הודעהעל ידי יהודהא » ג' אפריל 12, 2022 9:19 am
החלקים השונים סומנו בתחילתם באותיות בולטות מ א ועד לג.
הגדה של פסח
קַדֵשׁ
יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאַָם.
וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
.....
וּרְחַץ
כַּרְפַּס
טוֹבְלִין כַּרְפַּס
יחץ
מגיד
א) –
מהגדת הגאונים
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
ב)–
משנה פסחים קטז- מההגדה בגמרא. חיוב אמירתו מחזל.
מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה - כּוּלוֹ מַצָּה.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר.
.....
ג) -
פסחים קט"ז - מההגדה שבגמרא. חיוב אמירתו מחזל.
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.
ד) –
מהגדת הגאונים
וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
ה–
מהגדת הגאונים.מקורו נעלם, ואינו בגמרות שלפנינו, ומתוך ההגדה- התוס ( בעז מה ) מצטט ממנה ,וכן בתןס בכתובות (קה, א) . אומנם יש מעשה דומה \ בשינויים בתוספתא פסחים( י, ב,)
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
ו) –
משנה ברכות יב. אין -חיוב אמירתו מהגמרא.
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה : הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה,כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.
ז)
מהגדת הגאונים
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
ח)
– מדרש מכילתא בא. אינו חלק מהגדת הגמרא.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה . אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.......
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.............
יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.
ט)
– מבוסס על פסחים קט"ז. אינו חלק מהגדת הגמרא. אכן לרב חיובו מהגמרא וזהו :מתחיל בגנות. אבל הלכה כשמואל, וזה שאנו אומרים את שניהם, הוא מן המנהג בלבד.
מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ...ָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.
י)–
מהגדת הגאונים
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שנה. וְגם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
יא)
– מהגדת הגאונים
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ? שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
יב)
– פסחים קטז, ובמדרש כי תבוא. מהגדת הגמרא.חיוב אמירתו מחזל.
צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב....
וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר......
וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן. ......
.....חשֶׁךְ
מַכַּת בְּכוֹרוֹת
יג )
- מכילתא בשלח ועוד.חיובו אינו מהגדת הגמרא.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת ? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא,...
רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת ? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים . חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת,, עֶבְרָה - שְׁתַּיִ.....
יד)
- מהגדת הגאונים
כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, ו לֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵינו
........
אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵינוּ.
עַל אַחַת, כַּמָה וכַּמָה , טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים , וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה ..........הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל לָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
טו)
– פסחים קטז משנה - מהגדת הגמרא. חיוב אמירתו מחזל.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר:כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח,מַצָה, וּמָרוֹר.
מַרְאֶה בַּיָד עַל הַזְרוֹעַ וְיִזָהֵר שֶׁלֹא לְהַגְבִּיהַ אוֹתָה.
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן מַרְאה אֶת הַמַּצּוֹת לַמְסֻבִּים ואוֹמֵר:
מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מהמַרְאֶה אֶת הַמֶָרוֹר לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר:
טז)–
פסחים קטז משנה וגמרא - חיוב אמירתו מהגדת הגמרא.
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יֶָָצֶָא מִמִּצְרַָים , שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים . לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם , לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.
יז)
– פסחים קטז משנה - חיובו מהגדת הגמרא.
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה
לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.
יח )
- מתהילים , חיובו מהמשנה - מהגדת הגמרא.
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי......
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִמִּרַָים , בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיַָּנֹס, הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. .........
מַגְבִּיהִים אֶת הַכּוֹס עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
יט)
פסחים קטז ,משנה. חיובו מחזל.
בָּרוּךְ אתה.....וּ מֶלֶךְ העוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַים , וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. .....וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה השם גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
-
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הערה
עד כאן הם שמונת הפרקים לפני הסעודה [כולל ההלל שלאחריו] שמקור חיובם מהגמרא. [בעצם אפשר שהם רק 7 שכן טז - "בכל דור ודור " הינו הלכה והקדמה לכך שצריך לומר את הקטע -"לפיכך" וכו (יז), ואינו חיוב אמירה של ההלכה עצמה ?!]
גם בקטעים הבאים יש שחלקם מהגמראאך אינם מופיעים בהגדות של הרמבם, מחזור ויטרי,הכל בו והאבודרהם [השניים האחרונים מוסיפין בסוף ההגדה "והרוצה לשתות כוס חמישי יאמר הלל הגדול" ובאבודרהם גם נשמת ].
וככלל- יש בהם מחלוקות בפוסקים אם יש חיוב לאומרם. ולפוסקים - שגם להלן יש בהם קטעים שחיובם מחזל כמובן שיהיו יותר משמונת הקטעים הנל.
.---------------------------------------------------------------------------------------------------
רַחַץ
נוֹטְלִים אֶת הַיָדַיִם וּמְבָרְכִים
בָּרוּךְ אַתָּה מוֹצִיא, מַצָּה
יִקַח הַמַּצּוֹת בְּסֵדֶר שֶהניחן, הפרוסה בין שתי ...............
