'ברוך הבא' בשפוך חמתך, מה המקור הקדום והטעם?

[נוטר הכרמים]

כאשר זקני אבי אמי הגאון זצ"ל הלך לבית עולמו במיטב שנותיו הייתי בין שבע שנים. אחד הזכרונות החרותים בעומק לבי הוא המחזה של 'שפוך חמתך' בלילה כיום יאיר, כאשר היה קם לבוש לבנים באימה וביראה מאת השולחן, פותח את הדלת והכל קוראים בקול גדול: ברוך הבא. זה היה כ"כ מוחשי שמתרחש כאן איזה מאורע, עד שזכורני, ששאלתי אותו אז בתמימות: סבא, ראית את אליהו הנביא? ואז השיב סתומות: מי שרואה אינו מגלה...

עם השנים חפשתי את מקור המנהג שאינו מובא בשו"ע ונו"כ, ואף לא במשנ"ב, ומצאתיו בערוך השולחן סי' תפ שמביא שכך נהגו כדי לחזק את האמונה שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, וכן נמצא לרוב בספרי מנהגים חסידיים [בעלזא, ספינקא ועוד].

האם ידוע מקור קדום לזה המנהג?

ומנין טעם זה שפותחים וקוראים לאליהו הנביא [כמו בברית מילה], הרי בערה"ש אין זכר לזה, אלא שזה בא להמחיש את האמונה שהגואל עתיד לבוא, וכמו שכתב במטה משה סי' תרנח בטעם פתיחת הדלת (נוסף על טעם ליל שימורים המובא ברמ"א] שהוא להראות אמונתינו בביאת המשיח. וביוסף אומץ סי' תשפח מובא 'מנהג טוב ויפה' שנופל אחד לתוך הפתח בשעת אמירת שפוך חמתך כדי להראות חוזק האמונה בגאולה האחרונה.

[איש חסיד]

עיין בציור של ההגדה [מהמאה ה-15] שהביא הניק חכם באשי ושם בציור כתוב ''פותח הדלת להביא המשיח ואליהו הנביא'', וצ''ב האם מקור הגדה זו ממקור קדוש ולפי הציור המובא שם הלב נוטה שזה מהמשכילים ודומיהם

[כותב]

האם ידוע מקור קדום לזה המנהג?

נוטר,
עי' במאמר המנהגים שבסו"ס שו"ת שתי הלחם [למהר"ם חגיז זצ"ל], ותמצא נחת.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 01&hilite=

[נוטר הכרמים]

יישר כח.
אמנם לא מקור אבל טעם נפלא.

[כותב]

ראית איזה מקור קדום יותר מזה?

[נוטר הכרמים]

ראית איזה מקור קדום יותר מזה?

לא, אבל לא מצאתי בדבריו שהוא בא בפתיחת הדלת ב שעת שפוך חמתך דווקא.

[כותב]

לא כתוב דוקא בשעת שפוך חמתך, אבל כתוב "אין כאן ספק כי בא יבא ברכת אליהו ז"ל בכל בתי ישראל".
וזה מקור קדום - בספר תורני - לביאת אליהו לבתי ישראל בליל פסח.

[אדג]

ואולי אכן זכה סבך הגאון זצ"ל לראות את פני הנביא?

[נוטר הכרמים]

ואולי אכן זכה סבך הגאון זצ"ל לראות את פני הנביא?

תיקו, תשבי יתרץ וכו'.

הוא נמנה על הפרושים מנקיי הדעת דירושלים, והיה מקטני אמנה במופתים ומאורעות, אבל אולי זכה, מי יודע?

אביו שהיה מגדולי הרבנים בעיה"ק טען שראה את רבינו הגר"א בחלומו אחר שתירץ איזה תמיהה בביאורו לשו"ע, הדברים הופיעו אפילו בעיתון לאחר פטירתו. במשפחתינו המתייחסת אחר הגר"א אמרו שחבל שלא הכריע בין התמונות השונות...[הוא לא היה מיוחס אליו, היחוס הוא דרך סבתי שתחי', אבל היה מקושר אל תורתו בכל נימי נפשו, וזכה שזרעו נדבק בזרעו].

