ראש חודש ניסן - עשר עטרות ועוד כמה

[נוטר הכרמים]

ברש"י ריש פרשת שמיני (ט, א)

ויהי ביום השמיני - שמיני למלואים, הוא ראש חודש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (פרק ז).

אותם עשר עטרות מפורטות בדברי הברייתא שהובאה בגמ' שבת (פז, ב),

תנא אותו יום נטל עשר עטרות; ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים.

ואמנם מה ראוי ונכון להוסיף עוד כתרים ליום גדול וקדוש זה, 'ראש חדשים', שכל מעלתו ותוקפו הוא כתרה של התורה הקדושה, באשר בו ניתנה מצוה ראשונה לעם ישראל, וכמו שכתב בדרשות הר"ן (הדרוש השלישי), וז"ל, ולמעלת זה היום הנבחר שהיה בהתחלת התורה זכה לעשר עטרות, וכ"כ ר' צדוק הכהן מלובלין בספר מחשבות חרוץ (אות ח), וז"ל, ו"בעתה" שיהיה בניסן נראה לי דיהיה בראש חודש ניסן דבט"ו אי אפשר דאין בן דוד בא ביום טוב, ואותו יום נטל עשרה עטרות היינו שלימות מדריגות הכתר והוא הכתר תורה המונח לכל ישראל. ולעטרו ב'רזא יקירא' מענינו של יום.

[נוטר הכרמים]

יום בנין בית המקדש וראשון למילואים לעתיד לבוא

כתיב ביחזקאל (מה, יח): כֹּה אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י ד' בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר־בֶּן־בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים וְחִטֵּאתָ֖ אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ. (הפטרת פרשת החודש).

ופירש"י,

הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן.

ופתח השמועה בסוגיא דמנחות (מה, א):

כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש, חטאת עולה היא. א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה. תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה; אמר לו ר' יוסי מלואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה; אמר לו תנוח דעתך שהנחת דעתי.

והנה רש"י שם מפרש דברי רב אשי דהך נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה שהקריבו מילואים וכי היכי דהקריבו מילואים דמשה בשמיני דידהו דהוה ר"ח, הכא נמי הקריב פר בר"ח.

אולם ברבנו גרשום, ובשיטה מקובצת, ובפי' המיוחס לרשב"א, מבואר שנבואת יחזקאל היא אינה על זמן עזרא, אלא שנבואת יחזקאל היא על הבית השלישי שיהיה בו חינוך של מילואים בפר, רק שכונת הגמרא שכמו שבזמן עזרא היה מילואים, כן נבואת יחזקאל היא על זמן המילואים של בית השלישי. וכן נראה בדברי הרמב"ם שכתב שכל נבואת יחזקאל היא על הבית השלישי.

וכן בפירוש הרד"ק ליחזקאל שם חיזק פירוש זה, וז"ל,

וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע שבניסן עתידים להגאל, שאם תהיה הגאולה בתשרי איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו ומלחטא ומלכפר את הבית ומה שאמר בניסן עתידין להגאל לא שיצאו מהגלות בניסן אלא קודם ניסן יצאו ויעלו עד שבאחד בניסן יהיה בנין הבית נשלם ויחנכו המזבח באחד בניסן וכן עשו במשכן באחד בניסן החל אהרן לעבוד במזבח אלא שקדמו לו שבעת ימי המלואים ששמש בהם משה. ואפשר גם כן הנה כי מה שזכר למעלה יהיו שבעת ימי מלואים וביום השמיני שיהיה אחד בניסן יהיה זה הקרבן שאמר עתה וגם באותו יום יזו על המזבח ועל פנות העזרה אבל כשעלו מבבל עשו חנוכת המזבח באחד בתשרי והחלו להעלות עליו עולה קודם שיסד הבית מכל מקום בין שהיתה חנוכת המזבח באחד בתשרי והחלו להעלות עליו עולה קודם שיוסד הבית בין שהיה החנוכת המזבח קודם ניסן שבעה ימים בין שתהיה באחד בניסן בו ביום יכפרו על המזבח ויזו ההזאות לפיכך אמר תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש.

[וראה עוד באבן עזרא פרשת אמור כג, כד].

ולפי כל האמור בדברי הראשונים נמצא שב'ניסן עתידין להגאל' קאי על יום ראש חודש ניסן.

[נוטר הכרמים]

פירוק והעמדת המשכן ביום ראש חודש ניסן

והנה כתיב בפרשת פקודי (מ, ב):

בְּיוֹם הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד.

