פורום אוצר החכמה

אני מענין לקבל מראה מקומות לפירוש של "חד גדיא " ומיהו בעל המחבר ולמה אומרים אותו בפסח אחרי הסדר

כמדומני שהגאון ר' שמשון ד. פינקוס זצ"ל
כתב פירוש בשם 'ברכות בחשבון'
ואולי אני מחליף ופירושו הוא על 'אחד מי יודע' (לפי השם).

בהגדה של פסח חתם סופר שבהוצאת מכון חתם סופר ישנם שני פירושים על חד גדיא.


בהגדה של פסח 'זכר יהוסף' של הגאון ר' יוסף זכריה שטערן אב"ד שאוול, ישנו פירוש גאוני על חד גדיא (על רקע היסטורי), מי שיעלהו לכאן יזכה וישמח את כולם
(זה המקום לציין שבמסגרת עבודתנו במכון ירושלים על כתביו של הגאון הנ"ל, אנו מבקשים מכל מי שיודע על כתביו או מובאות בשמו להודיענו, לתועלת לומדי התורה ושוחרי תורתו ז"ל)

ישנו ספר באוצר הנכתב בעילום שם֚ הנקרא פי׳ על חד גדיא֚ או משהו כזה֭ עיין שם֭

אי אפשר להזכיר את הפיוט "חד גדיא" בלא הקושיא המפורסמת עליו: החתול טרף את הגדי על לא עוול בכפו, ואם כן צודק הכלב שנשך את החתול.
לפי זה המקל שהכה את הכלב לא נהג כראוי, והאש ששרפה את המקל עשתה כך בצדק.
המים שכיבו את האש שוב נהגו שלא כהוגן, וצודק השור ששתה אותם.
אם כך השוחט ששחט לשור לא נהג כדין, וצודק מלאך המוות שהרגו...
ובכן, האם נאמר שחלילה הקב"ה אינו צודק שהרג את מלאך המוות?

עד שיבוא נוטר הכרמים ויאלפנו בינה במהלכים שלא שמעתם אוזן מעולם (מאיפה אתה מביא את זה?), אזכיר כאן שני תירוצים מקוריים. אך דא עקא שאיני יודע לאומרם בשם אומרם.

הראשון, החתול אמנם טרף את הגדי שלא בצדק, אך מי מינה את הכלב לשופט ותליין? "מחזיק באזני כלב, מתעבר על ריב לא לו"! וממילא צודק המקל שהכהו, וטעתה האש ששרפה, וצדקו המים שכיבו, ולא צדק השור ששתאם, וצדק השוחט, וטעה מלאך המוות, ונמצא הקב"ה דן את מה"מ דין אמת.

השני, שכל השאלה בטעות יסודה: מכיון שהקב"ה לעולם צודק, עלינו להתחיל איפה ממנו. צודק הקב"ה ולא צודק מלאך המוות, ואם כן צודק השוחט וכו' וכו' אלא מה, לפי זה החתול צודק שאכל את הגדי? שוין, אבל הקושיא על החתול הרבה פחות מעניינת...

חד וחלק כתב:הראשון, החתול אמנם טרף את הגדי שלא בצדק, אך מי מינה את הכלב לשופט ותליין? "מחזיק באזני כלב, מתעבר על ריב לא לו"! וממילא צודק המקל שהכהו, וטעתה האש ששרפה, וצדקו המים שכיבו, ולא צדק השור ששתאם, וצדק השוחט, וטעה מלאך המוות, ונמצא הקב"ה דן את מה"מ דין אמת.

על פירוש זה יש להקשות, הרי אם כל המתעבר על ריב לא לו אינו צודק, נמצא שכל האמורים בפיוט נהגו של בצדק, כי מי ביקש מהם להתערב, ואם כן הדרא קושיא לדוכתא. אמנם זו טעות, כי אף אם כולם טועים כי לא היה להם להתערב, הקב"ה ודאי אחראי לשלם לכל אחד כפועלו, ועל כן בדין הרג את מלאך המוות שנהג שלא כדין בהתערבותו.

אך באמת אין צריך לכך, כי לאחר שהכלב נהג שלא כדין בכך שהתערב בריבם של אחרים, שוב צדק המכל שהכהו, שהרי הוא דן את הכלב לשיטתו שמותר להתערב... ואם כן לא צדקה האש וכן צדקו המים, וכו' וכו'.

הנה מתוך רשימות משנים קודמות בהקשר למה שהביאו מקודם.

נראה לומר בס"ד טעם חדש לקישור תוכנו הנשגב של פיוט חד גדיא לליל חג הפסח.

הנה ביוצרות לשבת הגדול מכונים המצרים כ'מתעבר על ריב לא לו'. וראיתי בספר הנפלא הגש"פ ירושלים במועדיה להגאון רבי אביגדר הלוי נבנצאל שליט"א שביאר זאת לפי דברי הרמב"ם הל' תשובה ו,ה שכתב בתו"ד: והלא כתוב בתורה ועבדום ועינו אותם, הרי גזר על המצרים לעשות רע...וכן המצרים כל אחד ואחד מאותן המצרים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם.

