ביצה משום זיז

[נוטר הכרמים]

א] איתא בפסחים (קיד, ב): מאי שני תבשילין... חזקיה אמר אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.

בשבלי הלקט (סדר פסח סי' קיח):

ועוד יש שם לפי סידורו של רב עמרם גאון זצ"ל [שהשני תבשילין] דג וביצה ביצה משום זיז ודג משום לוייתן.

ובדומה לזה בספר תניא רבתי (סי' מז):

עוד כתוב בסדורים וצריך להיות בקערה דג וביצה דג משום לויתן וביצה משום זיז.

והדברים סתומים, מהו אותו 'זיז', ואמנם בדעת זקנים מבעלי התוס' פרשת בא (יב, ח) נוספה עוד תיבה:

ב' תבשילין זכר למשה ואהרן. ד"א דג כנגד לויתן. ביצה כנגד זיז שדי.

ובגליוני הש"ס כאן הביא דברי ספר תניא הנ"ל, וכתב ע"ז:

נ' הכוונה על זיז שדי המוזכר באגדה דרבב"ח ב"ב ע"ג ב' וע"ש ע"ד ב' ולא ידעתי מה רמז לזיז בביצה. וע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ח בשם הרוקח מנהגינו ליקח זרוע וביצה כו' ביעתא משום דבעא רחמנא לאצולן עכ"ל וכ"ה במהרי"ו סי' קצ"ג וכ' שם עוד זרוע ע"ש זרוע הנטוי' עכ"ל.

[ב] ונראה לבאר בהקדם כמה הקדמות.

הנה בהגהות חשק שלמה באגדתא דרבב"ח שם כתב וז"ל,

גמ' אמר רב אשי ההוא זיז שדה הוא דכתיב וזיז שדי עמדי. נ"ב וכן פירש בתרגום שם וז"ל ותרנגול ברא דקרצוליה שרין בארעא ורישיה מטי בשמיא מרנן קדמי עכ"ל.

והנה שתים זו שמענו מדבריו, הא' כי ה'זיז שדי' היינו תרנגול ברא שכנפיו מונחות בארץ וראשו מגיע השמימה, והב' שהוא 'מרנן קדמי'.

[וצריך לדעת שישנו 'תרנגול ברא' שהוא דוכיפת, תרנגול הבר, כמו שפירש רש"י בפר' שמיני (יא, יט) ובפר' ראה (יד, יח), וזה עוף אחר, וכמו שהאריך בכנסת הגדולה (הגהות ב"י יו"ד סי' פב. אולם יעויין באגרות הפמ"ג איגרת ה, ואכ"מ].

ובאיוב (לט, יג): כְּנַף־רְנָנִ֥ים נֶעֱלָ֑סָה אִם־אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה. ובתרגום: גדפא דתרנגול ברא דמשבחא ומקלסה, וברש"י: כנף רננים נעלסה - כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני.

ועל בר יוכני זה מצינו במדרש רבינו בחיי פרשת בשלח (טז, ד; צויין בהערות לשבה"ל מהדורת זכרון אהרן):

וצריך אתה לדעת כי כשם שהמן היה מאכל גופניי קיים תולדת האור העליון, ונתן למקבלי התורה כדי לזכך שכלם ולעלות השגתם בידיעת השי"ת, כן מצינו מאכלים גופניים קיימים והם בעלי חיים מעותדים לעתיד לבא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מהם סעודה לצדיקים, ואולי כי גם הם מתולדת האור העליון, וע"כ הם קיימים, ואלו הם דג ששמו לויתן, עוף ששמו בר יוכני, ונבראו שניהם ביום ה' ונקרא בר יוכני לפי שהוא מוכן לסעודת הצדיקים.

[וכן כתב בספר כד הקמח ערך חתן על השלחן].

ולכאורה כמעט מפורש כן בדברי חז"ל במדרש (ויקרא רבה פר' אחרי מות כב, י): ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' יונתן אמרו תחת מה שאסרתי לך התרתי לך תחת איסור דגים לויתן דג טהור תחת איסור עופות זיז עוף טהור הוא הה"ד ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי א"ר יהודה ברבי סימון בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה הה"ד (איוב לט) המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן ולמה נקרא שמו זיז שיש בו כמה מיני טעם מזה ומזה, ויעו"ש עוד.

ואמנם בספר האסופות סדר ליל פסח איתא בזה"ל,

ואותן ג' תבשילין, דג וביצה ובשר, הם כנגד ג' מיני תבשילין שעתידין בני הגולה לאכול בסעודה לעתיד לבוא, דג כנגד לויתן, ביצה כנגד זיז שדי, בשר כנגד שור בהררי אלף.

.

[ג] והנה איתא בבכורות (נז, ב): פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים. ומי שדיא ליה, והא כתיב כנף רננים נעלסה, אמר רב אשי ההוא מוזרתא הואי.

ופירש"י: והכתיב כנף רננים נעלסה - ומתפרש הכי בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא שכך אמר הקדוש ברוך הוא וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושאה ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה, נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת תענית (דף יט) בן המתחטא לפני אביו.

ובמנחות (סו, ב): ואומר נתעלסה באהבים, נשא ונתן ונעלה ונשמח ונתחטא באהבים; ואומר: כנף רננים נעלסה, נושא עולה ונתחטא.

ופירש"י: כנף רננים - בר יוכני. נעלסה - נוטריקון נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקנו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו נ' נושא ע"ל עולה ח' חטוי והאי חטוי לשון הורדה כדתנן במסכ' יומא (דף נח) התחיל מחטא ויורד.

ועי' עוד ביומא (פ, א): ואימא ביצת בר יוכני.

ואולי יתכן לומר שהרננה והשירה של אותו בר יוכני עוף הענק שראשו מגיע השמימה לפני הקב"ה הוא בעצם הנשיאה של הביצה, שאינו מטיל ביצתו באופן שמחריב את העולם אלא רק כשעולה למעלה ומורידו בקנו המיוחד לו.

ועכ"פ הא מיהת נתבאר היטב שזכרון אותו 'זיז' הוא בביצה, שכן כל שבחו וסגולתו הוא בביצה.

[נתעוררתי לזה בזכות מאמרו של הגר"ש צ'צ'יק ב'רוממות' גליון 261, חג הפסח תשפ"א].