וכתב בספר משך חכמה שם, וז"ל,

יפלא, דלפי משפטי הלשון היה לומר בחודש הראשון ביום אחד לחודש, 'ויום החודש' הוא שם על ראש חודש, וכאמור בשמואל (שמואל א כ, כד) ויהי החודש, (שם שם יט) מחר חודש, ואם כן מיותר לומר באחד לחודש. וכן ביחזקאל (מו, ו) "וביום החודש".
לכן נראה דהפירוש כאן לא על ציון היום שהוא 'ערב ובוקר יום אחד', רק המכוון הוא על עצמות יום ולא לילה, וזה דהקמת המשכן לא היה רק ביום. ויעויין פרק ב דשבועות מקרא אחרינא. אי נמי מכוון "ביום הראשון", שקביעות החודש יהיה ביום הראשון לשבת ולא יעברוהו. וכן אמרו ראשון למעשה בראשית (סדר עולם רבה פרק שביעי).

ונראה לבאר בס"ד באופן אחר, ובהקדם דברי התו"כ פרשת צו:

כל שבעה ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן כל בוקר ובוקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו בשמיני העמידו ולא פירקו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופירקו.

והנה הטעם שבכל שבעת ימי המילואים משה רבינו את המשכן ופירקו היינו משום שבעצם הקמת המשכן כ'משכן' היתה רק בראש חודש ניסן, ובשבעת ימי המילואים היתה המצוה להקריב קרבנות (בתורת חינוך ומילואים לעבודה), ולזה היה נצרך המשכן בתור בנין עראי להקריב הקרבנות ולא בתור משכן קבוע, ולכן העמידו ופירקו את המשכן במשך כל שבעת ימי המילואים על מנת להקריב את הקרבנות.

ונראה שאותה העמדה של המשכן לא היה לזה דין של הקמת המשכן אלא רק העמדה זמנית של המשכן לצורך ההקרבה, ולמשכן זה לא היה דין של משכן.

והוכחה ברורה לזה היא מה שמצינו בירושלמי ריש יומא,

על דעתיה דר' חייה בר יוסף היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין תני כל שבעת ימי המילואים היה משה מושח את המשכן ומעמידו ומפרקו וסודר עליו את העבודות. א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום.

ומבואר בדברי הירושלמי שלעבודת הלילה כשרה הקמת הלילה, ולצורך כך הקימו בלילה.

ולכאורה צ"ב, שהרי זה פשוט שדין זה שבנין המשכן אינו נעשה בלילה אינו רק באשר לקרבנות היום דייקא אלא גם לקרבנות הלילה, וא"כ היאך העמידו את המשכן בלילה לצורך קרבנות הלילה.

וע"כ מוכח שבלאו הכי לא היה לזה דין משכן, ואין כאן אלא משכן לצורך ההקרבה, ומ"מ נאמר דין נוסף, שאע"פ שבלא"ה אין כאן דין משכן, ומשום האי טעמא כשר מה שהוקם בלילה, מ"מ בתורת 'מכשירי קרבן' של קרבנות יום ג"כ איפסיל משכן שהוקם בלילה, ולכן הוצרכו להקמה מחודשת ביום לצורך עבודות היום. [כן ביאר בספר משאת המלך סי' רצב].

ובזה יתבאר הא דנחשב ר"ח ניסן 'ראשון לעבודה', והרי חנוכת המשכן היתה בשבעת ימי המילואים כמבואר במקראות, והקריבו קרבנות וכו'. ואמנם רש"י בשבת שם פירש, ראשון לעבודה - לסדר עבודת ציבור תמידין ושאר קרבנות של תרומת הלשכה, אבל מ"מ פלא הוא למקרייה ראשון לעבודה בכללות. ועי' בשפת אמת שם.

אולם לפי הנתבאר את"ש שכל הקרבנות עד עתה לא היו בתורת קרבנות של עבודת המשכן אלא בתורת הקרבה בעלמא.

ויעויין בע"ז (לד, א) שבדברי רש"י שם מבואר שמשה לא שימש בבגדי כהונה, ויתירה מזו מבואר בדברי התוס' שם בשם ה"ר יעקב מאורליינ"ש שכל ז' ימי המלואים שהיה משה מעמיד המשכן ומפרקו היה נחשב כמו במה ואין בגדי כהונה בבמה.

[ובאמת אחד מן העשר עטרות הוא 'ראשון לאיסור הבמות', וזה מבואר היטב לדברי ר"י מאוליינש שקודם לכן כל ההקרבה היה בתורת במה].

איברא, בהגהות הגר"א גריס בתו"כ, רבי יוסי ב"ר יהודה אומר אף בשמיני שחרית העמידו ופירקו.

