הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' אפריל 17, 2011 1:41 am
ועתה ראיתי דבר נאה בשם מהר"ם בנעט [מקורו בספר תולדותיו, והובא בספר מהר"ם בנעט על חג הפסח, י"ל ע"י נכדו הרב יוסף צבי בנעט, קרית יואל תשס"ז], דהנה בעל ההגדה חשיב שני מכות חרב ואש דלא כתיבי בתורה, וקשה שהרי במדרש (תנחומא וארא פרק יד) חשיב כל עשר מכות מדה כנגד מדה, ומה מכ"כ היה במכות אלו. אמנם איתא בגמ' סוטה יא,א שפרעה רצה לדון את ישראל באש, ויועציו אמרו לו שאברהם ניצול באור כשדים מכבשן האש, ורצה לדונם בחרב, וא"ל שיצחק ניצול מזה בעקידה. אכן כיון שעכו"ם נידונים גם על המחשבה, לכן נידונו המצרים גם בעבורם בחרב ובאש.
ובזה מבאר בדרך נפלא מקרא כתוב: ויאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם, שהרי מבואר בגמ' שם שיתרו היה באותה עצה, ואיהו דידע את מחשבתם אשר זדו להרע בחרב ובאש וראה עונשם באלו, אמר שפיר 'עתה ידעתי'.