ואני רוצה לשאול שאלה פשוטה, ואם כבר שאלו שאלה זו אשמח להפניות.
בגמ' בשבת קיח:
אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא
מבואר שהאומר הלל בכל יום הרי הוא מחרף ומגדף. ונאמרו טעמים רבים מדוע האומר הלל בכל יום נקרא מחרף ומגדף,
הרבנו יונה בברכות מבאר שאין זה דומה לאומר תהלה לדוד בכל יום כי בתהילה לדוד הוא אומר שבח על מה שהקב"ה עושה בכל יום וגם על העתיד, משא"כ בהלל הוא מזכיר רק את הנסים שהיו לישראל בשעת הצרה ובשעה שהיתה הצרה מזכירים זאת, אך אם אומר בכל יום הרי זה כאילו כל יום ויום נעשו צרות לישראל.
המהר"ל מבאר ע"פ הגמ' בע"ז ששאלו פילוסופים למה לא מבער הקב"ה את הע"ז וענו להם שמפני שוטים שבעולם אינו מחריב את עולמו אלא עולם כמנהגו נוהג, וכשאומר הלל בכל יום הרי מראה כאילו הקב"ה עושה נסים גלויים בכל יום.
ובמשך חכמה פרשת בחוקותי כתב שהטעם הוא כי אם יזכירו הנסים הגלויים בכל יום יבוא האדם להכחיש את הימצאות הקב"ה בנסים הנסתרים.
ובשל"ה כתב
ומאחר ששבעים פנים לתורה, אומר אני גם כן דעתי הקלושה בביאור זה המאמר. כי זמן אמירת הלל דוקא במועדים שהם זכר ליציאת מצרים, ונקרא הלל המצרי, שאמרו דוד ברוח הקודש על יציאת מצרים. ואז כשאנו משבחים השם יתברך בעת הפלא שעשה נפלאות, אז נאמרים מאתנו השבחים והתארים הנזכרים שם מצד הפעולות. אבל כשאומרם ביום שאינו זכר ליציאת מצרים, נמצא האומרם לא ימנע מחלוקה, או אמרם מצד השגה בהם דרך ראות נבואיי, ואנחנו חסרים מזה בעוונותינו הרבים, או אמרם מצד השבח מצד עצמו שמשבחו יתברך, ואין לך חירוף וגידוף בעולם מזה, לומר דבר שהוא חסרון בחקו, כי הוא בבחינת עצמותו פשוט. ומה שאומרים הלל בראש חודש, משום שמקביעות ראש חודש נמשך זמן המועדים, כמו שכתוב (בראשית א, יד) 'והיו לאותות ולמועדים'.
ואני שואל, איך המנהג לומר שירת הים בכל יום מתיישב עם הטעמים הנ"ל.