[נוטר הכרמים]

אביו שהיה מגדולי הרבנים בעיה"ק טען שראה את רבינו הגר"א בחלומו אחר שתירץ איזה תמיהה בביאורו לשו"ע, הדברים הופיעו אפילו בעיתון לאחר פטירתו. במשפחתינו המתייחסת אחר הגר"א אמרו שחבל שלא הכריע בין התמונות השונות...[הוא לא היה מיוחס אליו, היחוס הוא דרך סבתי שתחי', אבל היה מקושר אל תורתו בכל נימי נפשו, וזכה שזרעו נדבק בזרעו].

והנה תיאור כל ההשתלשלות המופלאה וסיומה בבית מרן בעל אבן האזל

גילוי אליהו 2.jpeg (424.91 KiB) נצפה 11725 פעמים

.

[אדג]

ייש"כ, אולם שם הסב, לא על הכתב, למה ימנע טוב מבעליו, ויסיר הקרובים מעליו, ובמקום זכות לאחרים חב!
(אגב, באיזה גר"א התעמק הסב, הידעת, ואם כן מהו הביאור?)

[מורה צדק]

אעתיק מעט ממה שכתבתי בזה, קצת באיחור, וטוב מלא כלום (חלק מהמקורות ראיתי בגליון פנינים)