והנה מה שמשה פירק את המשכן בבוקרו של יום שמיני הרי זה מובן היטב, שהרי ההקמה של הלילה לא היתה בתורת הקמה של המשכן אלא רק לצורך הקרבת הקרבנות, ובלאו הכי נמי הרי בניית המשכן בלילה פסולה, אולם מפני מה היה נצרך לפירוק בשנית אחרי שכבר העמידו בבוקרו של יום שמיני, הרי אותה הקמה היתה כבר בזמן המיועד להקמה – ראש חודש ניסן, ומה בעי לפרק את המשכן אח"כ ולהקימו מחדש.

ומצינו ביאור נפלא לזה בפנים יפות פרשת נשא (תחילת פרק ז) שמבאר עיקר דברי ריבר"י, וז"ל,

נראה דמשמע מהאי קרא שנמשחו שתי פעמים להכי ס"ל לר"י שאף ביום השמיני העמידו ופירקו וחזר והקים אותו ומשחו פעם שנית, ונראה הטעם בזה י"ל לפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה [מה] דכתיב בפרשת פקודי [שמות מ, ב] ביום החודש הראשון תקים את המשכן, ואיתא בסוף פ"ק דמגילה [כ א] כל דבר שמצותו ביום מצותו בהנץ החמה, ואם עשה בעמוד השחר יצא, א"כ כיון שאמר הקדוש ברוך הוא ביום החודש הראשון היה מצותו לכתחילה בהנץ החמה ולא בעמוד השחר, וכ"כ בא"ח בהגהת רמ"א סי' רפ"א ונוהגין שבשבת מאחרין וכו', ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור ובתמיד של שחר כתיב ביה בבוקר מצותו מעלות השחר, נמצא כשרצה משה להקריב תמיד של שחר ביום השמיני היה צריך להמתין אחר הקמת המשכן דכתיב בו ביום, וכה"ג איתא בר"פ תמיד נשחט [פסחים] דף נ"ט [ע"א] יוקדם דבר שנאמר בו בבוקר וכו', א"כ ממילא הדין נותן להקדים תמיד של שחר קודם מצות הקמת המשכן ביום השמיני, וכיון שא"א להקדים תמיד של שחר הוצרך להקדים הקמת המשכן ע"מ לפרקו, וממילא הוצרך למשחו והקריב תמיד של שחר וכן קטורת שנאמר בבוקר ואח"כ פירקו, ובהנץ החמה הקים המשכן במצות ה' ע"מ לקיום.

ולפי כל האמור יש להוסיף נופך, שאף שההקמה הראשונה שהיתה קודם הנץ החמה כשרה בדיעבד לבנין המשכן, וא"כ היאך שייך לפרק ולבנות מחדש, אלא שההקמה מלכתחילה לא היתה בתורת הקמת משכן אלא רק כאמצעי זמני לצורך הקרבת הקרבנות, ואילו ההקמה השניה לאחר הנץ היתה לבנין קבע.

ובזה מדוקדק היטב לשון הכתוב, "ביום החודש הראשון באחד לחודש", שלא נאמר כאן רק רמז בעלמא שלילה פסול להקמת המשכן, שע"ז יש לנו ילפותא אחריתא, אלא שלמרות שמקים את המשכן בעלות השחר לצורך הקרבת תמיד של שחר, יקים את המשכן מחדש ביום החודש הראשון עם הנץ החמה.

[נוטר הכרמים]

'מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו'

והנה בבנין בית הבחירה לעתיד לבוא שיהיה ביום ראש חודש ניסן, בודאי אין בנינו אלא ביום, וא"כ זמן בנינו הוא רק מן הנץ החמה, והקרבת התמיד היא כבר מעלות השחר, ונמצא שקרבן התמיד לא יוכל להיקרב בזמנו בבית הבחירה החדש, ואם ייבנה בית הבחירה מיד עם הנץ החמה ומיד יקריבו, הרי לא יתקיים דין 'יוקדם דבר', וכטענת הפנים יפות הנ"ל.

ואולי גם בבנין בית הבחירה בב"א בראש חודש ניסן, יהיה סדר הדברים כמו בזמן הקמת המשכן, שיהיה משכן זמני ומזבח בתורת במה על מנת להקריב את קרבן התמיד, שהרי הוא צריך להיות קודם לבנין בית הבחירה.

ולפי כל זה יתפרש היטב נוסח התפילה, 'מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו'. וכבר האריכו בספרים לבאר מהי ההדגשה על עולה ולא על חטאת (ראה בספר בני יששכר מאמרי ראש חודש מאמר ג), אולם מה עם קרבנות התמיד הקודמים לקרבנות יום ראש חודש.

ומעתה ניחא כי נמצא שאכן הקרבן הראשון שיוקרב על המזבח החדש יהיה עולת ראש חודש ולא קרבן תמיד של שחר שיוקרב על גבי מזבח אחר.

[נוטר הכרמים]

חרבו פני האדמה ממי המבול

כתיב בפרשת נח (ח, יג), ויהי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה.

