הטעם לקדושת הבכורות

[החושב]

שמות פרק יג, ב
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:

מה הטעם לכך שבכורות קדושים?

יש בתורה התייחסות מפורשת לטעם העניין. אבל אני מרגיש שהדברים אינם מובנים לי.

שמות פרק יג, יב-טו
וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר וגו' (יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר וגו' (יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:

בכורות קדושים משום שה' הכה כל בכור מצרים. כך נראה לכאורה. אך לא מובן עדיין כיצד הדברים מתקשרים. נכון שה' הכה בכורות מצרים, אבל מדוע זה מהווה סיבה לקדושת בכורות ישראל?
אולי נאמר שמצד הדין גם בכורות ישראל היו צריכים להיפגע, וכעת, מאחר שניצלו, צריכים לתת פדיון נפשם.
אבל זה לא נשמע הגיוני.

[צופה_ומביט]

כך אכן משמע בתורה להלן:

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. יג כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה.

כל ישראל היו בסכנה במכת בכורות כמפורש בתורה ואכמ"ל, ובכורות ישראל היו בסכנה מיוחדת. א"א להרחיב כרגע.

פסח כשר ושמח וגאולת אמת וחירות עולם ושמחת עולם לנו ולכל ישראל, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בחסד וברחמים בשמחה ובטוב לבב תיכף ומיד ממש אמן.

[עושה חדשות]

ליקוט באקראי ובחיפזון...

רש"י פרשת בא - לי הוא; לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים.
אבן עזרא שם - אחר שיצאה הגזרה על כל בכור במצרים באדם ובבהמה ולא מתו בכורי ישראל, הם חייבים לפדות נפשם לתת כפרם לכבוד השם שפדם.
ר"י בכור שור - קדש לי: שיהיו מקודשים לי משאר בני ישראל שהוספתי להם נס להצילם מן מכת בכורות.
ריקאנטי - טעם המצוה לפי פשוטו מבואר בפסוק [ט"ו] ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג י"י כל בכור וגו' על כן אני זובח לי"י כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. בעבור שהיו בכורי מצרים חלק מדת הדין ובכורי ישראל ניצולו, על כן צריך לפדותם לתת כופר, כענין [איוב ל"ג, כ"ד] מצאתי כופר, כמו שרמזתי בעקידת יצחק. והיתה טעם נתינתו לכהן שלא תהא מדת הדין קשה, כענין [במדבר י"ח, י"ד] כל חרם בישראל לך יהיה.


במדבר ג,יג - כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני יי.
ר"י בכור שור שם - שהצלתים בשעת מכת בכורות. אי - נמי: שהכתי בכורי מצרים בשביל ישראל, דין הוא שיתנו לי בכוריהם לשרתני.
ספורנו - אמנם במכת בכורות שהיו הבכורות ראויים ליענש בעון הדור מפני היותם היותר נכבדים ובהיותם בלתי ראוים להנצל ממכת מדינה כענין פן תספה בעון העיר (בראשית יט, טו). ואני הצלתים במה שהקדשתים לי בענין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט כמשפט כל הקדש שהוא אסור בגיזה ועבודה ולמען יהיו מותרים בזה הצרכתים פדיון, כמשפט כל הקדש היוצא לחולין כאמרו כל בכור בניך תפדה (שמות יג, יג). ולא בשביל זה הפדיון היו פטורים מן העבודה ועכשיו שחטאו מאסתים ולקחתי הלוים תחתיהם לפדיון והיו לי הלויים לעבודה.


במדבר ח,יז - כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי.
רש"י שם - שלי היו הבכורות בקו הדין, שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל...
ספורנו - מה שהצרכתי אותם לפדיון היה הטעם בשביל שביום הכותי הקדשתים לי שלא יתעסקו בעבודת הדיוט כלל כמו שאסרתי גיזה ועבודה בבכור בהמה וזה עשיתי כדי להצילם בתורת הקדש שלא היו ראויים להנצל מנגעי משלחת מלאכי רעים בהיות הם הנכבדים בעם וקולר כולם תלוי בהם ואמרתי שיפדו כדי שיצאו לחולין בזה שיהיו מותרים בעבודת הדיוט.