מָרוֹר
כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מָרוֹר וּמַטְבִּלוֹ בַּחֲרוֹסֶת, חוֹזֵר וּמְנַעֵר הַחֲרוֹסֶת, מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל בְּלִי הַסָבָּה.
כּוֹרֵךְ
כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרוֹר וְכוֹרְכִם יַחַד, אוֹכְלִים בְּהַסָבָּה וּבְּלִי בְּרָכָה. לִפָנֵי אֲכָלו אוֹמֵר.
כ)
–מבוסס על פסחים קטו, בהגדה לראשונה- בהגדת פראג משנת רפז, בשוע, בלבוש ועוד אחרונים.- אינו מהגדת הגמרא וגאונים והראשונים.
ואומרים "זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה
כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
אוֹכְלִים וְשותים הסעדה הערוכה ונוהגים לאכל תחלה ביצים מבשלות. ו לֹא יאכל יותר מדי, ש לֹא תהיה עליו אכילת אפיקומן אכילה גסה.
צָפוּן
אחר גמר הסעדה לוקח כל אחד מהמסבים כזית מהמַצָּה שהיתה צפונה לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה. וצריך לאכלה קדם חצות הלילה.
בָּרֵךְ
מוֹזְגִין כּוֹס שלִישִׁי וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָזוֹן.
יִרְאוּ אֶ......קְדשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי...א יַחְסְרוּ
כָל טוֹב. הוֹדוּ ... כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.
... נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ
מְבַקֶּשׁ לָחֶם....יְבָרֵךְ אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם.
כא)
כולל פסוקים מתהילים ומאיכה- תחילתו כבר בראשונים, בהגדת ר עמרם רק שני פסוקים ואחכ במחזור ויטרי בתוס נוספו פסוקים ועוד.ובאנגלייה היו אומרים שבעה עשר פסוקי זעם ועונשים לגויים.
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ.(תהילים עט,ו). במחזור רומא יש רק זאת.
כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ.תהילים עט,ז, הוספה של הספרדים והתימנים.
שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם.תהילים סט,כה, הוספת אשכנז.
תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי השם איכה ג,ו, הוספת אשכנז.
בדרום צרפת -מחזור וויטרי- אאמרו 10 פסוקים. בצפון צרפת אמרו 12 פסוקים.
ובאנגלייה 17 (עץ חיים ר יעקב מלונדון) .האם יש קשר בין גודל הרדיפות של היהודים לכמות הקללות ?
הלל – המשך יט
לֹא לָנוּ , ...לֹא לָנוּ , כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם? ואֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם , ............
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ..בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ... ....לָנוּ . אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל .. וַיָּאֶר לָנוּ . אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְ.. כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
כב)
– ברכת השיר לר יהודה. פסחים קיז במשנה. ונחלקו אם היא ברכת "שעשה ניסים". או ברכה על מצוות אמירת ההגדה. ולרמבם היא חתימה להלל.ויא שזו ברכה על כוס שני. ממ גם זה חיוב אמירתו מהגמרא וכהמשך להלל.
יְהַלְלוּךָ .. אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וְִֶ
וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאְֱה לְזַמר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.
כג )–
הלל הגדול ,תהילים קלו, בפסחים קיח. ובברייתא קיח, זו דעת ר טרפון, ונחלקו אם יש בו חובת אמירה -ועל איזה כוס 4\5.
הוֹדוּ לַ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לָאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
................
וָנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
.
נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמַיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
כד )–
ברכת השיר לפי ר יוחנן, פסחים קיז במשנה. (מאכנה"ג וחז"ל , וחלקה מאוחר יותר). ולכן חובת אמירתו מהגמרא, והוא ברכת השיר- לר יוחנן.
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ,....רוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים...... וְלֹֹא יִישָׁן - הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשִָּׂא.
רַחֶם נָא ד' אֱלֹקֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל ....וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה( וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה , כִּי אַתָּה ד' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ד' עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן.
נרצה
-- -מכאן והלאה יש שבעה פיוטים שנתקבלו במנהג אשכנז. –אך אינם מופיעים לא בהגדות הגאונים,לא ברשי , וויטרי,ולא מנהגי ספרד ותימן. אבל בתשבץ חלקם כבר מוזכר שמהרם מרוטנברג נהג לאומרם. דהיינו לפני כשמונה מאות שנה. וכך נתקבלו ונכנסו להגדות אשכנז.
כה)
– מהקרובה של ר יוסף עלם מהמאה ה 11, לשבת הגדול. הוא סיום לקרובה אלוקים בצעדך.נמצא בחלק
מההגדות מהאה ה 14 והלאה.
חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָתוֹ.
כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.
זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה, קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה.
בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיוֹן בְּרִנָּה.