ולפי"ז מבואר דאמנם עם ישראל דינו היה להיות משועבד בארץ לא להם, אבל המצרים למתעברים על ריב לא להם נחשבו, דלא נגזר עליהם להרע לישראל, עכ"ד הנחמדים.

והנה ידועה קושיית העולם בפיוט חד גדיא, דאם הגדי הוא תמים ולא פעל און, והחתול הוא רודף ושופך דמים, אזי הכלב הוא צדיק במעשיו במה שנפרע מהחתול, ואזי נמצא שהמקל אינו צודק וכו', ויוצא לבסוף החשבון שהקב"ה אינו בצד הצדק ח"ו. ומבארים בזה, דאם הגדי והחתול רבים, הכלב מה לך פה ומה באת להתערב, ולכן הוא הרשע, וממילא בדין עשה המכה, ושוב נמצא דהקב"ה משפטו צדק.

ולפי"ז נמצא דאנו למדים מסדר המאורעות בפיוט זה, דהכלב הוא רשע, ואף שמצד עצם המעשה יש לומר שפעל כשורה, מ"מ נענש כי הוא מתעבר על ריב לא לו. וזה מרמז על עונש המצרים שנענשו על שנשתעבדו בישראל, אף כי כן היתה הגזירה כי גר יהיה זרעך בארץ לא לו להם ועבדום וענו אותם, מ"מ נענשו כמתעברים על ריב לא להם, ודוק.

כמובן שכל הפירוש הנ"ל הוא בדרך צחות, ולמעשה כולם הם בגדר 'מתעבר על ריב לא לו' מאחר ואין כוונתם לדרוש משפט ולעשות צדק, אלא ליטול שכרם, עושי מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס, ולכך הכל נפרעין מהן לאלתר, ועל דאטפך אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון (אבות ב,ו). ורק הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה,ז). ובהגדה שלמה הוסיף לציין לזה לדברי המדרש ב"ר סוף פר' נח במשא ומתן בין אברהם אבינו לנמרוד.

בקשר עם קדמות חד גדיא, בהגש"פ הגדה שלמה הנ"ל כתב בשם סידור כ"י משנת ה"א קס"ו שזה נמצא כתוב על קלף בבית מדרשו של הרוקח.

הבל יפצה פיהם של אלו המחפשים מקורות דלוחים ומעינות נרפשים לפיוט קדוש קדמון זה, שרבותינו [בין השאר, הגר"א והחת"ס] כתבו לו פירושים, וראה מה שצווח בזה הרב החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כח.

קלונימוס הזקן כתב:כמדומני שהגאון ר' שמשון ד. פינקוס זצ"ל
כתב פירוש בשם 'ברכות בחשבון'
ואולי אני מחליף ופירושו הוא על 'אחד מי יודע' (לפי השם).

בהגדה של פסח חתם סופר שבהוצאת מכון חתם סופר ישנם שני פירושים על חד גדיא.


בהגדה של פסח 'זכר יהוסף' של הגאון ר' יוסף זכריה שטערן אב"ד שאוול, ישנו פירוש גאוני על חד גדיא (על רקע היסטורי), מי שיעלהו לכאן יזכה וישמח את כולם
(זה המקום לציין שבמסגרת עבודתנו במכון ירושלים על כתביו של הגאון הנ"ל, אנו מבקשים מכל מי שיודע על כתביו או מובאות בשמו להודיענו, לתועלת לומדי התורה ושוחרי תורתו ז"ל)

אם זכרוני לא כוזב לי . הרה''ג ר' מרדכי סאוויצקי ז''ל מבאסטאן אמר לי פעם שיש לו כתבים מבעל זכר יהוסף צריך לבדוק אצל בניו ר' יוסף
ר''י תורה ודעת בארה''ב . וכן אצל בנו ר' יעקב משה בפלטבוש .

עכשיו מצאתי שהשו"ת בענין הכלב נמצא בספר מעשה איש ח"ד בשם ר' ברוך גריינימן שליט"א ששמע מאביו הג"ר שמריהו זצ"ל בשם החזו"א.

אולי אפשר לומר בדרך מליצה שהטעם ששרים חד גדיא ''בסוף''' הסדר . כדי שבני הנעורים לא ישנו . כי אצליהם הוא דבר גדול .
בכלל ישנו פירוש נפלא בדרך העבודה מהרה''ק ר' מרדכי מטשערנאביל בן המאור עיניים נדפס בהרבה הגדות .