הראשון שהזכיר מנהג זה היה ר' זעליקמן מבינגא תלמיד המהרי"ל בחי' עמ"ס פסחים עמ' קצה אות יא, שראה שיש נוהגים כך ולא ידע טעמם. וסמך זאת על מ"ש [פסחים יג.] שאין בן דוד בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח, ואם יבא אליהו הנביא בליל פסח כאשר אנו מקוים ומחכים לו בלילה זה, וצריך גם הוא לכוס, ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כובות, ואי לא הוי כוס מוכן אנו צריכים להתעסק לו בכוס, ודלמא ימנע מסדר של פסח וכו'. ועוד מצנו בזה בספר פסח מעובין לבעל כנסת הגדולה, שכתב גבי הא דלא יהא הכוס פגום, שאפשר שלכך נהגו בני אשכנז להניח כוס אחד ריקן חוץ מן הכוסות הנצרכים למסובין בשולחן, להריק כל הנשאר מכוסות המסובין שם, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא זכור לטוב, והנהני המנהג הזה, וכן אני נוהג, ומשיורי הכוסות הללו הניתנין בתוך הכוס הזה אני שותך בתוך הסעודה [וע"ע מועד לכל חי סי' ד' אות ל' וביפה ללב ח"ב או"ח סי' תעב סק"ו]. אך בשו"ת שתי הלחם לרבי משה חאגיז זצ"ל ס"ס מו שתמה על מנהג זה, דאף דהוא מנהג יפה, אך ליחסו לאליהו הנביא אינו נכון, וזלזול הוא בכבודו.
וכתב שם שנשאל על טעם זה, שבתחלת הסדר ממלאים כוס ביין ואומרים זה הכוס לאליהו הנביא וכו', ואף שנראה זר מפני שאין לו שורש וענף, ומאן דכר שמיה דאליהו בליל פסח, ואינו אלא כניחוש נשים והבליהם. ומחה על האומר כן, הוי זהיר בדבריך ואל תלעיג במנהגן של ישראל דכעין תורה היא לכל הפחות, אמנם אם נחקור נמצא שהוא תורה ממש, על הכנת הכוס לאליהו הנביא זכור לטוב, יש לו שורש למטה וענף עץ עבות למעלה, דהנה ודאי שמעת עד כה טעם הכנת הכסא לאליהו בשעת המילה, וכינוי השם שהוא אליהו מלאך הברית כי הוא זה הנה שכרו אתו, והפה שאסיר לדבר על ישראל שהפרו את הברית, הוא הפה שמאשר ומעיד על ישראל ונעשה סניגור בהיות עד הרואה שישראל מקיימין את הברית, א"כ הכא זכינו לקיים מנהגן של ישראל בליל פסח להכין לו כסא דמהמנותא ומטה ושלחן ערוך שבו ישראל מקיימים את הפסח שאחד מחוקותיו ומשפטיו הישרים, הוא יתברך אשר צוה עליו וכל ערל לא יאכל בו להביא את שמתו אחיו מחמת מילה. ולדעת רבי יהושע אפי' מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ממאי דכתיב אז ומלתה אתו אז יאכל בו [שמות יב מד וברש"י דם מכילתא מס' דפסחא טו], והוצרכו בני ישראל לקיים מצות מילה קודם שאכלו מהפסח, ונאמר [יחזקאל טז ו] ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ודרשו רבותינו [שה"ש רבה ה ג ובתנחומא וירא ד], זה דם מילה ודם פסח, אם ודאי להגיד שבחן של ישראל ולהזכירם לפני הקב"ה שהם קיימה מה שקיבלו במצות פסח התלויה במילה, אין כאן ספק כי בא יבא ברכה אליהו ז"ל בכל בתי ישראל לקראות קיום המצוה אחת שהיא שתים, פסח ומילה, שהם מקיימים ויעלה לנו השמימה להליץ בעד כלל ופרט ישראל, למהר ולהחיש גאולתם ופדיון נפשם בגאולה אחרונה דהאי דרגא בתראה דגואל אתקראי שיהיה במהרה בימינו אמן. ועוד כתב שם דהואיל וארבע כסי דהאי לילא ארבע גאולות קרינן להו, וארבעה גאולות נינהו, ראוי ונכון להכין כוס זה בשם אליהו, כי הוא המבשר את הגאולה האחרונה. [ע"ע זכר דוד ממודינא מאמר ראשון פכ"ו ובנפ"מ עמ' קעד].
עוד טעם כתבו בזה, שאין לנו אורח גדול יותר בלילה זה מאליהו הנביא [הגה' החוות יאיר על ספר המנהגים לרבי יוזפא שמש ח"א עמ' פה], ועוד שהמזיקין בורחין משמו של אליהו הנביא [שם], ויל"ע על טעם זה מה הוא נצרך בלילה זה.