כו)
– הוספה מאוחרת = אחרונים, מופיע בסידורי הארי ,השלה ויעבץ.
"לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשַָׁלָיִם (הַבְּנוּיָה) ".
כז)
–מתוך קרובה של ינאי לשבת הגדול, והלקט יושר מספר על רבו התרומת הדשן שהיה אומר את הפיוטים הבאים - בהגדה. (לפני כשש מאות שנה.) הוא החלק החמישי מקרובה ליום א של פסח. "אוני פטרי".
וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
אָז רוֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה ,
בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרֶת זֶה הַלַּיְלָה,
............... ,
וַיָּשַׂר יִשְׂרָאֵל לְמַלְאָךְ וַיוּכַל לוֹ לַיְלָה, ,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
זֶרַע בְּכוֹרֵי פַתְרוֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,
......................
כח)
- מתוך קרובה של הקליר לשחרית של פסח, בהגדה – ראה לעיל. זהו חלק שישי מקרובה שבמקור חוברה ליום ראשון,
אך נהוג לאומרה ביום שני של פסח.
[ נראה שיהיה מדוייק יותר לכתוב שהיא יועדה לשבת שבה קוראים בתורה את : ויהי בחצי הלילה וכו. [בסדר א"י לאו דווקא בשבה"ג. אולם גם הם בא"י בשבה"ג הוסיפו וקראו בתורה את פרשת "ויהי בחצי הלילה" ואז גם אמרו את הקרובה הנל. ולכן ראו בה קרובה שחוברה לשבה"ג. התיקון הודות לעושי חדשות].
וּבְכֵן וַאֲמֶַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח
אֹמֶץ גְּבוּרוֹתֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּפֶּסַח,
בְּרֹאשׁ כָּל מוֹעֲדוֹת נִשֵּׂאתָ פֶּסַח,
גִּלִיתָ לְאֶזְרָחִי חֲצוֹת לֵיל פֶּסַח,
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַ...........
שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע תָּבִיא לְעוּצִּית בַּפֶּסַח,
תָּעֹז יָדְךָ וְתָרוּם יְמִינְךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח,
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.
כט)
– פייטן לא ידוע, שבחים לקבה, מתחילת האלף השישי, זמר ושבח לסעודה (כללי), היה ידוע באנגליה, ומופיע בתשבץ שהמהרם מרוטנברג נהג לאומרו בהגדה. , ומופיע גם בהגדה מלונדון מהמאה 13.
כִּי לוֹ נָאֵֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.
אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ:
לְךָ וּלְךָ , לְךָ כִּי לְךָ , לְךָ אַף לְךָ , לְךָ...הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֵֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.
תַּקִיף בִּמְלוּכָה,, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ:
לְךָ וּלְךָ , לְךָ כִּי לְךָ , לְךָ אַף לְךָ , לְךָ ...הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֵֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.
ל )
– זמר ליום טוב,לראשונה בהגדת פראג משנת רפז. בחלק מההגדות מהמאה ה 14, נמצא גם בתרגום לאידיש בהגדות מאשכנז מהמאה ה 16. =אלמעכטיגר גאט בויא דיין טעמפל שירי.... ואולי הנוסח באידיש הוא העיקר... הושר באביניון בכל חג.
אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה,בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב.
אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
...........
רַחוּם הוּא, שַׁדַּי הוּא, תַּקִּיף הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה,בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב.
אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
----- שני השירים האחרונים מחברם לא ידוע, ונמצאים בחלק מההגדות רק מלפני כשלש מאות וחמישים שנה.
לא)
– מחבר לא ידוע. י"א מבית מדרשו של בעל הרוקח . שייך לשירי שבת של שבעת ימי המשתה ,מופיע בספר שבחות ושירים מאמסטרדם תקיז. ואחכ ברבים מהגדות באשכנז בתרגום אידיש.
אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.
שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ?
שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.
.....................................
עֲשֶָׂרָה מִי יוֹדֵעַ?
עֲשֶָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
לב)
– גם זה מחברו אינו ידוע. ויא שמקורם מבית מדרשו של הרוקח. וברעיון – שיש דין ויש דיין, הרי הוא דומה לוויכוח בין אברהם לנמרוד כפי שמופיע בב"ר לח, כח.
למרות הנל ,הרי שני האחרונים אינם מופיעים בהגדת הרוקח – עצמו. ויש מבעלי הסוד שמצאו כוונות ורמזים גבוהים בפיוטים אלו.
חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
.................................................
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא,
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
לג)
- כמובן כל הסימנים שמלווים אותנו לכל אורך ההגדה:קדש ורחץ, שמקורם כמקובל מרשי או מבעלי התוס. גם הוא בנוי כפיוט בן שתי בתים וכו. ויש שכתבו שמעיקרם הסימנים נועדו לעידן שלפני הדפוס, כשהיה צורך לזכור את שלבי הסדר.
נערך לאחרונה על ידי
יהודהא ב ד' מרץ 22, 2023 12:08 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.