הערה נפלאה בספר נפש החיים הקשורה לפסח

[המשורר]

כתב רבינו הנפש החיים בפרקים שאחר שער ג' פרק ד' וז''ל:
"והגע עצמך כגון אם יטריד אדם עצמוו לילה הראשונה של פסח בכונת אכילת מצה שתהא האכילה בקדושה וטהרה ודביקות וימשיך ההכנה כל הלילה עד שיומשך זמן האכילה עד לאחר שעלה השחר או לאחר הנץ החמה הרי כל טהרת מחשבתו פיגול הוא לא ירצה ...

וכוונתו שם להעמיד יסוד הדת שהאריך בו בכמה מקומות בדבר חשיבות עצם קיום מעשה המצות גם ללא כוונת טהרת הלב ולאפוקי הסוברים שללא כונת וטהרת הלב אינו חשוב מאומה וע''ז כתב המכשול הגדול דמחמת זה יכולים לעבור בזמן קיום המצוות וכנ''ל.

אמנם צ''ע גדול מש''כ שזמן אכילת מצה היא או בהנץ החמה כאילו יש בזה איזה ספק. והרי לילה לכל דיני התורה הוא עד עמוד השחר
וידוע לכל לומדי נפש החיים דקדוק העצום בלשון ובודאי דברים בגו
אח''כ ראיתי שכבר עמד בזה בביאור רינת יצחק להגאון ר''י סורוצקין שליט''א ונשאר בצ''ע.
בחיפוש שעשיתי מצאתי רק בקובץ ישורון מאמר מהגאון רב''ש סלומון זצ''ל שדייק מדרשת חז''ל בדבר נותר עד בוקר להביא בוקר שהוא עמוד השחר, שמעיקר מצות מצה היא עד הנה''ח. והוא חדוש גדול
אמנם ודאי שרבינו הנפש החיים נסתפק באיזה ענין בכון זה. ולחכמי בית המדרש פתרונים

[צופה_ומביט]

עוד לפני הדקדוק הזה יש לדייק לשונו שזמן אכילת מצה הוא עד הבוקר ולא עד חצות, והיינו כדעת הרבה ראשונים שהלכה כר"ע, ואפילו אם חכמים עשו סייג עד חצות [כדעת הגר"א על פי זבחים נו, ב] אבל לומר שבאכילת מצה אח"כ לא יוצאים יד"ח הוא כבר נידון נפרד, כידוע בכל כה"ג, ולהלכה כותב המשנ"ב שמי שעבר עליו חצות יאכל בלי ברכה [ולא רק כי אם לא יועיל לא יזיק, אלא כנ"ל כי לדעת הרבה פוסקים הלכה כר"ע].

לגבי עלוה"ש והנץ כמדומני שיש מחלוקת בגדר הזמן שמעלוה"ש עד הנץ אם אכן יממא גמור הוא או שהלילה נמשך עד הנץ החמה, ואולי הנפה"ח כאן לא ראה להכריע בין השיטות וכתב לרווחא דמילתא גם לשיטה שהלילה עד הנץ.
ועוד נדמה לי שיש מבארים שהזמן שבין עלוה"ש להנץ הוא כבין השמשות שבין השקיעה לצאה"כ [מבחינה אסטרונומית שניהם שווים ועניינם אחד], והיינו שהוא ספק לילה ספק יום, ולפי"ז אולי כוונתו לומר שמי שהתעכב עד אז יאכל מצה לצאת עכ"פ מספק, שמא הוא לילה.

[עושה חדשות]