ופירש"י, בראשון - לרבי אליעזר הוא תשרי, ולרבי יהושע הוא ניסן.

ונמצא שלשיטת ר' יהושע חרבו פני האדמה מן המבול בראש חודש ניסן.

[נוטר הכרמים]

חיזוק האמונה וצמיחת קרן לבית ישראל במפלת מצרים ועקירת קליפתה

כתיב ביחזקאל (כט, יז-כא) וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר ד' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר... הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ בבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ: פְּעֻלָּתוֹ֙ אֲשֶׁר־עָ֣בַד בָּ֔הּ נָתַ֥תִּי ל֖וֹ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י ד': בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י ד'. (הפטרת פרשת וארא).

ומבואר שביום זה – ראש חודש ניסן נחרבה מצרים ונמסרה בידי נבוכדנצר, והכתוב מחשיב זאת כ'צמיחת קרן' לבית ישראל.

וכבר נתקשה בזה בפי' רש"י שם, וז"ל,

לא שמעתי ולא מצאתי פי' מקרא זה מה הוא צמח קרנם של ישראל במפלת מצרים שהרי ישראל גלו שמונה שנים לפני מפלת מצרים. ואומר אני ביום ההוא מוסב על פרשה של מעלה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשאצר ומצינו בדניאל שבאותה שנה התחילו מלכי פרס להתחזק ונגזרה מפלה על בבל שנאמר (דניאל ז) בשנת חדא לבלשאצר דניאל חלם חזה וגו' קדמיתא כאריה היא בבל וכתיב חזה הוית עד די מריטו גפה וגו' וארו חיוה אוחרי תנינא דמיא לדוב היא פרס וכתיב וכן אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא, כלומר תפשי המלוכה ומלכות פרס היא צמיחת קרן לישראל שנאמר בכורש הוא יבנה עירי וגלותי ישלח.

קצת בדומה לזה פירש הרד"ק שם, וז"ל,

פירש אדוני אבי ז"ל בזמן מלכות מלך בבל שזכר שיתן האל יתברך מצרים בידו אמר כי בזמן מלכותו רוצה לומר מלכות בנו היתה צמיחת קרן לבית ישראל ומה הוא שנולד כורש בשנת חמשים לגלות בבל כמו שאומר מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים ושבעה ושהם מ"ט שנה וכורש נקרא משיח כמו שנאמר למשיחו לכורש והוא היה צמיחת קרן לבית ישראל ששלחם מן הגולה והשיבם לארצם והיה אז בן עשרים שנה ודריוש חתנו בן ס"ב.

והאברבנאל שם ובספר משמיע ישועה (מבשר טוב החמישי נבואה ג) ביאר שלא כיון הנביא לדבר מכל זה אלא שכאשר יראו ישראל חורבן מצרים שנבא יחזקאל כמו שנבא על קבוץ הגליות יאמינו בתשועתם וגאולתם, שיאמרו כמו שנתקיים מה שנבא על חורבן מצרים כן יתקיים מה שנבא על גאולתנו ועל תשועתנו, ובזה האופן באמונתם ובדעתם יצמיח קרן גאולתם ויהי ליחזקאל פתחון פה שנתקיימו דבריו.

ובאמת מצינו בחז"ל שעמדו על הדמיון בין מפלת מצרים למפלת בבל, ראה בתנחומא פרשת צו, כשם שהביא מכות על פרעה ועל מצרים, כך הביא על נבוכדנצר.

ובאופן אחר ביאר ר' צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (פרשת וארא), וז"ל,

ואפשר לפרש דקאי על מפלת מצרים דמפלת האומה מורה על מפלת הקליפה שהיא משורשה. ואז מאיר בלב ישראל שנעקר מלבם הקליפה הזו. שכבר אמרנו דהשאור שבעיסה מסתעף ממה שנמצא מציאות הרע בעולם ועל ידי זה בא מעט בלב ישראל. וזה מה שאמרו (סוכה נ"ב א) משה קראו ערל שהיצר הרע כח זר כמו ערל יושב בלב ומפתה ואין לו שייכות לישראל וכשתפול אומת מצרים אז אצמיח קרן לבית ישראל. והיינו שיהיה צמיחת קרן בלב ישראל. ואף שאז כבר היה שנה שמינית לגלות בבל מכל מקום אז הרגישו הקדושה בלב שנסתעף ממפלת מצרים שנעקר מהם היצר הרע של תאוה קליפת מצרים ונעשה ממנו חמידו דאורייתא. שעיקר גלות בבל היה להתיסדות תורה שבעל פה על ידי החרש והמסגר. ואחר כך על ידי אנשי כנסת הגדולה שאמרו העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. ואז במפלת מצרים הרגישו צמיחת קרן בלב ליקח החשק שנברא לטוב משכהו לבית המדרש להיות חמידו דאורייתא כמו שיהיה לעתיד.

