עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם פוסק (קרבן פסח ז,ו) שאין משערין לפי כל המחויבים, אלא לפי העומדים להיכנס לעזרה.
עזריאל ברגר כתב:בעלי קריין, ונדות לאחר שבעה, ובועלי נידות לאחר שבעה - כולם ראויים לטבול בו-ביום ולאכול בקדשים לערב, ולכן לכאורה דינם כטמאי מת גרידא, ואינם מצטרפים לרוב זבים.
מה שנשאר זה זבות ויולדות, ואין הבדל גדול בין המצב היום למצב שהיה בזמן רבותינו הראשונים שרצו להקריב את הקרבן.
עזריאל ברגר כתב:משהו "לא מריח" לי במסקנת הפלפול שלך שיוצא ממנו שעלינו לצרף את כל הזבים והזבות של כלל ישראל שבכל העולם, אבל אי אפשר לצרף את הטהורים ואת טמאי המת שבאותם המקומות, וצע"ג.
יושב ירושלים כתב:עזריאל ברגר כתב:בעלי קריין, ונדות לאחר שבעה, ובועלי נידות לאחר שבעה - כולם ראויים לטבול בו-ביום ולאכול בקדשים לערב, ולכן לכאורה דינם כטמאי מת גרידא, ואינם מצטרפים לרוב זבים.
מה שנשאר זה זבות ויולדות, ואין הבדל גדול בין המצב היום למצב שהיה בזמן רבותינו הראשונים שרצו להקריב את הקרבן.
כיוון דקיי"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, היינו, אף שיכולים ליטהר דינם כטמא שרץ , ה"ה דזב בשביעי ובע"ק דינם כזב שאין מצטרף ופ'.עזריאל ברגר כתב:משהו "לא מריח" לי במסקנת הפלפול שלך שיוצא ממנו שעלינו לצרף את כל הזבים והזבות של כלל ישראל שבכל העולם, אבל אי אפשר לצרף את הטהורים ואת טמאי המת שבאותם המקומות, וצע"ג.
מה כוונתך "לא מריח לי"? האם אתה חושדני חלילה שאני מאלה השמחים למצוא כיצד ניפטר ממצווה יקרה זו? דע לך שכבר כמה ימים אני כואב ודואב מעניין זה, וכדי שלא יחשדוני בזה ח"ו, עיין במה שכתבתי בעניין זה ב'אספקלריא'.
עזריאל ברגר כתב:מה שאין שוחטין על טמא שרץ - זה גזירה מדרבנן שמא יפשע.
עזריאל ברגר כתב:ומה שכתבתי שלא מריח - לא שחשדתיך בזלזול בחשיבות המצווה, אלא שזה נראה פלפול "עקום" מדי, כמו כל מיני חידושים שאנשים (כולל אותי) ממציאים, ובסוף מתבררים כשטויות או עכ"פ שיש מקורות מפורשים להיפך.
שו"ת שבט הלוי חלק א סימן קנז
ב) ואשר יראה בזה דהנה ודאי פשוט דגם בק"פ אף על פי שנאכל בטומאה מכ"מ טומאה זו של אכילה לא הותרה רק מכח שהתירה התורה הקרבה בטומאה הותרה גם אכילה כיון דלא בא מתחילתו אלא לאכילה, ומה"ט אם נטמא צבור אחרי הזריקה אסורים לאכול בטומאה, כיון דבשעת זריקה דהיינו הקרבה היתה בטהרה כמבואר כ"ז בש"ס ע"ח ע"ב וברמב"ם סופ"ז מק"פ, אמנם הקרבה זו בטומאה שהותרה בק"פ משכחת בב' אופנים או מצד דהעוסקים בהקרבה והמביאים ק"פ שלהם בעזרה טמאי מת כגון שהכהנים טמאים, וא"א להקריב אלא בטומאה או אפי' אם הכהנים טהורים אלא שהבאים לעזרה טמאים וא"א בשום אופן להקריב אלא אם תדחה טומאה, או אם כ"ש טמאין, והם הגורמים לעשות בטומאה וממילא הותרה טומאה גם באוכלי' וגם בכהנים כמבואר כ"ז בסוגיין.
