ישראל אליהו כתב:וכנה"ג הובא באול"צ ב' עמ' קכ"ג. וחכמה ומוסר (הל' פסח אות ס"ד). אהל יוסף (יו"ד סי' ל') ועוד הרבה פוסקים ס"ל דאין ראיה ממה שהשמיטו בשו"ע. כך שגם אם יש פוסקים החולקים, הרי שיש מח' בין הפוסקים, וצריך להכריע, ולדעתי הסברא נותנת שלא חזר בו.
כבוד מעלת ידידי הרב ישראל אליהו שליט"א.
במאי דסליק נפתח. אדרבה ואדרבה הסברא להיפוך! דמה זה ועל מה זה ראה על ככה להשמיט כמה וכמה דינים משולחנו הערוך, לעומת רוב הדינים שלא השמיטם. ומה נפשך, לשם מה חיבר השו"ע, אי לשם ידיעת ההלכה, היאך יתכן שברוב ההלכות יתאמץ לערכם ולסדרם להודיעם לבני אדם, ובכמה וכמה הלכות רפו ידיו והתעצל מלכתבם, ומאי חזית וכו'. (ובהקדמת השו"ע: "אחר החיבור הגדול שחברתי וקראתיו בית יוסף, אשר כללתי בו כל הדינים הנמצאים בכל הפוסקים חדשים גם ישנים... ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה בלשון צח וכולל... למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל" וכו'). ואם כן לא מובן כלל מדוע הרבה דינים נשארו פורחים באויר, ולא לקט שושני ספירי אמריהם בדרך קצרה, ככל שאר הדינים. ואם תאמר סמך על המעיין בב"י, על זאת תמה החיד"א שהבאתי לעיל: "הלב מהסס הרבה לומר דסמיך על הב"י, ומה זו סמיכה בדינים ההם טפי מכל הדינים שכתבם בשו"ע"?! והכל מכוון לדבר אחד.
ומעתה לראיות שציין מר.
תחילה ציין לכנה"ג המובא באול"צ ב' עמ' קכ"ג. הנה המדובר הוא על תשובת בעי חיי חו"מ ח"ב סי' פ"א, דף פ"ג ע"ג ד"ה אחר זמן. וזה לשון בעל הכנה"ג שם: "ומדהביא הרב ז"ל בב"י תשובת מהרי"ל ז"ל בסתם ולא הביא חולק עליה, ודאי דס"ל ז"ל כסברת מהר"ם ז"ל, וכן מוכח מדבריו בסוף הסימן...
וקצת תימה למה לא ביארו בספר הקצר".
כלומר מרא דשמעתא תמה על עצמו, ומיניה וביה קשיא ליה מדוע א"כ לא ביארו בספר הקצר. (וצריך לעיין היטב בכל הענין שם, אולי יתברר שהדין ההוא נכנס תחת אחד משלשת האופנים דכפ"ר, וכמסקנת החיד"א דלעיל, ואז הכל א"ש). עכ"פ הכנה"ג עצמו התקשה בזה מסברא.
ומעתה לדברי האול"צ שם. תחילה הביא לשון השו"ע: "מי שברך על פירות שלפניו, ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין, או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אין צריך לברך". עכ"ל השו"ע ללא תוספת ומגרעת, יעו"ש.
אולם המשיך האול"צ, שבב"י הביא חילוק בזה בשם הרשב"א, שכל זה דוקא בפרי שאינו חשוב מן הראשון, אבל כל שהוא חשוב שבדיני קדימה צריך להקדימו (כגון מין ז'), אינו בדין שיהיה נפטר בברכת הראשון דרך גררא. ועפ"ז כתב האול"צ: "ולכן הגם שבכה"ח (ר"ו, ל"ט) כתב שכיון שמרן לא הביא דין זה בשו"ע משמע שלא פסק כן, ושאין לחלק בין פרי חשוב או לא, מ"מ נראה שכיון שהביאו בב"י בלא חולק אין ראיה ממה שלא העתיקו בשו"ע,
שאין דרך מרן לכתוב בשו"ע כל מה שהעתיק בב"י, וכ"כ בעל הכנה"ג בתשובת בעי חיי (הנ"ל), שאם הביא סברא בב"י בלא חולק אף שלא הביאה בשו"ע ודאי הכי ס"ל, ולכן אין לנו אלא דברי הרשב"א שכתב שצריך לחזור ולברך". עכ"ד.
אולם מה מאד תמוהים הדברים שכתב בניחותא וכדבר המובן "שאין דרך השו"ע לכתוב כל מה שהעתיק בב"י", בזמן שהדבר אינו מתיישב על הלב כלל, לשם מה התאמץ לכתוב ספרו השו"ע ולשם מה לא התאמץ. ובפרט שבעל הכנה"ג עצמו נבוך בזה קצת.
