פורום אוצר החכמה

בשולחן ערוך אורח חיים תל יש בו רק סעיף אחד:
שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו. הגה: והמנהג לומר מתחילת "עבדים היינו" עד ל"כפר על כל עונותינו" ופוסקים לומר "ברכי נפשי" (מנהגים)

לשם מה כתבו המחבר למה זה נוגע ששבת זו נקראית שבת הגדול - וזה כעשרים שנה ששאלתי קושיא זו להרבה תלמידי חכמים בהזדמנויות שונות - ואין מענה.
אבקש את עזרת הקוראים להתייחסות רצינית.
זהוי שעתם היפה של התלמידי חכמים כאן.

יש הנוהגים לכלול בברכת השבת לרעיהם (אחר התפילה, למשל) את עובדת היותו 'הגדול' מחמת האזכור הנ"ל. [הג"ר שריה דבליצקי שליט"א ועוד].

האם רבי שריה סובר שזהו הפשט במחבר או משום מנהג טוב בעלמא עושה כן - כמו כן יש לציין שמידי שבת בשבתו מזכירים שהוא שבת הגדול רצה והחליצנו וכו' ובמצות יום השביעי השבת הגדול והקדוש הזה...
ומטבע הדברים קשה להתיישב בזה זה עתה בפניא דמעלי שבתא.

כבר עמדו בשאלה זו כמה מחברים, אחד מהם ר' אברהם גורביץ (פרח ממני כרגע שם ספרו), וכולם כתבו שיש כאן דין לכנות את השבת 'שבת הגדול', מזכר לנס או מטעמים אחרים. ואין צורך למנהג שהוזכר לעיל לומר כן במקום גוט שאבעס הרגיל, שהרי כולם מכנים את השבת שבת הגדול (איפה אתם בשבת הגדול וכו'...)

ושוב חשבתי שנפ"מ ליוצרות, וכי איך יגדירו את היוצר, יוצר לשבת...

יואיל כאן הכותבים בטובם לחשוב בטרם יענו.
כל המנהגים שהובאו כאן טוב ויפים המה הבעיה היא שהמחבר לא מזכיר שום מנהג בעקבות זה שכתב ששבת זו נקראת שבת הגדול.
והרמ"א שאכן טורח להסביר ולפרש אינו מזכיר רמז וחצי רמז על הדרשה של הרב וכדו'.

ידוע לישב בזה דהנה רבנו הטור כידוע דרכו להביא מנהגים ודכד' אף דליכא בהו שום נפקותא לדינא ופעמים שמביא דברי אגדה ומדרשים ועוד כהנה רבות, וזה הטעם שהביא הטור את הך מנהגא איברא דרבנו המחבר אף שאין דרכו בכך אלא להביא את הנוגע לדינא, מ''מ כיוון דסדר סימני השו''ע נתחברו כסדר הסימנים שבטור, אם היה משמיט את מנהג הנ''ל היה נשמט לו סימן שלם [דהלא זה הסעי' היחיד בסימן ת''ל], והיה משתבש כל סדר הסימנים הלכך הוכרח רבנו המחבר להביא את סימן זה. ונאים הדברים.

תולעת ספרים07 כתב:יואיל כאן הכותבים בטובם לחשוב בטרם יענו.
כל המנהגים שהובאו כאן טוב ויפים המה הבעיה היא שהמחבר לא מזכיר שום מנהג בעקבות זה שכתב ששבת זו נקראת שבת הגדול.
והרמ"א שאכן טורח להסביר ולפרש אינו מזכיר רמז וחצי רמז על הדרשה של הרב וכדו'.

יואיל נא הכותב בטובו לחשוב - אם בכלל יש באפשרותו כזאת.
הלוא ביארנו באר היטב מהו 'קורין לשבת זו שבת הגדול' שכך יש לקוראה.

כשמסבירים לי לאט אני קולט מה בפעם השביעית.
עתה הבינותי.
קורין אותו שבת הגדול
שכך יש לקרוא לשבת זו....
הלשון קצת משונה - אך הבה נניח לה.

וכן במקומות הרבה, כגון בסי' שאחר כך: 'בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ' וכו' לא אמר 'יבדוק'.

ואנכי תולעת אומר בדרך אפשר שאפשר שכוונת המחבר בזה להקשות.
והוא איך יתכן כדבר הזה שבשבת זו נעשה נס במצרים כלומר שי' ניסן במצרים ייצא בשבת אם כן בהכרח שו' בסיון הלוא הוא חג השבועות יצא ביום שישי וזה לא יתכן.
שהרי לכו"ע בשבת ניתנה תורה - ומחדש לנו המחבר בזה שאכן אין הדבר מוכרח אם בו' ניתנה תורה או בז' ניתנה וכדברי המגן אברהם אצל חג השבועות בקושיותו הידוע איך זה שאנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו.
ועוד חזון למועד בעז"ה.

הרב תולעת מדוע לא תתייחס לתשובתי

חכם תחכמוני כתב:ידוע לישב בזה דהנה רבנו הטור כידוע דרכו להביא מנהגים ודכד' אף דליכא בהו שום נפקותא לדינא ופעמים שמביא דברי אגדה ומדרשים ועוד כהנה רבות, וזה הטעם שהביא הטור את הך מנהגא איברא דרבנו המחבר אף שאין דרכו בכך אלא להביא את הנוגע לדינא, מ''מ כיוון דסדר סימני השו''ע נתחברו כסדר הסימנים שבטור, אם היה משמיט את מנהג הנ''ל היה נשמט לו סימן שלם [דהלא זה הסעי' היחיד בסימן ת''ל], והיה משתבש כל סדר הסימנים הלכך הוכרח רבנו המחבר להביא את סימן זה. ונאים הדברים.

