כופת קמח שייחדה לישיבה

[ברזילי]

הנה כופת שאור שייחדה שישיבה מותרת להשהות ואף להנות ממנה בפסח.
מה הדין בחיטים או קמח שייחדו לישיבה וכדומה, ובאו עליהם מים בתוך פסח?
האם הייחוד לישיבה מפקיע שם אוכל מן החיטים גם באופן זה? אם הביא מים
בידים על הקמח, האם לוקה (לדעת הרמב"ם) משום ב"י ?

וכן נסתפקתי בקמח שנפלה עליו מפולת, ובאו עליו מים בתוך הפסח באופן שודאי החמיץ,
או שקנה מגוי, בתוך הפסח, חמץ הנמצא תחת המפולת. האם פטור מלבער בכה"ג?

אמנם עוד יותר מל' יום עד הפסח, אבל נפ"מ לאיזה פורים-תורה שעלה בדעתי הבוקר

[גם זה הבל]

למה לא יפקע אם נחשב עכשיו כעץ גם בקמח נחשב כעץ ומאי גרע שזה נהיה בתוך הפסח. [חולין קכט. כששימש מעשה עץ שימש.]

[ברזילי]

תודה על תגובתך.
אפרש שיחתי, נסתפקתי אם ההיתר בכופת שאור הוא מדיני ביטול חמץ, ואז מועיל רק קודם זמן איסורו,
או שהוא דין כללי שאינו נזקק לפרשת ביטול חמץ כלל. אמנם לפו"ר פשטות הסוגיא כצד השני, אבל מאידך
האם נאמר שחמץ בעין שעבר ולא ביטלו, יותר בהשהיה ע"י שייחדנו במחשבתו לישיבה? ומדוע לא יעשה כן
המוצא חמץ ביו"ט (למ"ד שלא צריך טיחת פניו בטיט)?

[גם זה הבל]

א' עיין קצות השולחן [לגר"ח נאה] סי' ק"ט [בדה"ש י"ב] וז"ל ואולי אסור להרויד עליה תורת כלי וצ"ע עכ"ל. [לגבי שבר כלי שנשבר בשבת.](כעי"ז יש בתוס' בשבת [דף ?] אך שם מדובר שעושה ג"כ מעשה ויל"ע.
ב' לא אמרו עצה זו שלא בכל חמץ שייך ליחדו לישיבה. [ויתכן שצריך ייחוד אמיתי ולא מחמת שרוצה להינצל מחמץ ויל"ע.]

[ברזילי]

תרצת לענין מוצא חמץ ביו"ט, שמא יש בייחוד משום איסור מלאכה אף בלא מעשה כלל, וצ"ע. אולם מה לגבי המוצא חמץ בחוה"מ?
הן אמת שמסתמא צריך ייחוד אמיתי ולא רק להנצל מחשש חמץ, אך האם באופן כזה פשיטא לך שיועיל?

אגב, מה הדין בייחוד לזמן? האם מותר לאדם לקחת את כל חמצו ערב פסח, יכניס לשק גדול וליחדנו לכרית להסב עליו בליל הסדר,
ולאחר הפסח שוב לייחד את החמץ לאכילה?

[גם זה הבל]

בכזה אופן ענין שבת לא יועיל לכו"ע. [דמסתמא נחשב כדבר שאין הרגילות לכך] (עיין ש"ח סעי' כ"ב) ומסתמא חמץ גרע משבת לענין לא יחדו לעולם.

[ברזילי]

א. שו"ר שבמוצא חמץ בתוך הפסח לא יועיל ייחוד שהרי אינו ברשותו של אדם, ולכן אין לו בעלים שיכול לייחדו.

ב. לענין ייחוד לזמן, דעת המרדכי כמדומה שמועיל ייחוד לזמן גם בלאו אורחיה אם עשה מעשה מבעו"י.

ג. לענין הדמיון ממוקצה לנידו"ד, יש לדון הלא הר"מ בהלכות כלים פסק שמועיל ייחוד לכופת שאור גם בלא מעשה,
ובהלכות שבת חילק בין חריות לנדבך אבנים, כלומר שרק באורחיה מועיל בלא מעשה. ושמא כופת שאור דרכו לייחד לישיבה.

פורים שמח!

[גם זה הבל]

א' עיין משנ"ב תמ"ב ס"ק ט' ולכאו' ה"ה בענינו ובשעה"צ שם.וכ' שם אכן לדינא וכו' דאפילו אם חרכו עד שנפסל מאכילת כלב אם הוא לאחר זמן איסורו, כיון שנתחיב כבר בביעור אסור בהנאה וחיב לבער וכו'. ועיין בסעי' ט' ונראה שהיינו הך. [ובעיקר הדין שם מבואר שצריך גם לטוחה בטיט ואפשר שזה בכל אופן לעשות ביו"ט.]
[ב' מעשה היינו מעשה הוכחה]
ג' מעשה הוא מעשה הוכחה ולא מעשה בשביל עצם היחוד. [מקורות אם תרצה.] וע"ע ריטב"א שבת נ.