למדן כתב:אני מענין לקבל מראה מקומות לפירוש של "חד גדיא " ומיהו בעל המחבר ולמה אומרים אותו בפסח אחרי הסדר

פירוש הגר"א אפשר למצוא כאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?62096&

וכאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52943

חד וחלק כתב:אי אפשר להזכיר את הפיוט "חד גדיא" בלא הקושיא המפורסמת עליו: החתול טרף את הגדי על לא עוול בכפו, ואם כן צודק הכלב שנשך את החתול.
לפי זה המקל שהכה את הכלב לא נהג כראוי, והאש ששרפה את המקל עשתה כך בצדק.
המים שכיבו את האש שוב נהגו שלא כהוגן, וצודק השור ששתה אותם.
אם כך השוחט ששחט לשור לא נהג כדין, וצודק מלאך המוות שהרגו...
ובכן, האם נאמר שחלילה הקב"ה אינו צודק שהרג את מלאך המוות?

עד שיבוא נוטר הכרמים ויאלפנו בינה במהלכים שלא שמעתם אוזן מעולם (מאיפה אתה מביא את זה?), אזכיר כאן שני תירוצים מקוריים. אך דא עקא שאיני יודע לאומרם בשם אומרם.

הראשון, החתול אמנם טרף את הגדי שלא בצדק, אך מי מינה את הכלב לשופט ותליין? "מחזיק באזני כלב, מתעבר על ריב לא לו"! וממילא צודק המקל שהכהו, וטעתה האש ששרפה, וצדקו המים שכיבו, ולא צדק השור ששתאם, וצדק השוחט, וטעה מלאך המוות, ונמצא הקב"ה דן את מה"מ דין אמת.

השני, שכל השאלה בטעות יסודה: מכיון שהקב"ה לעולם צודק, עלינו להתחיל איפה ממנו. צודק הקב"ה ולא צודק מלאך המוות, ואם כן צודק השוחט וכו' וכו' אלא מה, לפי זה החתול צודק שאכל את הגדי? שוין, אבל הקושיא על החתול הרבה פחות מעניינת...

עוד שמעתי לתרץ דהחתול טבעו לאכול את הגדי והוא מזונו, משא"כ הכלב אין טבעו לאכול את החתול אלא רק מתגרה בו ולכן אינו צודק, א"כ צודק המקל וכו'...

ובזמנו שמעתי לתרץ על פי המבואר ביו"ד א' ח' בהגה"ה וי"א ששכור לא ישחוט שרגיל לבוא לידי דרסה. ע"ש. ולפי"ז השוחט בחד גדיא אחר שתיית ארבע כוסות לא היה לו לשחוט.
בדרך הלצה.

[אך אין זה עונה על השאלה דא"כ מלאך המוות צדק והקב"ה..?!].

רבטוב כתב:

קלונימוס הזקן כתב:כמדומני שהגאון ר' שמשון ד. פינקוס זצ"ל
כתב פירוש בשם 'ברכות בחשבון'
ואולי אני מחליף ופירושו הוא על 'אחד מי יודע' (לפי השם).

בהגדה של פסח חתם סופר שבהוצאת מכון חתם סופר ישנם שני פירושים על חד גדיא.


בהגדה של פסח 'זכר יהוסף' של הגאון ר' יוסף זכריה שטערן אב"ד שאוול, ישנו פירוש גאוני על חד גדיא (על רקע היסטורי), מי שיעלהו לכאן יזכה וישמח את כולם
(זה המקום לציין שבמסגרת עבודתנו במכון ירושלים על כתביו של הגאון הנ"ל, אנו מבקשים מכל מי שיודע על כתביו או מובאות בשמו להודיענו, לתועלת לומדי התורה ושוחרי תורתו ז"ל)

אם זכרוני לא כוזב לי . הרה''ג ר' מרדכי סאוויצקי ז''ל מבאסטאן אמר לי פעם שיש לו כתבים מבעל זכר יהוסף צריך לבדוק אצל בניו ר' יוסף
ר''י תורה ודעת בארה''ב . וכן אצל בנו ר' יעקב משה בפלטבוש .

יישר כח גדול, אבדוק בל"נ ואודך

כמדומה שבמאורי אור ווירמש מתנגד לאמירת הפיוט וכבר יצא הקצף וכו'. ועי' תשו' החיד"א הידועה בזה.

אליהוא כתב:כמדומה שבמאורי אור ווירמש מתנגד לאמירת הפיוט וכבר יצא הקצף וכו'.

האם אינך מחליף בזמר לשבת חנוכה?

עיינתי שוב בעוד למועד דף ל' מתנגד בעיקר לתרגום ללע"ז עי"ש. ושם לועג גם לכוס של אליהו.
אגב תוס' ריב"א על קלף שמביא כ"מ שם, ידוע?

תודה לכל העונים אבל עדיין לא קבלתי תשובה מי חיבר הפזמון ולמה אומרים אותו אחרי ליל הסדר
תודה מראש וחג כשר ושמח

שמעתי שהוא לחש נגד עין הרע מי יודע המקור

לזכרוני יש לחש בגמ' "גד גדי סנוק" אך אין לי הפנאי לבדוק כעת..

