה מה שעשה והתפלל לה' והנער ההרוג פתח פיו ואמר כל המעשה ומי הרגו ומי השליכו, ושמעו כל הגוים והמושלים וניצולו ישראל וכך קורין לו רבינו קלונימוס בעל הנס. וז"ש המשיח אלמים והמפענח נעלמים ישלח דברו לאלם כמו ילד קטן מאד או הרוג לפענח נעלמים לגלות מסתורין להציל ישראל:(יש לציין שיש ספק -אלו מילים בדיוק נוספו אז)
דע שמצאתי כתוב משם חד מרבוואתא הרב החסיד מהר"ר אברהם גאלנטי זצ"ל תלמיד רבינו הרמ"ק זצ"ל שעל ענין כזה נתקן. ואמר מר כי מתיבות אלהי הראשונים וכו' עד אנחנו מודים הכניסוהו בין הדבקים לימים ראשונים בעלי"ל לארץ מעשה הור"ג הנשכח בדין ולהציל לקוחים למות רב מקובל ע"י שמות הקדש עשה שדיבר ההרוג ואמר כל המאורע .
ואז תיקנו שבח זה המשיח אלמים שהשיח ההרוג והמפענח נעלמים דין גליא רזיא ואולי שהשם היה הויה דאלפין צדיק מ"ה פעל ולכן יש בשבח זה מ"ה תיבות עכ"מ בשם הרב הנז'. שוב הראוני מעשה כזה שכתב במדרש תלפיות דף כ"ד ע"ג: