צורת ההסיבה למעשה

[מעט מים]

Untitled attachment 00031.pdf

(452.14 KiB) הורד 172 פעמים

[יהודהא]

הובא באשכול סמוך סרט מהרב בעלסקי מאמריקה שמדבר על הנקודה הזאת, ומראה איך לשבת ע"פ מה שראה באיזה ציור מהזמנים העתיקים. קחנו משם.

בכלל מי אומר שצריך 'נוח', צריך דרך חירות, ואפשר שדרך מלכים וחשובים של אז אכלו בנימוסים כאלו.

לראייה שבעניין זה קשה ללמוד מציורים - לדיני הסבה ראו התמונות מהגדות נוספות מהמאה ה 15, ויש בהן כאלה שיושבים מוטים לצד , אבל באחרים כלל לא ניתן להסב שכן אין להם משענת או ידיות -
גם בכסאות הגברים !

פסח 1.jpg (210.18 KiB) נצפה 2687 פעמים

פסח 2.jpg (255.59 KiB) נצפה 2687 פעמים

פסח 3.jpg (278.72 KiB) נצפה 2687 פעמים

פסח 4.jpg (194.78 KiB) נצפה 2687 פעמים

לעומת זאת נראה שכן ניתן ללמוד מהציורים על סוג הירק ששימש למרור,
ובעיקר מה לא ! [ החריין]. כפי שהראה י, לויפר במאמרו השבוע בהמבשר תורני, וראה שם תמונות נוספות התומכות בכך .

מרור.jpg (255.64 KiB) נצפה 2687 פעמים

הציור של המרור דומה יותר לארטישוק מחסא, אולם אפשר שזה סוג של חסא
אגב בציור התחתון שבעמוד, הגבר מראה על אשתו - מרור זה.
כתב יד זה נמכר בספרד ב 1402 למשפחת שאלתיאל שחתם את שמו באיטלקית .

ציור 1 של הסדר הוא מדרום גרמניה. ויש לה דמיון להגדת נירנברג, שמה של ההגדה - " הגדת יהודה".
ציור 2 של הסדר הוא של יואל בן שמעון מקלן או מבון. זמנו בשנים 1449 - 1485.

ציור 3 \ 4 היא מההגדה של דרמשטאט, ומתארת נשים\ בנות מסביב לשולחן כשבראש יושב עורך הסדר - בלי יכולת להסב, ויש לפחות עוד גבר מזוקן בשולחן . לפי הנראה הם עסוקים בהגדה ולא בשתייה\ אכילה, אבל לכיסא אין כלל אפשרות לעשות בו הסבה.

משערים שההגדה נכתבה וצויירה למען אישה\ כלה\ גבירה.
כותב ההגדה היה הסופר ישראל הסופר ב, מאיר מהיידלברג.

התמונות כולן מהאוסף של מוזיאון ישראל.
-----------------------------
-
תמונה נוספת של מרור מהגדת אורי פייבוש בן אהרון הלוי סגל 1662.
הדינים ביידיש ובספרדית יהודית.
ודומה שלפי תמונה זו קשה להחליט מהו סוג המרור שאכלו.
אבל אפשר לדעת לפי הכיתוב "לאטיך" ביידיש , ובספרדית "לגוגה" דומני שזה אכן כינויים של החסא בשתי השפות.

הגדת אמסטרדם מרור.jpg (154.05 KiB) נצפה 2572 פעמים

שימו לב לתמונה העליונה שמחזיק שני כזיתים בידיו.
ולמצה בקערה שהולכת וקטנה מסימן\ תמונה - לסימן\ תמונה.

[יהודהא]

וחידוש ! - בתמונה נוספת - בדפוס - שבמקורה היא מלפני כחמש מאות שנה:

תמונה מעניינת-שבה סמיכה והסיבה על ידי כריות שמתחת ליד שמאל, האם יוצאים בכך ידי חובה? .ובציור נראה שהם נהגו כך .

לגבי צורת המסובין בתמונה זו - על כריות שעל השולחן
. .יש לדון האם זה כלול במה שהובא בפ"ת בשם הר אליישיב "והוא הדין אם מגביה ידו על גבי הסטנדר או שולחן שבצידו -
אין זו דרך הסבה.
[ האם יש הבדל בין שולחן לצידו \ או שולחן שלפניו.]
מצד שני - כתב בשבות יצחק יט.ז בשם הגרישא .".וכן אם רגליו פשוטות על גבי המיטה .וגופו שלצד ראשו מוגבה ותמך על ידי כרים. או על ידי ידו שמונחת ע" ג הכר, נמי מקרי רביצה..."

זה ברור לאבא לנער וגם לאיש המזוקן היושב מצד ימין- כולם מסובין ע"י כריות מתחת ליד.
והנער גם הוא נראה מוטה מעט.
[זה לא ארבעת בנים,] בראש השולחן לצד האבא יושבת אשתו - בלי זקן, ואינה מוטה כלל.
ותודה ד,ל, שהעירני לפרטים שבתמונה

מסובין 6.png (1.29 MiB) נצפה 2656 פעמים

מאתר עם הספר ובתיאור שם נכתב:
סריקה מתוך פקסימיל של שני דפים שנשמרו מהגדה עתיקה של פסח / על פי א. יערי (ביבליוגרפיה של הגדות פסח, פריט 5) שנת ההוצאה של המקור רע"ה 1515 בערך.
על פי י. יודלוב (אוצר ההגדות, פריט 9) נדפס המקור בקושטא או בסלוניקי בין רפ"ז ל-רצ"ה (1535-1527) / Berlin : מוציא לאור לא ידוע, תרפ"ז 1926 / עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).