יאיר,
עי' שבת סז רע"ב. (ובתוספתא על אתר).
ושם הוא מדרכי האמורי.

["גד גדי וסנוק לא אשכי ובושכי"]

בכל אופן מסתמא אין קשר, ששם גדי הוא ל' מזל..

נקטו לעיל בפשטות שמכיון שהקב"ה צודק - ודאי הוא שאין מלאך המות צודק.
דומני שיש ליזהר בלשון בבואנו להתעסק עם מלאכים. הלא זהו תפקיד שניתן לו מאת בורא עולם [אף שיש מקרי טעות כמובא בגמרא חגיגה במעשה דמרים מגדלא נשיא].
בר מן דין, מלאך המות צודק הוא ברוב המקרים ואין קשר בין זה לבין העובדה שהקב"ה ישחטנו, כי דבר זה יהא נעשה בסיימו תפקידו, ולכאורה אינו כעונש אלא מפני ייתורו בעולם באותה שעה.

ראיתי באתר זה http://judaisme.sdv.fr/traditio/pessah/ ... chants.htm שטוען ששלושת השירים שאחרי הסדר, (אדיר הוא, אחד, חד) משקפים את התרבות הגרמנית (שירי צאן) והצרפתית (שירי מספרים) של אותה תקופה. שעברו "התאמה" ליהדות וליהודים.

ובוודאי אינם נקראים חלק מסדר פסח, (בניגוד לחצי הלילה וכי לו נאה) והראיה מאלו שנהגו לשתות כוס רביעית בסוף הפיוטים, הם שותים אותה בין כי לו נאה לאדיר הוא.

למדן כתב:שמעתי שהוא לחש נגד עין הרע מי יודע המקור

בספר חמרא טבא (אולי הסוף הספר) בשם החוזה מלובלין
לחש נגד עה''ר של המלאכים שראו את ישראל עושים את הסדר

לא אמנע מלהעלות את פירושי על ה"חד גדיא", שאני חושש שיש בפירוש זה גרעין של אמת:

בכל ההגדות נוקד דְזַבִּין, וצ"ע דלשון זה משמע "שמכר", והו"ל לינקד דְזָבֵין, דמשמע "שקנה".
ע"כ נראה ביאור חדש בפיוט חד גדיא, דהנה "תרי זוזי" הם מחצית השקל, כי ד' זוזים (דינרים) בסלע מדינה שהוא שקל דאורייתא. ובזה נראה שהוא מספר, שהאב היה לו רק חד גדיא שממנו היה כל מחייתו, ומכרו (דְזַבִּין) לצורך מצוות נתינת מחצית השקל למקדש, דההלכה היא שאפילו עני שבישראל מוכר כסותו לצורך מחצית השקל, ומזה אבד כל פרנסתו ויצא נקי מנכסיו, והיה נראה כצרה גדולה ולדבר קשה שבשביל מצוות השם לא ישאר לו מאומה. אבל אח"כ אתא שונרא ואכלה לגדיא, אחרי שכבר נמכר לאחרים, אז ראו הכל יד השם עשתה זאת, דלולא שמכרו היה הגדי נטרף תחת ידו, כי כן נגזר על הגדי שיֵאָכל, ועתה כבר נשאר בידו מצוות תרומת שקלים, והבינו (הבנים המשוררים) שלא חסר לו כלום מחמת המצוה.
והיוצא ממשל חד גדיא הוא, שדבר הנראה מתחילה כצרה גדולה והעלם יד ה', באמת יש בו חסד ה', וברוב הימים תמצאנו.
והנמשל, חג גדיא הוא יוסף (וישחטו גדי עזים) שנמכר לעבד, ויתאבל עליו אביו ימים רבים. ובסוף ראו הכל שיד ה' עשתה זאת לטובה, "אתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה כדי להחיות עם רב".

עד"ז (פירוש דזבין - שקנה) מפרש בהקריאה והקדושה.
בכללות יש שם פירוש מאוד מעניין (כמדומני שהוא בסגנון הפירוש המובא באוצר בעילום שם). ויל"ע מי כתב אותו.

לא אמנע מלהעלות את פירושי על ה"חד גדיא", שאני חושש שיש בפירוש זה גרעין של אמת:

