אם באנו לדבר על חיים בלוך וזיופיו, אפשר לבלות כל היום בשחוק על חלומותיו ועל דבריו.
בנושא זה עצמו, כתבי הר"ש ווערטהיימער שכביכול באו לידי בלוך, כבר כתב
במבוא לספר 'היכל לדברי חז"ל ופתגמיהם הנ"ל'.
המצרף שני הדברים יחדיו, מש"כ במבוא, ומש"כ בהערה לנוסחא המחודשת של "שפוך חמתך", יצא סיפורו כזה:
בשנת תרצ"ו-תרצ"ח לערך פגש בלוך בפקיד צבאי קרוב לבן מאה, הנ"ל היה בן לאם יהודיה שהתנצרה נכדת הר"ש ווערטהיימער, הפקיד הנ"ל מכר את כל כתבי זקינו הנ"ל שנמצאו בידו בירושה, כולל שלשה חיבורים שלימים, וגם אוסף של כמאתיים אגרות, אך דבר אחד סירב הפקיד למכור והוא הגדה של פסח שהיה שייך להר"ש ווערטהיימער, אך הסכים למסור צילומים מהם. אחר כשנה פלשו הנאצים לווינה ואסרו את בלוך והחרימו כתביו, אך ספרים הנדפסים שבביתו השאירו, כך שנתמזל לו שאיזה מהכתבים האלו שהושמו בטעות או נשכחו בין דפי ספריו נשארו בידו כשנמלט מווינה.
יש לזכור שחוץ מכתבי הר"ש ווערטהיימער שנתגלו לבלוך לבדו (ולמרבה הפלא אף דבר אחד רציני לא נמצא שם...), נמצאו בידו גם כתבי יד קודש של זקינו (!) בעל דגל מחנה אפרים, וכן זכה לראות כתבים נוספים של מהר"ץ חיות בידי ד"ר צבי פרץ חיות, וכל אלו לא נמצא לאיש זולתו.
הדבר פשוט לכל מעיין כי בלוך בחר לו בזה דרך נקל לזייף, פירסם שהיה לו פעם אוסף של כתבי יד הנ"ל חוץ מאוסף שו"ת מגדולי ישראל בכל מקום וזמן שהם, וכך בידו לכתוב מה שירצה, שהרי כל דברי בקורת על דברי חז"ל אומר בשם המהר"ץ חיות, כל פירוש רעיוני בשם מהר"ש ווערטהיימער, וכל פירוש חסידי בשם הדגל, וליתר שאת ממכתבים הנעלמים שהיו בידו. וכך כל העולם דומה לפניו כמישור.
על דברי בלוך שהכתבים שבידו נלקחו ממנו במאסרו על ידי הנאצים בשנת תרצ"ט לערך, כותלי ביתו מעידים עליו ששקר בפיו, הרי אוסף כתבי בלוך שהתפרסם באחת הספריות כולל מאות מכתבים שנשלחו לו לפני פלישת הנאצים לווינה, וכל אלו היאך הוחזרו לו? באחד מחיבוריו נגד הגרי"א הנקין בנוגע לדי"ת שהיה לו אצלו ויצא חייב, הוא מעתיק מכתב מהגרי"א הנקין שמאשימו בתוכ"ד שבירר מפי יוצאי ווינה שבלוך לא הושם בכלא ע"י הנאצים כי ברח משם עם פלישת הנאצים. כמובן אי אפשר לידע אם מכתב זה של הגרי"א אותנטי או שמא גם זה מזיופי בלוך. (יתכן שהיה לו ענין לעורר חמת יוצאי ווינה על הגרי"א הנקין ע"י שירגישו שבלוך נרדף ממנו).
על הנוסח 'שפוך אהבתך', אין צורך להעיר, רק מי שלא יודע שמדובר במקראות כצורתם, יכול לעוותם כך כאילו היו פיוטים ששייך בהם שינויי נוסחאות.
