הגמרא בפסחים בדף מ' ע"א אומרת : "הדר אמר רבא: מצוה ללתותו שנאמר: "ושמרתם את המצות", אי לא דבעי לתיתה , שימור למאי ? אי שימור דלישה, לאו שימור הוא". ע"כ דברי הגמרא.
רבא הבין שאם התורה אומרת לנו לשמור את המצות שלא יתחמצו, צריך להיות שהן ימצאו באיזה שהוא מצב של סיכון, ובכל זאת נשמור שלא יגיעו לחימוץ. כי אם לא נלתות את הגרעינים, אין שום סיכוי שהן תחמצנה וזה לא נקרא שמירה.
וא"כ, מדוע בתרומה שגם שם השתמשה התורה בשם: "משמרת" , והכוונה שאנו מצווים לשמור מכל משמר את התרומה שלא יקרה לה שום דבר רע. לא הפסד פיזי ולא הפסד של טומאה וכדומה. והנה כאן התבאר שבגין כך אסור אפילו להכשיר את התרומה בכדי שלא נגיע לשלב של טומאה. לפי היסוד של רבא במצות, היה צריך להיות הדין שדוקא כן נביא את התרומה במגע עם מים כמו בגרעיני החטים למצות ואז נשמור מכל משמר שלא יטמא. לזאת יקרא שימור, כשיש מצב סיכון.
מה ההבדל בשימור של המצות לשימור של התרומה.