בכל ההגדות נוקד דְזַבִּין, וצ"ע דלשון זה משמע "שמכר", והו"ל לינקד דְזָבֵין, דמשמע "שקנה".
ע"כ נראה ביאור חדש בפיוט חד גדיא, דהנה "תרי זוזי" הם מחצית השקל, כי ד' זוזים (דינרים) בסלע מדינה שהוא שקל דאורייתא. ובזה נראה שהוא מספר, שהאב היה לו רק חד גדיא שממנו היה כל מחייתו, ומכרו (דְזַבִּין) לצורך מצוות נתינת מחצית השקל למקדש, דההלכה היא שאפילו עני שבישראל מוכר כסותו לצורך מחצית השקל, ומזה אבד כל פרנסתו ויצא נקי מנכסיו, והיה נראה כצרה גדולה ולדבר קשה שבשביל מצוות השם לא ישאר לו מאומה. אבל אח"כ אתא שונרא ואכלה לגדיא, אחרי שכבר נמכר לאחרים, אז ראו הכל יד השם עשתה זאת, דלולא שמכרו היה הגדי נטרף תחת ידו, כי כן נגזר על הגדי שיֵאָכל, ועתה כבר נשאר בידו מצוות תרומת שקלים, והבינו (הבנים המשוררים) שלא חסר לו כלום מחמת המצוה.
והיוצא ממשל חד גדיא הוא, שדבר הנראה מתחילה כצרה גדולה והעלם יד ה', באמת יש בו חסד ה', וברוב הימים תמצאנו.
והנמשל, חג גדיא הוא יוסף (וישחטו גדי עזים) שנמכר לעבד, ויתאבל עליו אביו ימים רבים. ובסוף ראו הכל שיד ה' עשתה זאת לטובה, "אתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה כדי להחיות עם רב".

יותר קל לומר שטעו בניקוד המילה (ואכן בהגדות הדווקניות מנוקד כיאות).

רעדלהיים מנקד דזבן אבא בפתח. לא בדקתי ההגדות הישנות

בהגדת פראג משנת ש"נ שבו נדפס לראשונה השיר של 'חד גדיא' מנוקד ג"כ עם פת"ח
ובנוסף לזה גם בהתרגום על אידיש שנדפס שם פירשו "שקנה" ולא שמכר.
וגם 'גדיה' הוא עם ה"א בסוף.
ובהגדה זה גם מופיע לראשונה את הקיצור הראשון מהפירוש זבח פסח, שנתחבר ע"י רבי יצחק חיות בעל אפי רברבי.

א"כ הקושיא במקומה עומדת, המקור הראשון לשיר חד גדיא מנקד עם פתח (ועם בית דגושה), וכן הגדת רעדעלהיים. וא"כ לא מסתבר שהם טעו בניקוד. ומסתבר יותר שה"הגדות הדווקניות" שמביא לייטנר (מי הם) "תיקנו" ע"פ סברתם.
או אולי קלקלו? והפירוש הנכון הוא "שמכר".

מסתכל מן הצד כתב:א"כ הקושיא במקומה עומדת, המקור הראשון לשיר חד גדיא מנקד עם פתח (ועם בית דגושה), וכן הגדת רעדעלהיים. וא"כ לא מסתבר שהם טעו בניקוד. ומסתבר יותר שה"הגדות הדווקניות" שמביא לייטנר (מי הם) "תיקנו" ע"פ סברתם.
או אולי קלקלו? והפירוש הנכון הוא "שמכר".

אך בהתרגום היידישאי - אשכנזי של השיר באותה ההגדה הם תרגמו על 'דזבין' שקנה 'געקויפט'. ואולי היה להם מסורה אחרת בניקוד מילים ארמיות

מסתכל מן הצד כתב:א"כ הקושיא במקומה עומדת, המקור הראשון לשיר חד גדיא מנקד עם פתח (ועם בית דגושה), וכן הגדת רעדעלהיים. וא"כ לא מסתבר שהם טעו בניקוד. ומסתבר יותר שה"הגדות הדווקניות" שמביא לייטנר (מי הם) "תיקנו" ע"פ סברתם.
או אולי קלקלו? והפירוש הנכון הוא "שמכר".

כשכתבתי את הודעתי, היתה לידי הגדה פשוטה, ומצאתי כפי שכתבתי.
עכשו בדקתי אצל אליהו כי טוב ומצאתי שניקד בצורה זהה: 'דִזְבַן'.
מפשוטו של השיר ברור שהכוונה לקנה', ולפיכך אני מניח שכל ניקוד שאין תרגום המילה הוא 'קנה', הוא בלאו דווקא.

קלונימוס הזקן כתב:כמדומני שהגאון ר' שמשון ד. פינקוס זצ"ל
כתב פירוש בשם 'ברכות בחשבון'
ואולי אני מחליף ופירושו הוא על 'אחד מי יודע' (לפי השם).

החלפת...

למדתי היום ב'דרשות חתם סופר' פירוש מאוד יפה לחד גדיא

יש פירוש לחד גדיא מהגריז"ש שאמרו עליו בשעתו שהוא פיענח חד גדיא.

מאמר על חד גדיא/ הרב שמואל ברוך גנוט/ בטאון קוראים אלעד, ערב פסח התשס"ח

[b]מיהו הגדי ומי החתול?[/b]

מה ענין גדי וחתול לליל-הסדר, מיהו ה"חוטרא" ומיהו השוחט. מה בדיוק מלאך המוות רוצה כאן ומי בכלל חיבר את הפיוט הכה-מיוחד "חד גדיא".* "חד גדיא" מזוית שלא הכרתם עד כה, במאמרו של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מעורכי "אוצר מפרשי ההגדה" של "מכון ירושלים" * ואתא הקדוש ברוך הוא ושחט למלאך המוות

אבל למה אתה מתערב?

