'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו וגו' והקב"ה מצילנו מידם'.
ובפשוטו קאי על ההבטחה שהיא עמדה לאבותינו ולנו, וכבר הק' היכן רמוז בהבטחת בין הבתרים ענין זה של הצלה במשך כל הדורות, ופי' בכמה אופנים, עי' בית הלוי עה"ת ובקונט' הנפלא שיעורי ר' דוד פיינשטיין על חג הפסח שיצא זה עתה.
ואולי ניתן לבאר 'ברוך שומר הבטחתו לישראל' דהיינו לישראל סבא שהוא יעקב אבינו, דהנה מצינו בפרשת ויגש (מו, ב-ד) שהבטיחו הקב"ה ברדתו מצרימה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.
ואיתא במדרש בראשית רבתי פרשת ויגש עמ' 212: במראות הלילה. ב' מראות הראהו הב"ה באותו לילה, הראהו שעבוד בניו במצרים, ואנכי אעלך גם עלה (מ"ו ד') זו גאולה. למה בלילה, כנגד הגלות שהוא חשוך כלילה כד"א שומר מה מלילה (ישעיה כ"א י"א), וכנגד גאולת מצרים שעתידה להתחיל בלילה וכו'.
ובפירושי סידור התפילה לרוקח [פ] אמת ואמונה עמ' תנו: ונאמר כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו לפי שכתוב ביעקב ואנכי אעלך גם עלה לרבות כל הגליות, על כן אומר יעקב ברוך אתה ה' גאל ישראל.
ולפי"ז מבואר בפשיטות שההבטחה כוללת את קיומו של עם ישראל בכל הגלויות, והבטחה זו היא שעמדה להם בכל הדורות.
בינתיים לא מצאתי שקדמני בזה אדם, ואודה למי שיאיר עיני.