הודעהעל ידי גאולה בקרוב » א' מרץ 25, 2012 10:41 pm
הנה ידוע בשערים שפירוש המילה חזרת במשנה היא החסה, כדברי הגמרא פסחים לט, והיא החסה של זמננו.
וממילא היא בעדיפות ראשונה במצות מרור, מפני שנמנת ראשונה במשנה.
אלא שבירושלמי כבר תמה, שהרי חזרת מתוקה היא, וישב שחזרת תחילתה מתוקה וסופה (כשמשהים אותה באדמה) מר, וכן היה גם השיעבוד.
ונחלקו רבותינו בפשט הדברים, שמנהג רוב העולם לקחת חסה רגילה, ואע"פ שאינה מרה כל כך, מ"מ לזה כיונה התורה מצד סופה [ובחינוך הזכיר שהקלח מעט מר], והחזו"א נקט שבעינן טעם מרור כדברי הסוגיות וממילא צריך בדוקא חסה מרה [וכן ראיתי שנקט במשמרת שלום מקוידינוב].
וצ"ב אותם המקפידים על חסה מרה, כגון סוג 'חסה ערבית', האם זה גם גדל בחממות בלי חרקים, כדי שלא יצא שכרן בהפסדן.
ומה שחשבתי עוד על מתיקות החסה, ע"פ דברי הגמרא שחסה היא על שם "דחס רחמנא עלן" (והרבה ראשונים וגם כת"י גרסו "ופרקינן", וצ"ע לכאורה, שההרי מרור זכר לשיעבוד), והינו שגם בשיעבוד בכל צרתם לו צר, ורחמיו המרובים גם בשעת הקושי, וגם הרע טוב הוא מצד האמת.
וממילא לא רק שם החזרת "חסה" רומז על רעיון זה, כדברי הגמרא, ושזו מעלתה המיוחדת שלכן היא בעדיפות ראשונה, אלא גם טעמה המתוק. וצ"ע. [שכמובן יותר מחודש טעם מאשר כינוי].