אמנם יש סוג שני של הקרבה בטומאה אם כל קהל ישראל או רובם במספר נטמאו בטמא מת כהאי דמת נשיא דף ע' ע"ב אעפ"י שהבאים בעזרה אינם רובם טמאים כי עשרים אוכלי פסח טמאים שולחין קרבנן ע"י שליח טהור או כהאי דנטמאו ישראל בין שחיטה לזריקה דהיתה השחיטה בטהרה וגם הכהנים וכ"ש טהורים, מכ"מ כיון שבעלי הקרבן רובם טמאי מת זורקים עליהם הדם כדין טומאה דחוי' בצבור וממילא פסח נאכל בטומאה כהלכה שהזריקה התירה להם.
בתבונה כתב:גם השבט הלוי לא אומר כדבריך
אלא ההיפך בא להוסיף שכדי להקריב בטומאה די באחד מלהלן
1. רוב מביאי הקרבן לעזרה/רוב הכהנים / כלי שרת/ סכין
2. רוב האוכלים המנויים על קרבן פסח
ודי בכל אחד מהם לחוד כדי להתיר הקרבה בטומאה (לדבריו כך מבואר במאירי) ראה להלן
גם בחזון איש שמתקשה ברמב"ם ולא חלילה בא לחלוק על הרמב"ם, פשוט שמונים את המנויים על הפסחים ואין מונין את המזידין,
מומר לא ניספר ברוב טהורים/טמאים (אינו ראוי לאכילה)
נקטינן כפסק רוב הראשונים שמחוסר כיפורים דזב אינו כזב
חומרא דר"ז אינו לטהרות וקדשים (וע"פ הרמב"ן שגך נקטו רוב הראשונים עכ"פ רובן אינם זבות)
שו"ת שבט הלוי חלק א סימן קנז
ב) ואשר יראה בזה דהנה ודאי פשוט דגם בק"פ אף על פי שנאכל בטומאה מכ"מ טומאה זו של אכילה לא הותרה רק מכח שהתירה התורה הקרבה בטומאה הותרה גם אכילה כיון דלא בא מתחילתו אלא לאכילה, ומה"ט אם נטמא צבור אחרי הזריקה אסורים לאכול בטומאה, כיון דבשעת זריקה דהיינו הקרבה היתה בטהרה כמבואר כ"ז בש"ס ע"ח ע"ב וברמב"ם סופ"ז מק"פ, אמנם הקרבה זו בטומאה שהותרה בק"פ משכחת בב' אופנים או מצד דהעוסקים בהקרבה והמביאים ק"פ שלהם בעזרה טמאי מת כגון שהכהנים טמאים, וא"א להקריב אלא בטומאה או אפי' אם הכהנים טהורים אלא שהבאים לעזרה טמאים וא"א בשום אופן להקריב אלא אם תדחה טומאה, או אם כ"ש טמאין, והם הגורמים לעשות בטומאה וממילא הותרה טומאה גם באוכלי' וגם בכהנים כמבואר כ"ז בסוגיין.
אמנם יש סוג שני של הקרבה בטומאה אם כל קהל ישראל או רובם במספר נטמאו בטמא מת כהאי דמת נשיא דף ע' ע"ב אעפ"י שהבאים בעזרה אינם רובם טמאים כי עשרים אוכלי פסח טמאים שולחין קרבנן ע"י שליח טהור או כהאי דנטמאו ישראל בין שחיטה לזריקה דהיתה השחיטה בטהרה וגם הכהנים וכ"ש טהורים, מכ"מ כיון שבעלי הקרבן רובם טמאי מת זורקים עליהם הדם כדין טומאה דחוי' בצבור וממילא פסח נאכל בטומאה כהלכה שהזריקה התירה להם.