כשהייינו ילדים קראנו כולנו את סיפורי חכמותיו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל, רבה הנודע של פראג. באחד הסיפורים סופר על כומר נוצרי שפגש את רבי יונתן ותהה באוזניו על פיוט "חד גדיא" הנאמר בסוף "הגדה של פסח". "הגדי היה בסדר, כי הוא לא עשה רע. החתול שאכל את הגדי היה פושע, ולפיכך הכלב שנשך אותו עשה כהלכה. האש שהענישה את הכלב הצדיק לא היתה בסדר וממילא המים, שהענישו את האש, עשו כשורה. השור ששתה את "המים הטובים" לא נהג כהוגן ונמצא שהשוחט ששחט אותו לא עשה בסדר, כך שמלאך המוות שהעניש את השוחט הסורר פעל מצוין. ואם כן מדוע האלוקים שחט את מלאך המוות?" תהה הכומר.
"הגדי היה בסדר גמור והחתול שאכל אותו היה פושע" – השיב לו רבי יונתן אייבשיץ. – "אך אתה, כלב, מדוע אתה מתערב?!"...
את הסיפור היפה הזה שמענו בודאי פעם אחת או פעמיים. אך ה"בן איש חי" זצ"ל לוקח משל-סיפור זה ומסביר על ידו את ההקשר שבין פיוט "חד גדיא" ל"הגדה של פסח". באו המצרים והתלוננו: "מדוע הקב"ה מעניש אותנו בעשר המכות? הרי קיימנו את גזירת הבורא, שציווה "ועבדום ועינו אותם"?" ועל כך יש להשיב להם שנכון הוא שהקב"ה אמר ש"גר יהיה זרעך בארץ לא להם". אך האלוקים לא קבע מי בדיוק יהיה העם ש"יקח על עצמו את המשימה" להצר ולשעבד את עם ישראל. המצרים בחרו להתערב, בדיוק כמו הכלב שב"חד-גדיא", ולמלאות תפקיד מפוקפק שכזה, מבלי שהתבקשו לעשות זאת ולכן, כמו הכלב שה"חוטרא" הכהו, עליהם להיענש בחומרה.

תעלומת המחבר האלמוני

לקראת סיומו של ליל הסדר יושבים אנו כולנו ומשוררים ברוב חדוה ושמחה את פיוט "חד גדיא", בו מסופר על אבא, שקנה גדי בשני זוזים. הגדי נטרף על ידי החתול, הכלב נשך את החתול והמקל הכה את הכלב. האש שרפה את המקל והמים כיבו את האש, השור שתה את המים והשוחט שחט את השור. מלאך המוות נטל את נשמת השוחט והאלוקים יתברך שחט את מלאך המוות.
מי חיבר את הפיוט?
לא, אין לנו תשובה על שאלה זו. מחברי פירושי ההגדות הרבות לאין ספור אינם מצליחים לתהות על שמו של מחבר ה"חד גדיא", אולם בפירוש ההגדה "מרבה לספר", שחיבר רבי ידידיה טיאה וויל בנו של ה"קרבן נתנאל" על הרא"ש, כותב כי הפיוט המעניין, יחד עם פיוט "אחד מי יודע", נמצא כתוב על קלף בבית מדרשו של "הרוקח" בגרמייזא ומשם מקורו.
בספר אבני שוהם מביא בשם "הגדת רוח דודאים" שהפיוט נתקן בשנה ראשונה לאחר חורבן הבית, בשנה שהותקן לומר "הא לחמא עניא".
ובהגדת "דמשק אליעזר" (דפוס קולמיא תרמג) כתב ש"חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא"
הוא בגימטריא "יהונתן בן העוזיאל".
ידידי הרה"ג רבי יוסף ש. מאיר שליט"א, מתושבי עירנו, ממכון למורשת אשכנז, מגלה לנו כי ישנם פיוטים רבים שהגיעו לאשכנז דרך איטליה, היישר מחורבן הבית.