וכתב באוצר כל מנהגי ישורון עמ' קמד אות יח בשם הגר"א מוילנא, ע"פ הא דנחלקו בפסחים קיח: אי בעינן כוס חמישית, ולא אפסקא הלכתא, אלא כשיבוא אליהו יוכרע הדבר, ולכך מוזגין הכוס מספק, ואין שותין ממנו [וכן הביא בטעמי המנהגים אות תקנא, וכן הביא בהליכות שלמה פסח עמ' שכט בערה 1 שהגרש"ז אויערבך היה מזכיר טעם זה]. ובהגדש"פ באור זכר יהוסף דף כ' ע"א כתב דטעם זה הוא השערה רחוקה בסגנון הנוטה הדרשי. ויל"ע מה פגם מצא בטעם זה. ובדומה לטעם זה הובא בהגדש"פ אוצר דברי המפרשים עמ' תסה בשם ספר המאור הגדול, דמאן דאמר דס"ל דבעינן ה' כוסות הוא ר' אליהו כמובא בילקוט בא סוף רמז רח, ולכך קוראים כוס של אליהו על שמו. ועי' בקובץ ישורון תש"ס עמ' תשכח אם יש תנא או אמורא ששמו אליהו.
וע"ע בספר שערי אברהם דף לג ע"ב אות כה שכתב לבאר עפ"ד הגמ' בברכות כט: אמר ליה אליהו לרבי יהודה וכו', לא תרוי ולא תחטא, ובגיטין ע. דאליהו אמר אכול שליש ושתה שליש, ולפ"ז היינו צריכים למעט בשתיה, ובהיות ואנו שותים יותר מכל ימות השנה, מוזגין כוס אחד בשביל אליהו, להראות ולהזכיר שאף שהותרה הרצועה במעטף אפ"ה יש להזהר שלא לבא לידי שכרות, ויזכרו דבריו לא תרוי ולא תחטא.
כתב בספר בני יששכר [חודש ניסן מאמר ד'], דהטעם לזה עפ"ד המדרש [שה"ש רבה א מב], באותו היום שעלה אליהו למרום המליכו את המלך הראשון באדום כשמרדו על ישראל כמו שאמר הכתוב בימים ההם אין מלך לאדום, ואח"כ מרדו והעמידו מלך, זה היה ביום שעלה אליהו למרום, והנה נמשכה מלכותם בעוה"ר עד יבוא אליהו בחזרה ויבשרנו כמ"ש הכתוב [מלאכי ג כג] הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'. הנה לזה הטעם בכוס רביעי הזה באמרינו שפוך חמתך אל הגוים וכו', אז מזמנין את אליהו הנביא לבוא בחזרה לבשרנו.
עוד ראיתי טעם בזה, בקול מבשר ח"ג פסח אות יב בשם ר' בונם מפשיסחא זצ"ל (וכן הב"ד בפי' צמח מנחם על ההגדש"פ) אשר מלשון ההגדה מוכח שאליהו הנביא חיברו, ובפרט ממאמר ברוך המקום ברוך הוא, שאליהו הנביא חיברו, שלשון זו מוזכרת כמה פעמים (מ' פעמים) בתנא דבי אליהו. ועל כן אחר קיום כל סיפור יציאת מצרים בהגדה, ואכילת מצה ומרור, ושתית ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה, אנו מקדמים את פניו של אליהו הנביא זכור לטוב, מסדר ההגדה. ובפרט דפתיחת הגאולות היתה גאולת מצרים, ובפרט לגאולה העתידה. ועכשיו הוא עת המוכשר להוציא מהכח אל הפועל, מההעלם אל הגלוי, שהגאולה העתידה תבוא במהרה בימינו. ובזכות זה יבא ויבשר לנו הגאולה השלימה במהרה בימינו.
עוד ראיתי בשם ספר שערי אברהם דף לג ע"א אות כה על פי מ"ש גאון עוזינו הגאון החיד"א בשמחת הרגל בשם הרב לב אריה פרשת וארא שהיו צריכים לישב במצרים ת"ל שנה כמנין ה' פעמים שם אלהים, וישבו פ"ו שנים כמנין שם א' של אלהים, והד' שמות נהפכו לרחמים והם ד' לשונות של גאולה, וכנגדם אנו אוכלים ד' זיתים של מצה, ואנו שותים ד' כוסות. ויתבאר הענין שנהפכו ד' שמות אלהים לרחמים ע"י אליהו הנביא ע"ה, שאליהו מקבל עליו יסורין בשביל ישראל, ונתמתקו ד' שמות ולא נשאר אלא א', ולכך אנו מוזגין כוס נוסף, וקורין לו כוס של אליהו, כוס בגימט' פ"ו, שעל ידו לא היו בגלות אלא כמנין כוס א' ושאר ד' פעמים נתמתקו לרחמים. ורמז לזה יש בתרגום יונתן בן עוזיאל [שמות ד יג] שלח נא ביד תשלח, שלח כדון שליחותך ביד פנחס דחמי למשתלחא בסוף יומיא. וכן במסורה [וארא ו ו] לכן אמר לבני ישראל, לכן אמר הנני נותן לך את בריתי שלום, והך קרא נאמר אצל פנחס אליהו, וזה גם דברי הגמ' בברכות ד: אליהו בארבע, שמיתק ד' פעמים שם אלהים.
טעם נוסף כתב בטללי אורות הגדש"פ עמ' שעח, ע"פ הדין דיש לשייר מקום ריק בשלחן זכר לחורבן [ש"ע או"ח סי' תקס ס"ב], ובלילה זה שהשמחה על היין, יש לעשות בה זכר לחורבן ביין, ועל כן אנו מניחים כוס ריקנית, אך זה בב' כוסות ראשונות, אך ב' כוסות אחרונות שהם כנגד הגאולה העתידה, אדרבה, אנו ממלאים את הכוס הריקנית לסימן של תקוה. ואנו קוראים לכוס זו ע"ש אליהו הנביא ולא על שמו של משיח, דאמרינן [עירובין מג. ועי' פסחים יג. שלפי מה שאיתא התם אין לזה יסוד] אין בן דוד הא ביו"ט ובשבת, ולכך אין לקרותו כוס של משיח.