קל לחלוק על הרע"א החת"ס והחזו"א ולומר שלא איך שייך להקריב קרבן פסח בזמן הזה לקחת את קושיית השבט הלוי לסלף את התירוץ שהוא מביא
ואז יחד כל פעם של שיטה יחידאה (למ"ד שהלכה שמחוסר כיפורים דזב כזב, שכל הנשים זבות גדולות )
בתבונה כתב:גם בחזון איש שמתקשה ברמב"ם ולא חלילה בא לחלוק על הרמב"ם, פשוט שמונים את המנויים על הפסחים ואין מונין את המזידין.
בתבונה כתב:נקטינן כפסק רוב הראשונים שמחוסר כיפורים דזב אינו כזב
יושב ירושלים כתב:בעניין הרמב"ם, יש להוסיף שלכאורה איך שלא ניישב את דבריו, ב'רובן זבין' לכאורה ע"כ יודה, שהרי פסק דין זה להלכה, וזה הרי לא שייך בעומדין להכנס לעזרה.
עזריאל ברגר כתב:יושב ירושלים כתב:בעניין הרמב"ם, יש להוסיף שלכאורה איך שלא ניישב את דבריו, ב'רובן זבין' לכאורה ע"כ יודה, שהרי פסק דין זה להלכה, וזה הרי לא שייך בעומדין להכנס לעזרה.
אולי היו מונים אותם על פתח הר הבית?
בתבונה כתב:חומרא דר"ז אינו לטהרות וקדשים (וע"פ הרמב"ן שגך נקטו רוב הראשונים עכ"פ רובן אינם זבות)
בתבונה כתב:קל לחלוק על הרע"א החת"ס והחזו"א ולומר שלא איך שייך להקריב קרבן פסח בזמן הזה
בתבונה כתב:ואז יחד כל פעם של שיטה יחידאה (למ"ד שהלכה שמחוסר כיפורים דזב כזב, שכל הנשים זבות גדולות )
בתבונה כתב:זמני קצר אכתוב בקצרה כעת
1. דבריך על דברי השבט הלוי אינם נכונים כי הדין של רוב יכול להיות רק על רוב כהנים או רק על רוב האוכלים ובכל אחד מהם זה כבר לא נחשב מיעוט אלא הרוב שלפנינו והוא הרוב שדוחה טומאה
בתבונה כתב:2. השבט הלוי וחזו"א כותבים במפורש מה שהבאת בשם ת"ח אחד שמסתכלים רק על מי שבא להקריב (בלשון השבט הלוי בעלי הקרבן)
בתבונה כתב:3. לגבי ה"קושיא" שלך על הרמב"ם מכך שזבים לא אמורים לבוא להקריב, לא קושיא גדולה היו עמי ארצות והגמ' מדברת באופן שכן באו גם אם זה לא שכיח.
אבן ישראל הלכות קרבן פסח פרק ז הלכה א
מעתה הרי נתבאר דאיכא תרתי הלכתא בדין טומאה בצבור, א) דין טומאה בצבור להיתר הקרבת הקרבן שנטמא, או בגוונא דאין אנו צריכים אלא להיתר הקרבת הקרבן וזה ילפי' ממשמעותי' דמועדו אפי' בטומאה ב) דין טומאה בצבור היכא דהבעלים טמאים, וזהו דין דחיית עצם הטומאה לענין כניסת הטמאים בעזרה דעי"ז נעשים ראוים לביאה, וממילא הותר הקרבת הקרבן, וזה ילפי' מג"ש במועדו מקרא דאיש נדחה ואין צבור נדחין, ולכן נראה דהא דאמרו בגמ' דאין טומאת צבור נדחית אלא בטומאת מת, זה לא נאמר אלא בדין דחיית טומאה לגבי הבעלים להתירן בכניסה לעזרה, דהתם נאמר טמא לנפש....