מהו משמעותו של הפיוט הזה ובמה הוא קשור לחג הפסח?
ב"אוצר מפרשי ההגדה", החיבור המשלב יחדיו את כל פירושי ההגדה הרבים שיצא לאור זה עתה ע"י "מכון ירושלים", למדנו כי רוב המפרשים ביארו שהשיר נועד לרמז על גלות עמנו, גלות ארוכה הנמשכת ממכירת יוסף, שיעבוד מצרים ועד לסוף שיעבוד האומות והמלכויות, כדי שעם ישראל לא יתייאשו מהגאולה הקרובה. הגדי רומז לעם ישראל, שנמשל לגדי, כשכל יתר המזיקים רומזים לאומות העולם הצרים להם ולבסוף עתיד הקב"ה להיפרע מאויביהם.
לפירושו של המלבי"ם הגדי רומז ליוסף הצדיק (יוסף הוא עשירי לשבטים, לא כולל לוי שהוא "חלק גבוה", והחודש העשירי הוא חודש טבת, שמזלו גדי) שנמכר בשני זוזים (בעבור כתונת פסים, השווה משקל שני סלעים כמובא בחז"ל) לישמעאלים, שהם עם כפוי טובה כמו החתול, עליו נאמר (בהוריות יג, א) ש"הוא אינו מכיר את קונו". אז הגיע הכלב, הוא מצרים (המשול על פי תורת הסוד לכלב) ולקחו את יוסף מיד ישמעאל החתול. מטהו של משה ("החוטרא") יוציא את עצמות יוסף מתוך היאור ויבטל את השפעת מצרים. יבוא השור, הוא חטא העגל (שמיכה השליך אל האש פתק ובו נרשם "עלה שור") ויחזור הדבר לקילקולו. משה יגיע עם ה"מיא", אלו המים שמשה בדק בהם את בני ישראל לאחר חטא העגל. ואז "ואתא תורא ושתה למיא" – תבנית שור שהוא פסל מיכה, שקילקל את התיקון שנעשה על ידי בדיקת המים. דבר זה יותקן על ידי "ואתא שוחט", באמצעות מצות השחיטה שהצטוו בה בני ישראל. "ואתא מלאך המות ושחט לשוחט", פירושו הוא שעל ידי הקילקול ירדה טומאת הסטרא-אחרא, הוא מלאך המוות, לעולם, ובעזרת ה', בקרוב בקרוב, ישחוט הקב"ה את חלק הסטרא-אחרא לעתיד לבוא, אז ישוב העולם לקדמותו ולתיקונו.
רבי מנחם מנדל כשר מסביר את השתלשלות ה"חד גדיא" ברעיון גאוני בפשטותו. לדבריו הפיוט נועד להזכיר לנו שעל כל דבר וענין יש דין ויש דיין, וכדברי חז"ל במסכת אבות "על דאטפך אטפוך וסוף מטיפיך יטופון". הרגת את הגדי? הרגו אותך! נשכת את החתול? הכו אותך...

לגלוג על עובדי האלילים

הגאון רבי יצחק אריאלי זצ"ל והגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל (שעבד למחייתו כל ימיו כספרן בספריית הרמב"ם בתל-אביב, כאשר ספריו התורניים מדהימים בהיקפם את כל לומדי התורה. אחד מספרי היסוד של מסכת סנהדרין הוא הספר "מרגליות הים", שכתב הרב מרגליות זצ"ל. מדהים) מסבירים ש"חד גדיא" נועד ללגלג ולהתל באומות העולם הקדמונים, שעבדו לאלהי עץ ואבן. היהודי לועג לאליל המצרי, שהוא הגדי, ושואל את המצרי: "מדוע אתה עובד לגדי, והרי החתול חזק ממנו". משיב לו המצרי: "בסדר. נעבוד לחתול". לועג לו היהודי ואומר: "אז תעבוד לכלב שהוא חזק מהחתול". כך מתנצחים השניים, עד שהיהודי מוכיח למצרי שהכח החזק השולט בבריאה הוא הקב"ה יתברך.
הדברים (המתבארים גם בהגדת מהר"ט באנדי מפרנקפורט) מבוססים על דברי המדרש, המתאר את הויכוח האמוני שהתקיים בין אברהם אבינו לנמרוד. נמרוד הציע לאברהם לעבוד לכח האש ואברהם "הציע" לעבוד למים, המכבים את האש. נמרוד נאות ל"הצעה המפתה", אך אברהם דחה אותה בכך שמן הראוי לעבוד לעננים המביאים את המים. ואברהם טען כי הרוח גדולה הימנה, כי מפזרת היא את העננים, וכן הלאה, עד שהוכיח לו אברהם שהאלוקים הוא הכח העליון ביותר.

מיוסף ועד המשיח

רבינו הגאון מוילנא זכותו יגן עלינו מסביר את השתלשלות "חד גדיא" באופן נפלא. לדבריו הקדושים הרי שהגדיים רומזים לשני גדיי העיזים שהביא יעקב לאביו בליל הסדר ועל ידם זכה לברכותיו של יצחק. יעקב העניק את הברכות ליוסף בנו ("תהיינה לראש יוסף") ואז הגיע "החתול", אלו השבטים, שקינאו ביוסף כחתול, הנוהג לקנאות באחרים. הכלב, הוא פרעה, קיבל מכה אנושה מה"חוטרא" – מטהו המופלא של משה רבנו, עד שהגיעה האש, אשו של היצר הרע שהצליחה לכבות את זכות מטה משה. באו להם המים, כנסת ישראל המשולה למים (ראה שמואל ב', יד, יד) ו"אתא תורא" – מלכות אדום המשולה לשור, הגיע השוחט – זהו משיח בן יוסף שנלחם באדום, עד שימות על ידי מלאך המוות מחמת עוונות עם ישראל, עד שיבוא הקב"ה לעתיד לבוא ויפרע מאומות העולם, יקיים את ברכות יצחק ליעקב ויגאל אותנו, במהרה במהרה בקרוב בימינו.

