ביצה במלח ועמידה בשפוך חמתך

[שי אבי דוד]

אבקש ממי שיודע מקורות לשני מנהגים אלו:
א. להיעמד בעת אמירת 'שפוך חמתך'. שמעתי מעד שהיה נוכח בשעת מעשה, כי כך נהג הגר"א קוטלר זצ"ל (אולי מפני כבודו של אליהו)?
ב. לאכול ביצה טבולה במלח (מלבד הכרפס)

[הדעה והדבור]

בדבר עמידה וישיבה בעת אמירת "שפוך חמתך"
מתוך הספר "אוצר מנהגי חב"ד - ניסן אייר סיון" - בעריכת הרה"ח ר' יהושע מונדשיין שליט"א -עמ' קסג-קסד:

[מנהג חב"ד "שפוך חמתך" בישיבה - ספר המנהגים חב"ד] וראה בס' ויגד-משה (עמ' רנד, ובהוספות עמ' שו), שכן נהגו בבלעז לומר בישיבה. אך היו שאמרו בעמידה, וכן נהגו במונקאטש, ספינקא, ויז'ניץ גור. ע"כ. אולם בהגדת בעלז (עמ' קלא) ובלות 'דבר יום ביומו', מפרש שאומרים "שפוך חמתך" בעמידה. וכן הוא גם במנהגי מהריי"ו (אות שפא), מנהג באבוב, ערכי יהושע (אות קכג), הגדת לעלוב (עמ' נב), הגדת ראפשיץ (אות לד) והגדת סקווירא. וכך נהג הרה"ק ר' נחמן מברסלב. בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סו) ובתפארת-איש (עמ' שפח) שאמרו בעמידה, אבל המשיכו לעמוד גם באמירת ה"הלל". אמירת "שפך חמתך" במיושב מצאתי רק בהגדת זידיטשוב (עמ' פב) ובהגדת לב-יחזקיה (אות פג). וראה עוד בס' נטעי-גבריאל, ב, עמ' שעז

בדבר טיבול הביצה במי מלח
שם עמ' קפב-קפג:

[מנהג חב"ד לטבול הביצה במי מלח בשני הלילות - ספר המנהגים] ראה בס' ויגד-משה (עמ' רכב-רכו ובהוספות עמ' שג), דיעות ומנהגים שונים בעניין אכילת הביצה: האם לוקחים את הביצה שבקערה או דוקא ביצה שלא מן הקרעה, האם לטבול אם לאו, והאם בשני הלילות. וכמנהגנו ראה גם בס' רזא-דעובדא (עמ' קל), מנהגי מהריי"ו (אות שעב), ערכי-יהושע (אות קכא), הגדת רוז'ין (עמ' קיב), הגדת קוידנוב (עמ' קז). וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שי-שיא), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שמז-שמח - והוסיף עליו מנהג סקווירא ובאבוב שאין מטבילין את הביצה במי מלח אלא נותנים מי מלח על הביצה). טעם נוסף לטיבול במי מלח, ראה בס' המועדים בהלכה (עמ' רצ).