[נוטר הכרמים]

המתנה של ראש חודש לנשים – ר"ח ניסן

איתא בטור (הלכות ראש חודש סימן תיז),

ואיתא בפרק מ"ד מפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים.

וכבר עמדו בזה לבאר השייכות שבין היום טוב של ראש חודש לענין זה שלא רצו הנשים ליתן הנזמים לעגל. [ונתבאר בס"ד במאמר 'ראשי חדשים לעמך נתת'].

ברם בדעת זקנים מבעלי התוספות פרשת ויקהל ישנה תוספת חשובה, וז"ל,

לפיכך זכו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש לפי שבמעשה העגל לקחו תכשיטיהן בעל כרחן כדמשמע מדכתיב ויתפרקו וגו' ובמעשה המשכן שמחו בנתינה לפיכך נתן להם ר"ח לי"ט. ונ"ל דזהו ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ואגב אותו ר"ח משמרות כל ר"ח השנה.

[וכ"ה בפירוש הרא"ש שם ובארחות חיים ח"א דין קריאת ההלל אות ח ובספר המנהיג בשם הראב"ן].

ורבי יוחנן לוריא נתן בזה טעם גדול לשבח בספר משיבת נפש (פרשת וישב), וז"ל,

ועוד נ"ל שנקבע י"ט שלהם על ר"ח משום שעל ידי מעשה העגל לא יצא גמר זכותם לפועל כי יש לבעל דין לחלוק ולומר שלא לשם שמים מיחו שלא לעבוד ע"ז כי אם מעצרנות וקמצנות על תכשיטיהם, שנאמר ויתפרקו, על כרחן. אכן במלאכת המשכן שהיה בר"ח ניסן יצא זכותם לפועל שנתרצו לנדבות המשכן שנאמר ויביאו האנשים על הנשים ולא נאמר ויתפרקו אלא מרצון נפשם נתנו לשמים, הרי נתרצו בממונם ובגופם שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ואז ראוי לקבוע י"ט בר"ח כי בר"ח יצא זכותם לפועל.

ונראה להוסיף סמך לרעיון זה שעיקר יום ראש חודש נקבע על ר"ח ניסן ואגב ר"ח ניסן לכל החדשים, מדברי האבן עזרא פרשת פינחס (כח, יא) וז"ל,

ובראשי חדשיכם - אמר ר' משה הכהן הספרדי נ"ע, שפירושו חדש ניסן, כי כן כתוב ראשון הוא לכם (שמות יב, ב), ואחר כן אמר זאת עולת חדש בחדשו, שיעשו כן בכל חדש, על כן הוסיף לחדשי השנה. ופירושו נכון הוא.

[נוטר הכרמים]

ראש השנה למלכים

כתב בספר דגל מחנה אפרים ריש פרשת ויגש, וז"ל,

עוד יש לפרש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה, על דרך שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי כל המלכות והגדולה נפסק לו לאדם במלכות שמים וכמאמר חז"ל (בבא בתרא צ"א ב) על פסוק והמתנשא לכל לראש אפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה והיינו אפילו שררה קטנה הכל תלוי אם יפסק משמים יגיע לאדם ואם לאו לאו, ועל ידי זה תבין מה שאמרתי על המשנה (ראש השנה ב א) באחד בניסן ראש השנה למלכים, כי החודש ניסן הוא גולגלתא דמלכא ושם נעשה רשימו לכל מיני מלכות הנפסקים למלאכים הממונים על האומות זה ישפיל וזה ירים ועל ישראל ועל גוי יחד לפסוק לו גדולה משמים. וזה החודש נקרא אביב ואותיותיו מורים על זה בי אב פירוש בי גדולה הנקרא אב כמו שמני אלהים לאב לפרעה וגו' (בראשית מ"ה, ח') גם בי אב היינו אב לכל החדשים גם יש לומר אב י"ב שהוא אב וראש לכל החדשים שהם שנים עשר כמו שכתוב (שמות י"ב, ב') ראש חדשים ולפיכך בי אב לשון גדולה היינו כי בחודש הזה נפסק גדולה לכל מי שירצה ה' לגדלו ולהמליכו.

וראה עוד מה שהרחיב בזה בפרשת בא.

והשווה לזה מה שכתב בספר עבודת ישראל (לשבועות), וז"ל,

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו). נראה לפרש על דרך ששמעתי שהריב"ש הקדוש אמר כשהגיע ראש חודש ניסן שהוא ראש השנה למלכים, והושיב כל מלאך על כנו וכשראה מלאך אחד שלא ישר בעיניו היה ממנה אחר תחתיו. וזהו פירוש הפסוק ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, רצה לומר שאתם תמנו ותמליכו כל המלאכים המשרתים אותי לכל הישר בעיניכם.