מרשימות חכ"א שליט"א

לענין אכילת פסח הוא הו"א במכילתא ואכלו את הבשר בלילה הזה שומע אני כל הלילה ת"ל עד בוקר וכו' ליתן תחום לבקרו של בוקר ואיזה זה זה עמוד השחר, ובהר אפרים פי' דההו"א הוא עד הנץ, (מבואר לכאו' מושג הנץ דמיקרי ברמה מסוימת לילה מדאו'),
ועי' אם י"ל דההו"א משום דבברכות ט. ופסחים ק"כ: דר"ע דכל הלילה משום שנא' בחיפזון עד שעת חיפזון וברש"י דנחפזו לצאת והיינו עמוה"ש כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר עכ"ל ובב"ק ס: לעולם יכנס אדם בכי טוב וכו' שנא' ואתם לא תצאו וכו' ובתוס' ריש הפועלים מבואר דהיינו מעלוה"ש עי' מהרש"א שם וברש"י לא ישכים לצאת עד שיאיר ובסה"מ מפנים יפות דהיינו האיר כל פני המזרח, ובתו"ת פר' בא דהיינו מהנץ,
ולמאי דמסיק דעד עמוה"ש מצה נמי דאיתקש לפסח, (ועי' ברכות ט. דהלל בלילי פסחים ואכילת הפסח עד שיעלה עמוה"ש, ויל"ע אם הלל בזה"ז הוא כזמן מצה).
(זה אין לומר דמדרבנן דאדם טועה וסבור על לילה דכבר עלה עמוה"ש ולכן לכתחילה אין עושה עד הנץ, ה"נ טועה במה דסובר דכבר יום וצריך לחשוש עד הנץ דהוא לילה, ולעשות מצוות דזמנם בלילה, (אם לא עשה עדיין) ולכוין על תנאי מדרבנן, דמלבד דאינו נראה דיתקנו כן, הרי אם קיים מעמוד השחר יצא ואינו אלא לכתחילה שלא יקיים,
ברוקח דמגילה דיום עד שקיעת החמה ומובא במ"ב וצ"ע הא ספק דרבנן לקולא, וראיה לדברי קבלה לחומרא, או לאפשר בקל, ויש לדון אם כתקנת נץ החמה דטועה ה"נ משקיעת החמה לכתחילה לא יקרא (והיינו דיקרא קודם) משום דיבוא לקרוא אחר צאת, אך זה אינו שרואים דאין כוכבים)

דינים דתליא בנץ.
איסור מלאכה בער"פ בית הלל פסחים נ"ה ור' יהודה (ב:) דמהנץ החמה (וכן הוא להלכה דמקום שנהגו מהנץ) ועי' שם היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר, ובתוס' שם ובריש הפועלים דלפי שהוא זמן הפועלים לעשות מלאכה וכדכתיב תזרח השמש וכו' יצא אדם לפעלו , אך ברבינו יהונתן (נה.) דכיון דליכא איסור דאו' לא החמירו כ"כ ודי לאסור להם משתנץ החמה שאז מתחיל היום לענין קרי"ש (עי' דמשיכיר וכו').
במג"א דמשמע בהגהות מנהגים דמי שלא קרא מגילה דלילה קוראה עד הנץ, ומג"א תמה דלא דמי לקרי"ד דתלוי בזמן שכיבה אך הכא תלוי בלילה ועלה עמוה"ש מיקרי יום, ועי' ט"ז סוף סי' תפר"ח דאפשר בשעת הדחק זמנה כל הלילה עד הנץ כמו בקרי"ש, ובפרימ"ג די"ל לרש"י דזכר לצרתן שהיו זועקים ביום ובלילה, וזה תליא בזמן שכיבה, ועי"ש דלפי"ז א"ש קושית הראשונים מ"ט לא תני בהדי אלו שזמן מצותם כל הלילה מגילה דלילה.

[ספרים וועלט]

לכאורה רצה הנפה"ח למתוח ביקורת על אלו שנהגו בימיו לאחר אכילת המצה, ולא רצה להתפלמס אם הזמן הוא עד חצות או עד עלה"ש או אפילו עד הנה"ח כי איכא אינשי דגני בההוא שעתא או משום שבעלה"ש עדיין לא האיר כל המזרח וכו', לכן כתב שסו"ס גם אתה תהיה מוכרח להודות שיש גבול עד כמה יכולים לאחר עשיית המצוות.

[עושה חדשות]

אולי יל"פ גם עפ"ד רבינו יונה ריש ברכות
ז"ל - וברכת גאל ישראל נמי אף על פי שהתקינו לאומרה בלילה כנגד יציאת מצרים שהיתה בלילה אפ"ה כיון שלא למדנו זכירת יציאת מצרים בלילה אלא מרבוי דכל ימי חייך ואין כתיב שם לילה בפירוש אלא מייתור כל בלבד דרשינן ליה לא חיישינן אם אין אנו אומרים אותה בלילה ממש דכיון שלילה הוא לענין תפלת ערבית לילה הוי להזכיר יציאת מצרים והכי חזינן לקמן שאמרו שהקורא ק"ש של לילה קודם הנץ החמה ואף על פי שהוא יום שכבר עלה עמוד השחר מזכיר מדת הלילה וכיון שאפי' כשמתחיל היום לבא אמרו שיוצא אחר שיעלה עמוד השחר מק"ש כ"ש הכא שמתחלת כבר הלילה אף על פי שלא יצאו עדיין הכוכבים שיכול לומר מדת הלילה אף על גב שאינו יכול לקרוא ק"ש עצמה.