קינה על חורבן המקדש

רבינו ה"חתם-סופר" מסביר כי "חד גדיא חד גדיא" רומז לשני הגדיים הקרבים בערב פסח, האחד לקרבן פסח והשני לחגיגה, כשבפיוט זה אנו מקוננים על שחרב בית המקדש ואנו לא יכולים, לצערנו הרב, לקיים את מצוות הפסח כהלכתו. ה"שונרא" רומז ל"שורה נאה", זוהי חבורת הפסח. ה"כלבא" רומז לחצות הלילה, זמן סיום אכילת קרבן הפסח, שהוא עד חצות הלילה, בו הכלבים צועקים. ה"חוטרא", המקל – רומז לעצי המערכה, הממשיכים לעלות עשן כל הלילה. "נורא" זוהי אש המזבח, ה"מיא" הם מי נטילת ידי הכהנים בכיור ולמים בהם השקו את בהמות הקרבנות לפני השחיטה. "תורא" הוא כמובן הקרבן בעצמו, השוחט הוא הכהן, מלאך המוות הוא השטן שקיטרג עלינו עד שנחרב בית מקדשנו, עד אשר יבוא הקדוש ברוך הוא וישחוט את מלאך המוות, יבנה את בית המקדש וישיב לנו את קרבן הפסח.

חידה סתומה

במרוצת הדורות התחברו עשרות, אולי מאות, פירושים ל"חד גדיא". קונטרסים רבים (מגן דוד, אחיות אחידן, גדי מקולס, אמרי בינה לרבי יוסף ענגיל, פסח התקוה, מקרא קדש, איל יצחק, מאיר עינים, כרם עין גדי, מאמר מרדכי, מלוא פי הגדי, נחמד ונעים, מגיד מישרים ועוד ועוד) התחברו במיוחד על פיוט קסום זה.
התשב"ץ, מחכמי הראשונים, כותב דבר מעניין, לפיו "מחבר זה כתב השיר בדרך חידה במשל נסתר ונפלא, כדי שהבאים אחריו ישתוממו על זה, וכל אחד יתן אל ליבו להתבונן בה ולפתור החידה. ועל כן כל אחד יפרש שיחתו כיד ה' הטובה עליו, ועל ידי זה ירבו לספר ביציאת מצרים, כי על פי רוב כל אחד ירצה לפתור את החידה"...
הגאון בעל "חיים שאל" (ח"א סימן כ"א) נשאל על "אחד שהיה מתלוצץ על פיוט "חד גדיא" שאומרים בערי אשכנז בליל התקדש החג ופער פיו, וקם אחד מהחבורה ונידהו. האם נידויו נידוי או שנידהו שלא כדין". ה"חיים שאל", הלא הוא הגאון החיד"א זצ"ל, כותב שבודאי היה צריך לנדות את אותו החצוף והלץ שזילזל בפיוט הקדוש והוא מאריך להסביר כי "כבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז, המיוסדים על החכמה האמיתית, כאשר דיבר בקדשו האר"י ז"ל. וכתבו בשם רבינו מהר"א מגרמייזא בעל "הרוקח" זצ"ל כי כל עניני פיוטיהם ודיקדוקיהם – קבלה איש מפי איש ורב מרב".
פיוט אחד ומאות קולמוסי פירושים בעקבותיו, מנסים לפתור את החידה, עליה הצביע התשב"ץ. נצח ישראל לא ישקר וקול פירושי התורה שבו יתרונן ברמה, מליל הסדר אל ליל הסדר, עד אשר "אדיר יבנה ביתו בקרוב".

זקן ששכח כתב:נקטו לעיל בפשטות שמכיון שהקב"ה צודק - ודאי הוא שאין מלאך המות צודק.
דומני שיש ליזהר בלשון בבואנו להתעסק עם מלאכים. הלא זהו תפקיד שניתן לו מאת בורא עולם [אף שיש מקרי טעות כמובא בגמרא חגיגה במעשה דמרים מגדלא נשיא].
בר מן דין, מלאך המות צודק הוא ברוב המקרים ואין קשר בין זה לבין העובדה שהקב"ה ישחטנו, כי דבר זה יהא נעשה בסיימו תפקידו, ולכאורה אינו כעונש אלא מפני ייתורו בעולם באותה שעה.

ובפ"ז דגיטין איתא שאשמדאי עסק כל יום בתורה ממה שנאמר במתיבתא דרקיעא. (וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא ).

הלוואי עלינו ללמוד כל יום במתיבתא דרקיעא...

(אם כי לפי' הבן יהוידע שם לא 'הלוואי עלינו'... לדבריו, אשמדאי ינק את התורה ששמעה הקליפה ממתיבתא דרקיעא)