ע"ש בהרחבה
בתבונה כתב:אין כזה דין שכדי להקריב ק"פ צריך רוב עם ישראל יהיה ראוי להקרבה
גם בבית ראשון עשרת השבטים הרוב לא הקריבו ק"פ
וכך גם בבית שני בהקמתו היו רק כמה רבבות
בתבונה כתב:ברמב"ם מבואר שמונים רק את אלו שנשלחו לעזרה להקריב (קודם כניסתם לעזרה)
היו אחרונים שהקשו ורצו לומר שלולי הרמב"ם היה מקום ללכת על פי המקריבים העומדים בשעת שחיטה בירושלים (הר המוריה)
בתבונה כתב:בשבה"ל רוצה לבאר שיש שתי סוגים של דחייה בציבור או טומאת המקריבים ככל הקרבנות שבאים בטומאה, או טומאת האוכלים ובפשטות כוונת דבריו שהם שני סוגי היתר ודי באחד מהם שאין מיעוט אינו דוחה טומאת מת בפסח ראשון, המיעוט הזה בכל מקרה נמדד לפי הקהל שלו או כשרוב המקריבים טמאים לפי קהל המקריבים או כשרק רוב האוכלים טמאי מת לפי קהל האוכלים, ולכן כאשר רוב המקריבים טמאים טומאת מת דוחים טומאת מת ולא איכפת לנו שרוב העם יהיו זבים
בתבונה כתב:והדברים מוכרחים ברמב"ם כי הרי כתב כיצד משערין אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן אלא משערין בכל הנכנסים לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן.
ואם עדיין נצטרך למנות את האוכלים מה התועלת בלמנות רק את הנכנסים לעזרה
וכפי שהוקשה הרמב"ם שא"א לדעת כמה אוכלין יש וכמה מהם טהורים.
בתבונה כתב:וביתר הרחבה רעיון דומה לדברי השבה"לאבן ישראל הלכות קרבן פסח פרק ז הלכה א
מעתה הרי נתבאר דאיכא תרתי הלכתא בדין טומאה בצבור, א) דין טומאה בצבור להיתר הקרבת הקרבן שנטמא, או בגוונא דאין אנו צריכים אלא להיתר הקרבת הקרבן וזה ילפי' ממשמעותי' דמועדו אפי' בטומאה ב) דין טומאה בצבור היכא דהבעלים טמאים, וזהו דין דחיית עצם הטומאה לענין כניסת הטמאים בעזרה דעי"ז נעשים ראוים לביאה, וממילא הותר הקרבת הקרבן, וזה ילפי' מג"ש במועדו מקרא דאיש נדחה ואין צבור נדחין, ולכן נראה דהא דאמרו בגמ' דאין טומאת צבור נדחית אלא בטומאת מת, זה לא נאמר אלא בדין דחיית טומאה לגבי הבעלים להתירן בכניסה לעזרה, דהתם נאמר טמא לנפש....
ע"ש בהרחבה
בתבונה כתב:לסיכום על פי דברי הרמב"ם מונים רק את הבאים לעזרה
ונ"ל שלא מצאנו אף פעם שהחזו"א חולק על הרמב"ם אף שמכריע לפעמים כראשונים אחרים אבל שיחלוק על הרמב"ם?! הדברים תמוהים מאוד
בתבונה כתב:בחזו"א שלא מצרפים את מי שלא בא להקריב (גם אם הוא בעזרה)
בתבונה כתב:ואף אילו היינו מחמירים אחר ישראל שבירושלים המקודשת בימינו רובם שם מדקדקים במצוות ואין שום בעייה כלל להגיע לרוב טהורים מזיבה (לבד שג"כ כולם טובלים שם לקרי)
יושב ירושלים כתב:אכן מעולם לא כתבתי שיש כזה דין, רק כדי להקריב ק"פ בטומאה צריך את הנ"ל, כמבואר בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פ' עמוד א [למי שלא הבין מספיק ברור מהפעמים הקודמות].בתבונה כתב:אין כזה דין שכדי להקריב ק"פ צריך רוב עם ישראל יהיה ראוי להקרבה
גם בבית ראשון עשרת השבטים הרוב לא הקריבו ק"פ
וכך גם בבית שני בהקמתו היו רק כמה רבבות
