פורום אוצר החכמה

יעויין בחזון עובדיה פסח עמ' ק''ג שמותר להרבות על תערובת חמץ לח בלח קודם הפסח עד שיהיה שישים כנגד החמץ ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה משום שעדיין לא הגיע זמן איסור חמץ.
ויש לעיין מדוע נקט דווקא לח בלח האם לח ביבש שונה דינו ואסור להרבות? הרי גם בלח ביבש שייך טעם של 'עדיין לא הגיע זמן איסורו'?
ורק למ''ד שיבש בלח חוזר וניעור לא יעזור להרבות משום שבפסח יחזור איסורו, אבל כיון שמרן הגרע"י פוסק שלא חוזר וניעור א''כ מה שונה לח בלח מלח ביבש?