דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים-האם הכתובת שבאיסטנבול פתרה את השאלה?
א.
זה מה שכתוב כאן:
ΜΗΘΕΝΑ ΑΛΛΟΓΕΝΗ ΕΙΣΠΟΡΕΥΕΣΘΑ ΕΝΤΟΣ ΤΟΥ ΠΕΡΙ ΤΟ ΙΕΡΟΝ ΤΡΥΦΑΚΤΟΥ ΚΑΙ ΠΕΡΙΒΟΛΟΥ ΟΣ Δ ΑΝ ΛΗΦΘΗ ΕΑΥΤΩΙ ΑΙΤΙΟΣ ΕΣΤΑΙ ΔΙΑ ΤΟ ΕΞΑΚΟΛΟΥΘΕΙΝ ΘΑΝΑΤΟΝ.
ובתרגום לעברית:
איש זר אל ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפת ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה"
נוסח האזהרה שעל האבן דומה מאוד למצוטט בידי יוסף בן מתתיהו.
ב.
האם כתובת זו מלפני אלפיים שנה מסבירה מדוע נהרג הגוי שאכל מהפסחים !
ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, אמר כתיב (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו (שמות יב, מח) כל ערל לא יאכל בו ואנא הא קאכילנא משופרי שופרי. אמר ליה רבי יהודה בן בתירא: מי קא ספו לך מאליה, אמר ליה : לא. כי סלקת להתם אימא להו ספו לי מאליה כי סליק, אמר להו מאליה ספו לי ,
אמרו ליה: אליה לגבוה סלקא , אמרו ליה מאן אמר לך הכי , אמר להו רבי יהודה בן בתירא . אמרו מאי האי דקמן , בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה הוא וקטלוהו.
שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא : שלם לך ר' יהודה בן בתירא דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים .פסחים ,ג,עב.
ג.
אבל למה נהרג ? במפרשים יש דיון עכ, ויש שרצו לומר מפני שעבר על מצוות בני נח. שאסור באכילה כך לפי סמג, או גזלן לרמבם -החינוך,וכן ר אלחנן ויש עוד פירושים.
אבל אולי יש לתרץ שהוא נהרג מכיון שנכנס לתחום האסור עליו במקדש ! שכן כך כתוב במסכת כלים פרק א' משנה ח' נ : "החול מקודש ממנו, שאין נכרי וטמא מת נכנסים לשם", אך אין מבואר מה ענשו של נכרי העובר על איסור זה.
אכן מידיעות היסטוריות ומכתובת שמצאו נמצאנו למדים כי היה חוק, שנכרי העובר על איסור זה ייקנס או ייהרג, ולפיכך הרגוהו .
הסורג היה גדר נמוכה שהקיפה את שתי העזרות - עזרת ישראל ועזרת הנשים, ואת החיל שסביבן. והפריד בין תחום הר הבית, אליו יכולים להיכנס נכרים, ובין תחום העזרות אליו מותרת הכניסה רק ליהודים.
ובעוד אנטיוכוס השלישי (מלכות יוון, את הגזירות עשה אנטיוכוס הרביעי) גזר רק קנס כספי על נוכרי שיכנס לתחום האסור עליו במקדש, הרי אצל הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני מוצאים אנו כבר כתוב "שדין מוות ללא עוררין נחרץ על אלה שלא מבני עמינו הנכנסים אל תחומי המקדש הפנימיים"
ד.
גם יוסף בן מתתיהו מספר שבסורג נקבעו כתובות המזהירות את הנכרים ואת טמאי הנפש מלעבור את הסורג ואיום עונש מוות למי שיעבור פנימה:
" על לוחות האבן נכתבו גם ביוונית וגם ברומית שאסור לנכרי להינס אל הקודש (מלחמות היהודים ה,ה,ב,).
עוד מזכיר יוספוס את אותן לוחות אזהרה בציטוט דברי טיטוס בזמן חורבן בית המקדש בנסיונו לפתות את היהודים על היחס הטוב של הרומאים למקדש (מלחמות ו,ב,ד,):".
"בצער עמוק הוכיח טיטוס פעם נוספת את יוחנן וחבורתו וקרא אליהם: 'האם לא אתם... גידרתם את המקומות הקדושים בסורג? האם לא אתה קבעתם בו ברווחים קבועים, את הלוחות האוסרות לעבור מעבר לסורג הזה? האם לא הפקדנו בידכם את הרשות להמית כל אדם העובר על איסור זה אף אם הוא אזרח רומי".
ה.
בשנת 1871 מצא החוקר קלרמון-גנו בקיר של בית ספר ערבי מצפון להר הבית אבן ועליה כתובת יוונית. הכתובת נחקרה ונמצא שהיא האזהרה השלימה של האיסור לנוכרים ולטמאי מתים שלא לעבור את הסורג.האבן נלקחה על ידי הרשויות העות'מאניות ונעלם לכמה שנים. 'באופן מסתורי' הופיעה הכתובת שוב כעבור 13 שנה באיסטנבול, והיא מונחת היום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול.
ושוב בשנת 1935, בעת עבודות על הכביש הסמוך לשער האריות, נתגלתה אבן נוספת המכילה קטע מתוך כתובת דומה. האותיות של כתובת זו היו במקורן צבועות באדום, וכמה אותיות נשמרו אדומות בעת גילוי הכתובת. אבן זו איננה שלימה והיא נמצאת כיום במוזיאון ישראל
ו.
אולם המעיל שמואל (ר ש,א, יודלביץ זצל) דן בכך וכותב : וע"ש שביאר אם הרגוהו מחוק המלך בלבד, או מפני מצוות שמירת המקדש. וכן עדיין צ"ע מנלן שנכנס למקדש, הרי פסח נאכל בכל העיר. ע"ש בכל דבריו. ועיין בנצי"ב בסוגיין, שגם הוא תירץ שהרגוהו על שנכנס לעזרה בטומאה, על פי הסוגיה בסנהדרין פ"א .
מבוסס על מאורות, ועל אתר הר הבית.