וראה בליקוטי מהר"ן (קמא אות עח)

"וזה שאמרו רבותינו ז"ל שניסן ר"ה למלכים, כי אז היה הקמת המשכן, שמשם נמשך הכבוד של מלכים של כל הממונים והראשים כנ"ל. ועל כן היה הקמת המשכן בר"ח ניסן דוקא כי זה בחינת ר"ח שעל ידי זה נתחדשים כל הראשים כנ"ל. וזה בחינת ראש חודש ניסן ראש השנה למלכים".

וכן בהקדמה לספר מגיד דבריו ליעקב מהמגיד ממעזריטש זצוק"ל, כותב המו"ל רבי שלמה מלויצק:

וגם הראה לי [המגיד] בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים ואמר לי ממש שע"י שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן בכל שנה איזה ממונה ממנים על העולם בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו. ושאלתי אותו ולמה בר"ח ניסן, והשיב מפני שהוא ר"ה למלכים.

[נוטר הכרמים]

תענית צדיקים על מיתת שני בני אהרן

והנה בשולחן ערוך (הלכות תענית סימן תקפ סעיף א-ב) איתא,

אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו (רמ"א: וטוב שלא להשלים בראש חדש). באחד בניסן מתו בני אהרן.

ובמשנה ברורה (ס"ק א),

עיין בב"י שיש מהראשונים שמפקפקין ע"ז ולדעתם יש ליזהר שלא להתענות כשאירע איזה מהם בר"ח ויש שכתבו שדבר זה ניתקן בימי חכמי התלמוד ולכן בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו. ומ"מ מי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ח"ו ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו תמיד איסור תענית [מ"א].

ובשולחן ערוך (הלכות תענית סימן תקעג),

מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו, אפילו בר"ח ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם, כדלקמן סוף סימן תק"פ (הגהות מנהגים וליקוטי מהר"ש).

ועי' ט"ז שם דלשון 'אפילו' דנקט היינו לפי שעשרה עטרות נטל אותו היום.

ובחידושי דינין והלכות למהר"י ווייל (סימן מא),

בערפורט מנהג שבר"ח ניסן אומרי' סליחות ומתענין עד לאחר חצות והנהגתי בבית הכנסת של הבחורים שלא לומר ענינו וכו'.

ולכאורה הדבר פלא שבראש לראשי החדשים נהגו מנהג תענית, וכבר עמדו בזה, יעויין בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סימן קט) שכתב שאולי הטעם כיון דכתיב בהו וכל בית ישראל יבכו את השריפה וכו' דשרי ביה בכי' והספד גם חכמים לא אסרו בו התענית לדורות לשמן. ויצא ר"ח ניסן מכלל שארי ר"ח שהן דאורייתא. וראה עוד בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (או"ח סימן נח).

ומו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל בספר אהל רחל (מועדים שיחה ראשונה) כתב וז"ל,

וניתן להבין קצת בזה, הא דראש החודש הזה שונה משאר ר"ח, וכמבואר בשו"ע דזה תענית צדיקים, ורבנו הגר"א אמר דמרומז בתורה, החודש הזה לכם ראש חדשים, והיינו דכל ימי החודש כמו ראשי חדשים, ונרמז דזה קצת יו"ט ואין אומרים בו תחנון, ראשון הוא לכם לחדשי השנה, יום הראשון ראש חודש בעצמו הוא ככל חדשי השנה, כסתם ימי החודש ושייך להתענות בו, יש להבין להאמור דאם הקב"ה כביכול כראש בית דין בבחינת הקב"ה יושב על כסא דין, זה כבר מעורר ענין הדין, דמלך במשפט יעמיד ארץ, ואף שזה שורש החסד הגדול, והמסירה לכלל ישראל קדוש החדשים והמועדים, זה ככל דין ששורשו חסד, והעולם נברא במדת הגבורה, שורש כל החסדים, ואחר נגלה החסד, ולזה ראש חודש דהחודש הזה, זה יום דין להתענות, ולעומת זה כל החודש הוא הראש לכל החדשים, ויש בזה המעלה דראש, וכמו דמבאר הגר"א דעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ זה ראש דכל השנה, והמעשים בימים אלו שייכים יותר לבחינת הראש ויש בזה יתרון מעלה, וכן לאידך ח"ו, וכן החודש הראשון בחינת ראש לכל החדשים, ויש בזה מקצת יו"ט.

[נוטר הכרמים]

ועתה נתעוררתי שישנו עוד עטרה שנטל אותו ראש חודש ניסן, וזה בהקדם דברי ההגדה 'יכול מראש חודש ת"ל ביום ההוא'. וצ"ב מאי סלקא דעתך שמראש חודש. ויש שרצו לומר כי שואלים ודורשים בהלכות הפסח (ספר האורה לרש"י), אבל באמת דין זה הוא כבר משלושים יום קודם.

