פורום אוצר החכמה

כתב הרמ"א (תעג,ז): ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבע (ד"ע) כשמגיע לדם ואש ותימרות עשן וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט הכל ט"ז פעמים (מהרי"ל).

ובמשנ"ב ס"ק עה: ט"ז פעמים - כנגד אותיות י"ו משמו של הקב"ה שהכה את פרעה.

וצ"ב הא אש ותימרות עשן לא נאמר במכות שהכה ה' את פרעה, אלא בנבואת יואל (ג,ג) על מה שיהיה לעתיד לבוא.

ומצאתי בפי' שבחא דמרא להגש"פ (מאת בעל 'הרי בשמים') שביאר שדם ואש ותמרות עשן היו ג"כ במצרים, והוכיח כן מדברי הילקוט, וז"ל: וכשם שנפרע ממצרים כך עתיד להביא על האומות שנאמר ונהפכו נחליה לזפת וגו' לילה ויומם לא תכבה, ולמה שבטלו ישראל את התורה שהיו יגיעים בה יומם ולילה, והאש שאני מביא בהם אינו כבה לעולם אלא לעולם יעלה עשנו.

והוסיף טעם לשבח לפי דברי הגמ' בב"ב עה,א דדרשו דמי שעיניו צרות בת"ח מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא, ולפיכך הדין נותן שגם במצרים אשם לא תכבה ויעלה תמרות עשן בעיניהם כי גם המה בטלו את ישראל מן התורה, יעו"ש.

ועתה ראיתי דבר נאה בשם מהר"ם בנעט [מקורו בספר תולדותיו, והובא בספר מהר"ם בנעט על חג הפסח, י"ל ע"י נכדו הרב יוסף צבי בנעט, קרית יואל תשס"ז], דהנה בעל ההגדה חשיב שני מכות חרב ואש דלא כתיבי בתורה, וקשה שהרי במדרש (תנחומא וארא פרק יד) חשיב כל עשר מכות מדה כנגד מדה, ומה מכ"כ היה במכות אלו. אמנם איתא בגמ' סוטה יא,א שפרעה רצה לדון את ישראל באש, ויועציו אמרו לו שאברהם ניצול באור כשדים מכבשן האש, ורצה לדונם בחרב, וא"ל שיצחק ניצול מזה בעקידה. אכן כיון שעכו"ם נידונים גם על המחשבה, לכן נידונו המצרים גם בעבורם בחרב ובאש.

ובזה מבאר בדרך נפלא מקרא כתוב: ויאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם, שהרי מבואר בגמ' שם שיתרו היה באותה עצה, ואיהו דידע את מחשבתם אשר זדו להרע בחרב ובאש וראה עונשם באלו, אמר שפיר 'עתה ידעתי'.

וכן הוא בפיוט- כן תהיה מפלת עדינה כמפלת צוענה.

במכת ברד היה אש.

בפי' הריטב"א להגש"פ כאן:

ובמדרשו של רשב"י, שהיו נעשים כאש שורף ומתמלא כל מצרים עשן מהם [נ"א: בפיהם] והיינו דכתיב דם ואש ותמרות עשן.