[נוטר הכרמים]

מו"צ נכבד, כל דבריך הם על כוסו של אליהו, ולא כ"כ מתיחסים לנושא האשכול, ומ"מ תשואות חן.

[מורה צדק]

הא בהא תליא, בשביל מה לפתוח את הדלת אם אין כוס של אליהו?

עוד משהו בשם א' מאדמור"י בעלז,
שאל אותו בנו לשם מה פותחים את הדלת?
אמר לו אביו, יש כאלה שרואים את אליהו הנביא, אך אלו שאינם רואים אמונתם גדולה יותר, שהם מאמינים שהוא נמצא פה אף שאינם רואים.

[נוטר הכרמים]

הא בהא תליא, בשביל מה לפתוח את הדלת אם אין כוס של אליהו?

עוד משהו בשם א' מאדמור"י בעלז,
שאל אותו בנו לשם מה פותחים את הדלת?
אמר לו אביו, יש כאלה שרואים את אליהו הנביא, אך אלו שאינם רואים אמונתם גדולה יותר, שהם מאמינים שהוא נמצא פה אף שאינם רואים.

אחד האדמורי"ם (איני זוכר מי) אמר כך על הנוב"י, שהתפעל מגודל תמימותו שאף שלא זכה -לדבריו - לגילוי אליהו, הלך ללוותו מן הדלת מגודל אמונתו שהוא מגיע. וכאן הבן שואל, מנא ליה שהנוב"י לא ראה? כנראה שמקושר עם אליהו זכור לטוב וגלה את אזנו...

[אדג]

וע"ד הסיפור הידוע: מעשה ששח חסיד אחד לחברו בגדולת רבו, שזוכה לגילוי אליהו בכל יום. תמה חברו הא מינא לך?, ענה לו: הוא בעצמו אמר לי!. התפלא החבר: ומניין שהוא אינו משקר? צחק החסיד: אדם הזוכה לגילוי אליהו - ישקר?...

[נוטר הכרמים]

להנהלה - נא להעביר לפסח.

[חיס]

כעין זה יש נהגו לפני אמירת "שפוך חמתך" לומר ליל שימורים

ראה כאן ב"אמרי נועם" (חלק ב' עמוד ט"ו ע"ב)

[עושה חדשות]

מתוך עץ חיים האחרון.

ביאת אליהו בליל הסדר.pdf

(92.18 KiB) הורד 557 פעמים

[עושה חדשות]

מתוך אור ישראל (מונסי) ג -

[עושה חדשות]

העתקתי את לשונו של מהר"ז בינגא (-המקור הראשון הידוע על כוסו של אליהו) -

והנה ראיתי יש בני אדם בלילי פסח שמוזגין כוס מיוחד ומעמידין על השולחן ואומרים שזה הכוס לאליהו הנביא, ולא ידעתי מאין זה הטעם, ונראה וכו' שאם יבוא אליהו הנביא בליל פסח כאשר אנו מקוים ומחכים לו בזה הלילה, וצריך גם הוא לכוס, דאפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות, ואי לא הוי כוס מוכן לשם, א"כ צריכין אנו להתעסק לו בכוס, ודלמא ימנע מסדר של פסח ומה מאד חשו ע"ז כדאשכחן מעשה בר"א ור"ע וכו' וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הר"ז משובח

ויש ללמוד מדבריו על יקרת הזמן בלילה זה, שלא רצו להפסיד בו רגע מיותר על הכנת הכוס לאליהו...

[הגרח]

כבר צייניתי באשכול על הח"ח שכך סבר...

[מעט דבש]

בענין כוס חמישי
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 496#p36808

[עושה חדשות]

ובענין כוס שישי -

חתם סופר פרשת וארא.png (70.98 KiB) נצפה 10338 פעמים

[דרך ישרה]

עוד טעם כתבו בזה, שאין לנו אורח גדול יותר בלילה זה מאליהו הנביא [הגה' החוות יאיר על ספר המנהגים לרבי יוזפא שמש ח"א עמ' פה],

מישהו יכול למצוא העתק של זה (צילום מתוך ספר)