האם אפשר לצאת י"ח הסיפור בשמיעה ממי שאינו בר חיובא או מנגן או קלטת בה מספרים הסיפור יציאת מצרים?
איתא בפסחים קט"ז ע"ב: והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף אמרו רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב ששת אמרו רב ששת קסברי רבנן מצה בזמן הזה דרבנן מכלל דרב אחא בר יעקב סבר מצה בזמן הזה דאורייתא והא רב אחא בר יעקב הוא דאמר מצה בזמן הזה דרבנן קסבר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון.
ופי' הרשב"ם כעין דאורייתא תקון. וכשם שבזמן שבית המקדש קיים פטור השתא נמי פטור ואינו מוציא אחרים ידי חובתן, עכ"ל. וכן במאירי: הסומא אף הוא חייב בהגדה וכן מוציא בה את האחרים, עכ"ל. (והחקרי לב (או"ח סמ"ח) הוכיח מכאן דגם המחויב בכל המצוות ופטור ממצוה אחת, אין לו דין ערבות באותה המצוה שפטור ממנה, דאל"ה הא שפיר אפ"ל דאע"ג דסומא פטור מהגדה, מ"מ הוציא את האחרים מדין ערבות). ובמעשה רב איתא דנהג הגר"א להגיד בעצמו את הגדה והוציא את האחרים, וביאר העמודי אור [כנדפס בתחילת ההגדה עם פי' מלבי"ם] דאע"ג דמבואר בשו"ע (סי' קפ"ג ס"ג) לענין ברכת המזון בזימון דאע"ג דמדינא המברך מוציא את שאר המסובין, מ"מ נכון שכל אחד יאמר בלחש עם המזמן שמא לא ידקדק לשמוע יפה, שאני הכא לענין הגדה של פסח דאיידי דחביבא מפני הנס יהבי דעתייהו ושמעי, וכדאיתא כיו"ב [ברפ"ג דמגילה] לענין תרי קלי דנשמעין במגילה דחביבא להו מפני הנס. עוד תירץ דשאני ברכת המזון דאם לא ישמע בקצתה, דהיינו בשם או במלכות וכל המעכב בברכות, לא יצא ידי חובתו, אבל הגדה דהיינו מצות סיפור יציאת מצרים יוצאין אף בקצתה, והא ודאי ששמעו מקצת הדברים.
וחזינן מכל זה שקריאת ההגדה והסיפור אינו רק היכי תימצי לדעת את הסיפור, אלא הוא דין סיפור בפה, והשומעים יוצאים ממש כדין שומע כעונה.