ופה אמצא מקום להעתיק מה שרשמתי לעצמי בהערות לספר 'היכל לדברי חז"ל ופגמיהם' שבאוצר החכמה,
על הערתו למאמר "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס":
באמת אין ראוי להעיר על דברי בלוך, שהרי אין אומרים בקרו גמל אלא בקרו טלה, וכל הספר בלול מאפיקורסות ובורות. אך עם כל זה אעיר על דבריו כאן מחמת שבשאר מקומות הנה הוא בא בדמיונו או בשקרו שכוונתו להגן על חז"ל ממחרפי א'ל, אשר על זה אפשר לדונו לכף זכות שסבר גדולה עבירה לשמה, משא"כ כאן שכל דבריו בזדון לב. הנה כדרכו תולה דבריו במהר"ץ חיות וכו', אך שכח לעיין בהגהות מהר"ץ חיות על אתר בגמרא שכתב היפך מדבריו בשמו.
ולגוף דבריו הנה הקושיא הראשונה היא הבל, כי רבי יוחנן לא נתכוון ב"מקשה לבו" על ^רבי זכריה בן אבקילוס ח"ו, רק על האי גברא בעל הסעודה כמובן מכל דבריו (ועיין מהרש"א שכוונתו רק על אנשי ביתר וכדומה שעשו מעשה נגד המלך להדיא). גם מה שהביא קושיא "מאין בא לרש"י ידיעה שהחליטו להרוג את בר קמצא", דבריו תמוהים ומופרכים שכן מפורש בגמרא. גם מה שהביא ממהרש"א, הנה המהרש"א לא שלל כלל מש"כ רש"י שתלונת רבי יוחנן היה על שלא נתן להרגו, וגם לא כתב דבריו בתור פירוש רק דרך אגב עיין בדבריו, ופשוט לכל מעיין שכוונתו להוסיף על דברי רש"י, כי לפי פירושו כש"כ שבכלל זה מה שלא הרגוהו. ומה שהביא עוד משבת קמז (צ"ל קמג), היא טפשות והבל, שהרי אמרוהו בעצם דברי ההלכה במחלוקת בית שמאי ובית הלל באופן נטילת הקליפין מעל השולחן, ומה מקום שם למאמר מליצי או דברי חדודים.
ומה שכתב על הקושיא הגדולה שלו איך לא נזכר בשום דבר הלכה (אף שזה שקר, כנ"ל בענין עצמות וקליפים שעל השלחן), הנה הקושיא כשלעצמה הבל, כי יש הרבה תנאים ואמוראים שנזכרים רק פעם או פעמיים, ובוודאי רבצו תורה בישראל, אלא שלא נזכרו אלא לענין מה שחדשו דברים חדשים שלא נשמע בלעדם. ובוודאי אם היה נזכר בדברי חז"ל מאמרי כל תנא ואמורא היה התלמוד בבלי גדול מאוד ומחזיק אלפי כרכים. והסברא הטפשית שהשמיטו דבריו מחמת ... הנה זה שייך להמו"ל דנן ולדוגמתו ולא לחז"ל הקדושים. ומה שהביא בשם הד"ר נכד מהרצ"ח, גם זה כנראה שקר, ורחמנא לישזבן מדברי בלע כאלו על תנאים הקדושים.
על מה שמתייחס להבעש"ט, בזכרוני שבידי צילום ממכתבו לאדמו"ר אחד שכתב לו גלויות שניכר ששקר בפיו, ולראיה הביא מה שבשנת תרפ"ג הדפיס בלוך עצמו ספר 'קובץ מכתבים מקוריים', המיוחד בעיקרו לאגרות הבעש"ט ותלמידיו (רובם מהגניזה החרסונית), ולא חתם עצמו שם נכד הבעש"ט, אף שזה היה מקום המתאים ביותר, מה גם שמעולם לא נזכר בשמות "משה חיים אפרים" (כשם "זקינו" בעל הדגל מחנה אפרים) עד השואה, רק בשם חיים לבד. בלוך משיב באריכות ובהתמרמרות כדרכו, מזכיר קושיותיו של השואל, אך לא משיב לענין, והתשובה היחידי שלו שמצא עתה ברגע זו בין מכתבים שיש לו מתקופת ווינה (שניצלו בדרך ??) מכתב אחד מרב פלוני הכותב אליו משה ח"א בלוך. (כמובן שכל זמן שלא הראה אגרת זו, אין צורך להאמין גם בזה).
הארכתי כבר יותר מדאי, ועדיין לא נגעתי בקצהו.