וראיתי שמבארים בזה, שלפי החשבון המבואר בדברי הראשונים (רמב"ן ורבינו בחיי תחילת פרשת בא ועוד) מכת ארבה היתה בתחילת חודש ניסן אחרי הברד שנאמר בו כי השעורה אביב, ובמכת ארבה כתיב 'כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים', ולכך הוו"א שמצות הסיפור היא מתחילת חודש ניסן שאז הופיע הארבה.

וחשבון הימים הוא שעל מכת בכורות היתה ההתראה בליל י"ד בניסן כדאיתא בריש ברכות (ג, ב) וכלישנא דקרא ד'מחר אני יוצא בתוך מצרים', והתראת מכת בכורות היתה מיד בסיום מכת חושך שנמשכה ו' ימים ג' ימי חושך וג' ימי חושך אפילה, ולפני מכת חושך לא היתה התראה של ג' שבועות כדאיתא בפירושי בעלי התוס' פרשת וארא, וא"כ מכת ארבה הסמוכה לה התחילה בתחילת ימי ניסן ז' ימים.

ולפי"ז נמצא שבראש חודש ניסן התחיל המצב של 'למען תספר'.

ות"ח אחד העיר שלפי"ז נמצא שבעשור לחודש ניסן שבו קשרו השה היה מכת חושך, וא"כ מאי רבותא היה בכך, ומהו הנס הגדול שהיו שיני המצרים קהות ולא עשו כלום, והרי היו בתוך מכת חושך שלא יכלו להרים יד ורגל.

ומצאתי בפנים יפות בתחילת פרשת בא שעמד כבר על הערה זו, וז"ל,

והנה לדעת הרמב"ן שכתב שמכת הארבה היתה בחודש ניסן ממה שצמח אחר הברד שהיה באדר, כדכתיב [ט, לא] כי השעורה אביב והוא באדר אכל הארבה בניסן, א"כ לפי שאחז"ל [ש"ר ט, יב] שכל מכה שימשה ז' ימים אי אפשר לומר שהיה החשך סמוך לארבה בניסן, שהרי בעשור לחודש לקחו את הפסח והיו שיני מצרים קיהות, כדאיתא בא"ח סימן ת"ל שלכך נקרא שבת הגדול, וצריך לומר שהיו ג' ימי אפילה אחר עשר לחדש. ובזה מיושב מה שהקשה ב"י שם שיחשוב כל הד' ימים גדולים, ולפי מ"ש שאחר עשר לחדש היה חשך ג' ימים, ולא היו שיניהם קהות אלא בעשירי שראו מקחם מבעשור.

[עושה חדשות]

בדרך אגב,
מה המשמעות של ר"ה למלכים, (שיש ע"ז פסוקים וגדרי הלכות), הרי לכאו' אין כאן אלא ענין הסכמי על צורת כתיבת השטרות. ואם תהיה עיר אחת שיחליטו למנות בה באופ"א, כן יהיה כדבריהם ולא ביטלו שום מצוה. האמנם?

[נוטר הכרמים]

'מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו'

והנה בבנין בית הבחירה לעתיד לבוא שיהיה ביום ראש חודש ניסן, בודאי אין בנינו אלא ביום, וא"כ זמן בנינו הוא רק מן הנץ החמה, והקרבת התמיד היא כבר מעלות השחר, ונמצא שקרבן התמיד לא יוכל להיקרב בזמנו בבית הבחירה החדש, ואם ייבנה בית הבחירה מיד עם הנץ החמה ומיד יקריבו, הרי לא יתקיים דין 'יוקדם דבר', וכטענת הפנים יפות הנ"ל.

ואולי גם בבנין בית הבחירה בב"א בראש חודש ניסן, יהיה סדר הדברים כמו בזמן הקמת המשכן, שיהיה משכן זמני ומזבח בתורת במה על מנת להקריב את קרבן התמיד, שהרי הוא צריך להיות קודם לבנין בית הבחירה.

ולפי כל זה יתפרש היטב נוסח התפילה, 'מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו'. וכבר האריכו בספרים לבאר מהי ההדגשה על עולה ולא על חטאת (ראה בספר בני יששכר מאמרי ראש חודש מאמר ג), אולם מה עם קרבנות התמיד הקודמים לקרבנות יום ראש חודש.

ומעתה ניחא כי נמצא שאכן הקרבן הראשון שיוקרב על המזבח החדש יהיה עולת ראש חודש ולא קרבן תמיד של שחר שיוקרב על גבי מזבח אחר.