הדבר מתמיה מאוד שיש חיה כזאת מנהג שאינו כלום לדבריך היה למחבר לכתוב היום יום שלישי לדוגמה ועוד כהנה האם גם לזה תקרא מנהג...

נתכוונתי לומר שאף שאין זה מנהג במובן שצריך לעשות עפי''ז משהו מ''מ מידי דרוש וודאי לא נפק וכיוון שרבנו הטור הביא דרש זה וכדרכו לפעמים להביא דרושי חז''ל וכדו' הלכך לא יכול היה המחבר להשמיט דרוש זה מחמת שהיה נשמט כל סימן ת''ל

סימן נפרד לאיזה דרוש שאינו נוגע למעשה - לבטח גם הינך מודה שאין זה תירוץ לכתחילה.

על הטור זה לא קושיא כי מעולם לא נמנע מלהביא דרושים וכפי שביארתי וממילא לא קשה על המחבר שלא היה יכול לדלג סי' שלם

חכם תחכמוני כתב:על הטור זה לא קושיא כי מעולם לא נמנע מלהביא דרושים וכפי שביארתי וממילא לא קשה על המחבר שלא היה יכול לדלג סי' שלם

אתן לך לומר את המלה האחרונה אך מכאן מודעה רבה שאין זה אומר שאני מסכים עמך.

דרך אגב, מה שמרגלא בפומיה דעלמא בבדיחותא על שם 'שבת הגדול' שהוא ע"ש דרשת הרב הארוכה בעיני העם. הובא כבר בשבלי הלקט. זו לא בדיחה.

ספר שבולי הלקט סדר פסח סימן רה
טעם אחר לפי שמאחרין העם בשבת שלפני הפסח לשמוע הדרשה עד אחר חצות סמוך למנחה עד שדורשין שם הלכות ביעור והלכות שמירת המצות. הלכות מלאכת יום טוב הלכות חולו של מועד הלכות עשיית ליל ערב הפסח ועוד כדי לספר גבורות אלהינו איך באו אבותינו במצרים איך הוציאם בתועפות ראם לו וקרע לנו את הים ולספר ולדרוש בקהל את כל אשר עשה ומושך הרבה והעם אינן נפטרין לבתיהן עד שישמעו שיגמור [את הכל] שאם לא ישמעו עכשיו אימתי ישמעו הרי פסח יבא בשבוע זאת שלאחר שבת ושמא עד עכשו לא שמעו אי נמי שמעו עכשיו הוא העיקר לחזור ולהזכירם ומפני משך זה נראה בעיני העם היום גדול וארוך יותר מיום אחר ועל כן קראו לשבת זה שבת הגדול. כיוצא בדבר אתה אומר צום הגדול צומא רבא לפי שכל היום הן עומדין בבית הכנסת להתפלל נראה היום ארוך וגדול ועל כן קראו שמו גדול ורבא ומנהג בני אדם כשאינן הולכין לכאן ולכאן כל היום אלא יושבין במקום אחד ואין להם מה לעשות מנהג לומר כמה זה יום גדול:

הג"ר אליהו מישקובסקי זצ"ל הרב דכפר חסידים היה רגיל לומר בדרשותיו דמבואר פה בדברי השו"ע דקריאת שם
הוא גם כן הלכה. ואף דאין כל נפק"מ בזה מ"מ צריך לדעת שכך הוא שמה של השבת הזו.
והגרש"ז אויערבך זצ"ל בשיעורו המפורסם על הלכות פסח ביאר דעניין קריאת שבת הגדול הוא תשובה לטוענים שממחרת השבת
ביאורו ממחרת יו"ט ראשון של פסח, וע"כ אנו מדגישים כי שבת זו שלפני הפסח היא שבת הגדול, כדי להדגיש שגם יו"ט הוא שבת אלא דהשבת
הזו היא שבת "הגדול".

אף אחד לא הזכיר כאן,
שבאיטליה קראו לכל שבת הסמוכה לפני הרגל בשם 'שבת הגדול'!

אולי כוונת המחבר היתה להזכיר שצריך להפטיר הפטרת שבת הגדול ולא את ההפטרה הרגילה. ולא כתב כן בפירוש דמסתמא הביא דין הפטרת שבת הגדול במקום אחר.

גלאגוזים כתב:והגרש"ז אויערבך זצ"ל בשיעורו המפורסם על הלכות פסח ביאר דעניין קריאת שבת הגדול הוא תשובה לטוענים שממחרת השבת
ביאורו ממחרת יו"ט ראשון של פסח,

כמובן צ"ל תשובה לטוענים דממחרת השבת אין ביאורו ממחרת יו"ט ראשון של פסח.

ואולי שקמ"ל שמותר לכנות כן לשבת 'שבת הגדול' ואין נכנס בגדר, כמגרע ערך שאר השבתים, וכמו שאמרו ז"ל על האומר שמועה זו נאה וכו'