בתבונה כתב:יושב ירושלים כתב:אכן מעולם לא כתבתי שיש כזה דין, רק כדי להקריב ק"פ בטומאה צריך את הנ"ל, כמבואר בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פ' עמוד א [למי שלא הבין מספיק ברור מהפעמים הקודמות].בתבונה כתב:אין כזה דין שכדי להקריב ק"פ צריך רוב עם ישראל יהיה ראוי להקרבה
גם בבית ראשון עשרת השבטים הרוב לא הקריבו ק"פ
וכך גם בבית שני בהקמתו היו רק כמה רבבות
ובכן מתוספתא פרה ב' מוכח שבהקמת בית שני הקריבו בטומאה (מיעוט עמ"י) וכן חזקיה הקריב בטומאה מיעוט עמ"י
בתבונה כתב:בהר המור העיר זאת דווקא על סמך הגדרות דרך רחוקה
בתבונה כתב:בחזו"א רצה להגיה שהולכים אחר המנויים
בתבונה כתב:זבין נמנים זה מופיע גם ברמב"ם וכותב במפורש שנמנים מתוך הנציגים שנשלחו להביא קרבן
בתבונה כתב:אתה על סמך קושיא אישית שלך מסיק שלא יתכן שנשלחו זבים וחולק על הרמב"ם והופך את זה לדעת הבבלי
לך נראה שאין להסתמך על הרמב"ם גם בלי מחלוקת ראשונים מחר תחלוק על התלמוד ירושלמי על סמך תחושת הבטן שלך שאולי הבבלי היה חולק
ועו"ק לדעת הרמב"ם דאפי' רוב הציבור טהורין אם שלחו פסחיהן ביד הטמאים עושין בטומאה א"כ היו רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים אמאי אינן עושין בראשון דהוי מיעוטא כדאמר שם הלא רוב הנכנסים לעזרה הם טמאי מתים
בתבונה כתב:זה לא משחק המנעות מהקרבת קרבן פסח זה חיוב כרת
רש"י מסכת פסחים דף צד עמוד ב
אם רובן טמאין אף על פי שבחוץ ישראל טהורין הרבה - יעשה בטומאה, דדרך רחוקה היא לאותן העומדין מבחוץ, ואינן חשובין בעושי פסח
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לב עמוד ב
רובן זבים ונעשו טמאי מתים, הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. אמר ליה אביי: מי דמי? טומאה אישתראי, זיבה לא אישתראי! אמר ליה, דלמא הכי קאמר מר: רובן טמאי מתים ונעשו זבים, הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן, אמר ליה: אין. ואכתי לא דמי, מצורע היתירא הוא, הואיל ואישתרי אישתרי, טומאה דחויה היא, להא אידחאי להא לא אידחאי. אמר ליה רבא: אדרבה, איפכא מסתברא! מצורע היתירא הוא, להא אישתראי ולהא לא אישתראי,
רש"י מסכת זבחים דף לב עמוד ב
רובן - של ציבור זבין בפסח ולא נדחית טומאת זיבה אצלן ונעשו טמאי מתים בו ביום הואיל והותרו לטומאת המת שנדחה אצלן הותרו לזיבתן.
טומאה אישתראי - שבאה אחרונה זיבה ראשונה עומדת במקומה ולא דמי למצורע דהתם איכא למימר מיגו דקמייתא לא הוי אסירא ליה בתרייתא לא חמירא לך מקמייתא שהרי טמא היה ומותר אבל הכא כי הוה זיבה גרידתא הוו אסירי השתא דאיתוספא טומאה עלייהו אישתרו להו.
אבן ישראל הלכות קרבן פסח פרק ז
דין דחיית טומאה כשהבעלים טמאים דילפי' לה מגז"ש מקרא דאיש נדחה ואין צבור נדחין, הוא דחי' בעצם הטומאה דהוה כמו שהבעלים אינם טמאים, וזה הוא דוקא בטומאת מת
רק המנויים על הפסחים
עדיאל ברויאר כתב:ידידי הרב הראל דביר עסק בשאלה אם מחוסר כיפורים כזב דמי או לא, ובפרט בדעת הרמב"ם בנידון. הוא אמור לפרסם את דבריו במסגרת הגליון הקרוב של 'מעלין בקודש', ניסן תשע"ז.