אולם באמת תנן במנחות (מט, א): אמר רבי שמעון... שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר. וכן נפסק בסוף פ"א מתמידין ומוספין. וצ"ע.

[נוטר הכרמים]

בסידור הגריעב"ץ כתב שביום ר"ח ניסן בימי חזקיהו המלך החלו לקדש בית ד', כמו דכתיב בדברי הימים (ב כט, יז): ויחלו בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יְקֹוָ֔ק וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־ד' לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ.

ועוד כתב שבראש חודש ניסן 'כלו בו לחקור אחר נושאי הנכריות', ואמנם כך נתפרש בעזרא (י, יז): וַיְכַלּ֣וּ בַכֹּ֔ל אֲנָשִׁ֕ים הַהֹשִׁ֖יבוּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת עַ֛ד י֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן.

ועוד כתב "בו נדבר הקב"ה עם משה רבינו ע"ה בסנה והיתה פקידה לגאולת מצרים שבו בפרק לשנה הבאה".

ולפלא שהרי איתא בסדר עולם רבה (פרק ה; הובא בילקוט שמעוני רמז קעב; רבינו בחיי שמות ג, ד): כל שבעת הימים היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה בסנה, שנאמר ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך (שמות ד י), שלשם ג' ימים, וג' גם גם גם, ויום שהיה מדבר, הרי ז' ימים ופרק הפסח היה, ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים.

הרי שתחילת הדיבור היה בז' ניסן והשלמתו בט"ו, ולא בא' בניסן, ואולי כוונתו לכללות החודש, וכמו שנקט שם 'בו נולדו אבות בו מתו', ובודאי לא היה זה בראש חודש, יעוי' בראש השנה (י, ב) בפסח נולד יצחק. ועי' בטורי אבן ר"ה יא, א שגם נראה בדבריו שלשיטה זו נולדו בראש חודש.

======

ובעזרא (ז, ט) כתיב: כִּ֗י בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֔וֹן ה֣וּא יְסֻ֔ד הַֽמַּעֲלָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וּבְאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֗י בָּ֚א אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם כְּיַד־אֱלֹהָ֖יו הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽיו.
ולרש"י היינו שהתחילו לעלות מבבל לארץ ישראל בר"ח ניסן, ואילו לפירוש האבן עזרא היינו שעזרא יעצם לעלות באחד בניסן ולבסוף יצא שעלו באחד באב.

והרב חיד"א בחומת אנך לעזרא שם ביאר הענין ע"פ דרוש, וז"ל,

אפשר לרמוז במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ם זכות ז"ל בהגהתו בספר שמן ששון בסוף הספר דף קמ"ז ע"ד משם רבינו האר"י ז"ל אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן ובעון ע"ז היה חייב סקילה לכן ותשבר מפרקתו ויפול מן הכסא ואח"כ נתגלגל בעזרא הסופר שהי' גם כן כהן ושם נתקן עכ"ד האר"י ז"ל ואני קבלתי שלכן לא התפלל ליכנס לארץ כי ידע שיכניס את ישראל אחרי כן עכ"ל הרמ"ז ז"ל. ואפשר שזה רמז הכתוב פה אהרן הכהן הראש הוא עזרא לומר שנתגלגל אהרן הכהן בו ונקט הוא עזרא על"ה לרמוז גם כן לעלי וזה טעם הכתוב אח"כ כי באחד לחדש החמישי בא ירושלם שהוא יום פטירת אהרן הכהן. ואפ' שזה רמז מ"ש כי באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה ובאחד לחדש החמישי בא לירושלם כי הנה ידוע. דבאחד בניסן מתו בני אהרן ומזכיר מיתתן ביה"כ שמיתת הצדיקים מכפרת כמ"ש רז"ל במדרש רבה פ' אחרי ואמרו רז"ל וידום אהרן שנטל שכר על זה. וכיון שעזרא היה אהרן הכהן לזה באחד בניסן שמתו בני אהרן ומיתתן מכפרת וידום אהרן ונטל שכר לכן ביום הזה היה יסוד המעלה ואהניא זכותם של בניו וזכותו להיות למגן לעזרה שהיה יום זה יסוד המעלה ובא לירושלם יום אחד באב שיום פטירת הצדיקים הוא עליון וכו'.

[אריק]

בלת"ק
מפשט הגמרא, וכך הבין רש"י, עולה שבמילואים שהקריבו בימי עזרא הם המילואים שבספר יחזקאל. אולם בספר יחזקאל מדובר על החדש הראשון הוא חודש ניסן, ואילו בעזרא פרק ג נאמר שחנוכת המזבח הייתה בתשרי?

[עושה חדשות]

עטרות בראש - הרב מנחם נובוגרוצקי.docx

(63.24 KiB) הורד 121 פעמים