וביותר תגדל התימה, שבלשון השו"ע הנ"ל (סי' ר"ו) משמעות הדברים שבכל ענין אינו צריך לברך, ולא חילק בזה כלל בין סוגי הפירות וכדעת הרשב"א, וא"כ לא רק שלא הועיל למעיין שלא ידע סברת הרשב"א, אלא אף נתן מכשול לפניו שיקיים הפסק בשו"ע ככתבו וכלשונו, והוא לא ידע שבכמה אופנים נכשל בנהנה מן העוה"ז בלא ברכה, כגון בירך על התפוחים ולאחמ"כ הביאו לפניו תמרים (ז' המינים), דע"פ סתמות לשון השו"ע לא יברך, ואילו לסברת הרשב"א היה חייב בברכה. ואין שום הבנה בעולם על קמצנות השו"ע (ח"ו) שלא להוסיף כמה מילים ולנדב מידע חשוב זה, שלא בכל האופנים נאמר הדין שלא יברך, ולתת מכשול בסתמות דבריו.
ואחר העיון בדברי הטור וב"י שם (השייכים לסעיף ו'), נראה ברור דהטור פליג בדין הרשב"א הנזכר, וע"פ מה שביארו הב"י, יעו"ש. וא"כ מסתבר דלפסק הלכה נקט השו"ע כטור שאין צריך לברך, וכדרכו בכל מקום שבספק ברכות אין להצריך ברכה. (וזה מתיישב עם מה שכתבתי למעלה, שבד"כ מתוך העיון יפה בדברי הב"י יובן מדוע לית ליה הכי לדינא, דמהאי טעמא השמיטו בשו"ע).
ומה שהביא מר לדברי רבי אברהם ענתבי בספר חכמה ומוסר (הל' פסח סימנים ס"ד צ"ט), יעו"ש דהרב בית דוד (שהזכירו בסי' ס"ד) והרב פרי חדש (שהזכירו בסי' צ"ט) ג"כ כתבו דמדהביא בב"י והשמיט בשו"ע הרי שלאו לדינא. (וחזי לאיצטרופי ללהקת האחרונים שהבאתי. וכן הכה"ח מהנידון הקודם). ואמנם הרא"ע כתב להשיבם, ד"אי מהא לא איריא די"ל דסמיך אמש"כ בב"י, כי הרבה חידושים שהביא בב"י ובשו"ע השמיטם,שדרכו על הרוב שמעתיק לשון הרמב"ם והטור דוקא". ובסי' ס"ד הוסיף:
"ומכ"ש שיש לנו לומר שסמך על מה שכתב בסי' תס"ז..."והנה רישא דדבריו תמוהים כתמיהת החיד"א, מה זו סמיכה יותר משאר דינים. ומש"כ דנמשך אחר לשון הטור והרמב"ם, המעיין יודע כי באין ספור מקומות (יתכן שלא יהיה מוגזם לומר לאלפים ולרבבות) הביא כל כך הרבה חידושי דינים ופרטים מרבים ונכבדים משאר רבני הראשונים ז"ל. וא"כ התמיהה במקומה עומדת מה ראה להביא ומה לא. ובפרט שבהקדמת השו"ע יעד שיהיו כל הפסקים שבב"י ערוכים לפני המעיין כשו"ע, שלא יגמגם אדם וכו'.
ובעיקר מה שהוסיף רא"ע בעצמו (סי' ס"ד) שהדין ההוא נכלל בדברי השו"ע בסי' תס"ז, וזה כמסקנת החיד"א שאכן יש שהשמיט מלכתוב בהדיא וסמך על הנכלל במקום אחר. וא"כ הרי שגם דברי רא"ע קצת קרובים לזה.
ומה שציין לשו"ת אהל יוסף, קראתי במרוצה כל דבריו שם, ולא מצאתי. (שמא יואיל לציין מקומו במדויק, דף, עמ', ד"ה).
כבר נתארכו הדברים, עכ"פ הרואה יראה כי ממש רוב מנין ורוב בנין האחרונים (כנזכר לאורך כל הדיון) הסכימו שבד"כ השמטה מהב"י לשו"ע היינו משום דלא ס"ל. ולבנתיים מצינו רק כמה מועטים שאין דעתם כן, וכבר נמצאו כמה תמיהות בדבריהם.
וכבר ביררנו שע"פ הסברא ג"כ מוכרח דלא ס"ל, דאלת"ה "מה זו סמיכה יותר משאר דינים". וכבר הזכרתי כמה פעמים כי הרב חיד"א זצ"ל סלל בזה דרך ברורה ומחוורת, בדברים מתיישבים על הלב ככלל ברור ומובן, שע"פ רוב י"ל דלא ס"ל, אי לאו שהוא באחד משלשת אופני כפ"ר, דאז מובן הטעם למה השמיט הגם שס"ל. וכבר ציינתי באחת מהודעותי למעלה לדברי השד"ח ד"דברי החיד"א אלו נכונים בטעמם ראויים אליו ונמשכו אחריו כל ישרי לב מרבנן בתראי ז"ל".