בית האלי כתב: סוף דבר, דין זה של רובן זבים, כפשוטו מדבר דוקא במצב רחוק מאד, שהרוב זבים או מצורעים ובועלי נדות, וקשה להגיע למצב זה.
בתבונה כתב:א. בחזו"א מפורש שנמניםרק המנויים על הפסחים
ועוד שאל"ה לא משכ"ל פסח הבא בטומאה (וכן בחזקיה לא היה ידוע מנין הזבין בדרך רחוקה)
בתבונה כתב:ב. בפשטות כשרובם טמאי מת ונעשו זבים אף כשלא נדחית טומאת הזיבה טומאת המת נדחית.
בתבונה כתב:ג. לעצם דינו של הרמב"ם יש לציין ש מלבד החזו"א על רוב האחרונים דבריו מוסכמים.
בית האלי כתב:על דברי שכניה בן יחיאל,
לענ"ד אין לחשוד חלילה רוב ישראל כבועלי נידות, חדא דהתורה העידה בנו אפילו כסוגה של שושנים וכו', ואכן שמעתי ממי שעוסק בעניין (הרב מנחם בורשטיין) שרבים שלא היינו מעלים כלל על דעתנו שאכפת להם מהעניין מקפידים על טהרה בזה.
ב. מי רואה שום עניין בדת, הריהו בכלל מומר ו"כל בן נכר לא יאכל בו" ואינו בכלל רובן זבים.
יושב ירושלים כתב:דברי החזו"א - אין לי אפשרות לצטט כאן את כל לשונו של החזו"א, אנסה לתמצת אותו בקצרה [ובכל זאת מומלץ לראות את כל לשונו שם (זבחים ד' ט"ו)]: מקשה מסברא על ד' הרמב"ם שכ' שמונין בכל הנכנסים ורוצה להגיה בר"מ 'השוחטין' ופירושו 'המנויים' [זה לשון החזו"א, ומפרש מיד ש]בא למעט הנמצאים בדרך רחוקה, ודן שמסברא אנוסין ומזידין גם יהיו בכלל דמ"ש מזבין, ומקשה שמל' הר"מ והירושלמי אין משמע כן דא"כ אינו מועיל כלל המניין בפתח העזרה, ולכן מיישב דאמנם אנוסין ומזידין אינם במניין, אבל זבין כן כיוון שמנועים מן הדין, תבנא לדינא: שכל המנועים מן הדין הרי הם במניין אף אם לא נמנו ופ'.
טו) ר"מ פ"ז מה' ק"פ ה"ו כיצד משערים הפסח לידע כו' אין משערין בכל האוכלין כו', דברי רבינו ז"ל לא נתפרשו דלמה לא ימנו את כל המנוין הטהורים והטמאים, והלא תנן נטמא הקהל או רובו, וכי אותן שלא באו לעזרה לאו קהל נינהו, ועוד דבגמרא פ א' במחצה על מחצה אמרו משלחין אחד לדרך רחוקה או מטמאין אחד, למה לן כולי האי ילך לו אחד מן הטהורים לביתו וישחטו עליו ומ"מ לא יעלה בחשבון הטהורים, ועוד שהרי הזבים מצטרפים עם הטהורים לעשות הטמאים מיעוט, וכמש"כ רבינו, ואיך יתכן דזבים מצטרפים עם הטהורים וטהורים ששלחו פסחיהן אין מצטרפין, גם ל' רבינו אינו מובן, דלשונו ז"ל רהיט שמדבר בדבר שהוא מושכל ראשון ולא כבא לחדש ואיך הוא מובן שאין מונין כל המנוין, ויש מקום לספק לן שיש כאן ט"ס וצ"ל אין משערין בכל השוחטין שאפשר כו' אלא משערין בכל הנכנסים, והנכנסים היינו כל ישראל המנוין, ולא בא למעט אותן שבדרך רחוקה שאין עולין מן המנין, ובזמן שההכרעה צריכה דקדוק היו מדקדקין בה, והיו מכריזין שיבואו כולם למנין והיו חוקרין על כל המנוים של כל פסח, ונראה דגם אנוסין ומזידין בכלל הטהורין, דלא גריעי מזבין, אבל ל' הירושלמי ול' רבינו לא משמע כן, דא"כ אין מנין הנכנסין לעזרה מספיק כלום, ואם אנוסין ומזידין אינן עולין למנין ניחא טפי, אבל צריך טעם מ"ש זבים דמצטרפים עם הטהורים, וצ"ל כיון דהם נמנעין מן הדין, הוו בכלל הקהל טפי.
יושב ירושלים כתב:מדוייק ברמב"ם שרק זבין זכרים במניין ולא נקיבות והביאור הוא שהטעם שהזבין בכלל הוא כי ראויים לפ"ש ונשים אינם חייבות בפ"ש - אכן חידוש יפה מאוד אך יש לדון עד כמה יש לדקדק בהשמטת הר"מ בזה, וכן הטעם שביאר קצת צ"ע שהרי באופן שהציבור הקריב בטומאה גם הזבין פטורין מפסח שני.
יושב ירושלים כתב:גם בעלי קריין אינן בכלל הזבין כדעת הר"מ דבע"ק אינו כזב לעניין שילוח מחנות - קשה עד מאוד לסמוך על דברי הרמב"ם הללו למעשה מכמה וכמה סיבות: א. כידוע מכל הראשונים שדיברו בעניין מבואר שלא כדבריו, ובפרט שהרי כן מפורש בגמ' והוא תמוה מאוד לפסוק כפשטות המשנה נגד גמרות מפורשות. ב. כיוון שאין מדובר כאן על רמב"ם מפורש אלא השמטת דין ברמב"ם אשר יש מן האחרונים שפקפקו בכך שזו שיטת הרמב"ם. ג. ככלל, יש לדון האם אפשר בכלל להוכיח משילוח מחנות לכאן, שכן בועל נדה מותר במחנה לוייה ובכל זאת אסור כאן, וכן לגבי תרומת חו"ל האסורה לכל מי שטומאה יוצאה עליו מגופו, מפורש ברמב"ם [תרומות ז' ח'] שגם בע"ק בכלל. דבר נוסף יש לזכור שאפי' לגבי איסור לאו [כניסה למחנה לויה] לא שמעתי שיש מי שמיקל כהרמב"ם [ואף לחומרא אין חוששין לדבריו ומברכים על הטבילה (וכן שמעתי מאדם נאמן שכן הורה לו הגריש"א כשנכנס לצורך בטחוני)], וק"ו כאן שהוא איסור כרת.
בתבונה כתב:יושב ירושלים כתב:דברי החזו"א - אין לי אפשרות לצטט כאן את כל לשונו של החזו"א, אנסה לתמצת אותו בקצרה [ובכל זאת מומלץ לראות את כל לשונו שם (זבחים ד' ט"ו)]: מקשה מסברא על ד' הרמב"ם שכ' שמונין בכל הנכנסים ורוצה להגיה בר"מ 'השוחטין' ופירושו 'המנויים' [זה לשון החזו"א, ומפרש מיד ש]בא למעט הנמצאים בדרך רחוקה, ודן שמסברא אנוסין ומזידין גם יהיו בכלל דמ"ש מזבין, ומקשה שמל' הר"מ והירושלמי אין משמע כן דא"כ אינו מועיל כלל המניין בפתח העזרה, ולכן מיישב דאמנם אנוסין ומזידין אינם במניין, אבל זבין כן כיוון שמנועים מן הדין, תבנא לדינא: שכל המנועים מן הדין הרי הם במניין אף אם לא נמנו ופ'.
הנה כל לשון החזו"א זבחים סימן ד'טו) ר"מ פ"ז מה' ק"פ ה"ו כיצד משערים הפסח לידע כו' אין משערין בכל האוכלין כו', דברי רבינו ז"ל לא נתפרשו דלמה לא ימנו את כל המנוין הטהורים והטמאים, והלא תנן נטמא הקהל או רובו, וכי אותן שלא באו לעזרה לאו קהל נינהו, ועוד דבגמרא פ א' במחצה על מחצה אמרו משלחין אחד לדרך רחוקה או מטמאין אחד, למה לן כולי האי ילך לו אחד מן הטהורים לביתו וישחטו עליו ומ"מ לא יעלה בחשבון הטהורים, ועוד שהרי הזבים מצטרפים עם הטהורים לעשות הטמאים מיעוט, וכמש"כ רבינו, ואיך יתכן דזבים מצטרפים עם הטהורים וטהורים ששלחו פסחיהן אין מצטרפין, גם ל' רבינו אינו מובן, דלשונו ז"ל רהיט שמדבר בדבר שהוא מושכל ראשון ולא כבא לחדש ואיך הוא מובן שאין מונין כל המנוין, ויש מקום לספק לן שיש כאן ט"ס וצ"ל אין משערין בכל השוחטין שאפשר כו' אלא משערין בכל הנכנסים, והנכנסים היינו כל ישראל המנוין, ולא בא למעט אותן שבדרך רחוקה שאין עולין מן המנין, ובזמן שההכרעה צריכה דקדוק היו מדקדקין בה, והיו מכריזין שיבואו כולם למנין והיו חוקרין על כל המנוים של כל פסח, ונראה דגם אנוסין ומזידין בכלל הטהורין, דלא גריעי מזבין, אבל ל' הירושלמי ול' רבינו לא משמע כן, דא"כ אין מנין הנכנסין לעזרה מספיק כלום, ואם אנוסין ומזידין אינן עולין למנין ניחא טפי, אבל צריך טעם מ"ש זבים דמצטרפים עם הטהורים, וצ"ל כיון דהם נמנעין מן הדין, הוו בכלל הקהל טפי.
קושיית החזו"א בסוף דבריו דרושה הסבר שהקשה אם שוגגים אנוסים ומזידים בכלל הטהורים א"כ אין מנין הנכנסין לעזרה מספיק כלום. ממ"נ אם מונים את רק את הנכנסים לעזרה מה אכפת לנו אלו שלא הגיעו מחמת שהיו שוגגים *אנוסים ומזידים
*[ראה פסחים צד שאונס היינו חולה ברגליו או עכבוהו קרונות וככיו"ב שלא נשחט עליו הקרבן כלל]
ואם מונים את כל המנויים על הפסחים ממילא אין מנין הנכנסים לעזרה מספיק.
אמנם דברי החזו"א מבוארים על פירושו והגהתו ברמב"ם
החזו"א רצה לפרש ברמב"ם שבאמצעות הנציגים השוחטים הנכנסים לעזרה ביררו על טהרתם של שאר המנויים על הפסח, ומקשה שאנוסים ומזידים שלא הגיעו פסחיהם כלל להם אין מנין הנכנסין לעזרה מספיק כלום וגם ברוב טמאים שמא ישנם עוד טהורים אנוסים ומזידים שלא הגיעו פסחיהם ומתרץ ששוגגים ומזידים שלא באו פסחיהם אינם בכלל הקהל, ואילו אלו שבאו פסחיהם ורק שאנו נמנעים להקריב עליהם מצד דין זב הם בכלל הקהל.
וכמובן אילו זבים שאינם מנויים על הפסחים עולים למניין, שוב אין מנין הנכנסין לעזרה מספיק כלום וא"כ לא יועיל תירוץ החזו"א כלום.
ומוכרח בחזו"א שזבים שאינן מנויים לא עולים למניין כפי שכתב מתחילת דבריו שמונים רק את המנויים על הפסחים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 77 אורחים