[יהודהא]

איזו השוואה זו ?

. .במקום אחר הובאו ציורים ותיאורים על צורת ההסיבה בעבר אצל היוונים\רומאים, וניסו ללמוד מכך לגבי כוונת \ פירוש חזל על "מסובין". הדבר מוקשה וכלל אינו בטוח ולמה ?
כי זה תלוי במזמין, בבעל המלאכה [יהודי \גוי] ובקטלוג!


1. וכבר ראינו תופעה כזו לפני כאלף וחמש מאות שנה, בפסיפסים בתוך בתי כנסת מימי התלמוד ,
כשאומנים נוכרים היו בעלי המלאכה ומשום כך עשו ימין לשמאל, = כתב ראי. [בכיתוב בחמת טבריה] . ציורים לא כ"כ צנועים [ מזל בתולה], ואף תיאורים מאלילויות [הליוס- אליל השמש].

2. יותר מכך היה להם ספר דוגמאות , ובאם ביקשת ציור סעודת מסובין, הוא העתיק את מה שהיה לו בקטלוג, ולא בדיוק למה שהמזמין התכוון !
דבר זה ידוע ומופיע בטקסטים על אומנות הפסיפס העתיקה.

בנוסף ע"כ
3. השפה מתעתעת בנו. השפה \המושגים דומים -ואינם זהים: שכרות: הגוי השיכור כלל אינו זהה לשיכור היהודי של פורים.
לכל החרדים יש פלפון . אבל אם לא תוסיף את המילה כשר, הרושם המתקבל מוטעה לחלוטין.
יש חשמל בבית, וזה אינו החשמל שבתנך.

ואלו רק דוגמאות .
ולכן חזל אמרו מסובין, ובהחלט אפשר שכוונתם היתה צורה מסויימת של הסיבה, אך שונה מאוד מזו היוונית\רומאית.

לסיכום
לא התמונות\פסלים, וגם לא המלל\ השפה מכריחים אותנו שבחזל הכוונה להסיבה כמו אותו פסלון\ציור.
ושניהם ל א לאותו דבר התכוונו.

[יהודהא]

תמונה מהגדת פראג ויש בה היפוך:
האשה יושבות על ספסל עם משענת, והגברים בלי משענת- כך שאין להם אפשרות להסב.
וכנל, שהתמונות לא ללמדנו יצאת.

הגדת פראג מסובין.jpg (90.23 KiB) נצפה 2576 פעמים

[יהודהא]

אנו אחרי החג בו דנו על צורות ההסיבה.
ולאחריו מספר מילים על האמנים \ ציירים ועל סביבתם.

א.
האמנים הללו חיו ועבדו בשני מרכזים"האחד בבוהמיה ומורביה[ צכיה - והשני בצפון גרמניה.
המפורסמים שבהם ממורביה היו שמואל מדרזניץ, ואהרון שרייבר [סופר] הוא אהרון וולף הרלינגן מגוויטש - שעבד בווינה[תפא-1721]
בצפון גרמניה פעלו יעקב בו יהודה לייב ואורי פייבוש [ מיודעינו דלעיל] בן יצחק סגל. וכן יוסף בן דוד איש לייפניק שנחשב כמקורי מבין כולם - והגדה מפורסמת שלו הנמצאת באוסף הרוזנטליאנה התפרסמה בשל ציוריה המפוארים.

סגנון היצירה בימי הביניים טרום עידן הדפוס, הייתה מלאכת האמנות של כתיבה קליגרפית וציור כתבי יד, מפותחת מאד והייתה נפוצה בקרב המעמד הגבוה וגם היה נראה בבתים רבים שחפצו בכתב יד של ספר כזה או אחר.

עם המצאת הדפוס וחדירתו בהדפסת עותקים רבים מכל ספר החלו כתבי היד לאבד מעט מזוהרם בשל עלותם הגבוהה של הסופרים והמאיירים ביחס לספר המודפס ורק בעלי אמצעים ובתי המלוכה הרשו לעצמם להמשיך להעסיק סופרים שיכתבו עבורם מיניאטורות כתובות ומצוירות בכתב יד.

קבוצת סופרים יהודים מעיירות קטנות ודלות ברחבי אירופה ניצלו את כשרונם הקליגרפי והאומנותי בשילוב של ידע תורני ובקיאות בנוסח התפילות, הם יצאו לערי הבירה ולמקומות מושבם של מלכים ונגידים אשר שילמו במיטב כספם ליצירות אלה, אשר הרלינגן הוא אחד מהם.
קבוצה זו שכונתה "אסכולת מורביה" הושפעה מאומנויות התקופה בציוריהם וגם מבתי הדפוס שכבר פרחו באותה העת מהם שאבו את הטיפוגרפיה ועיצוב האותיות.
יש כתבי יד שהרליגן ציין שהוא השתמש "באותיות אמשטרדם", אשר עוצבה בידי בעלי הדפוסים, ניתן להבחין גם בסגנון העיטורים והציורים שהודפסו באותה תקופה על גבי ספרים מודפסים.

ב.
האמן אהרן וולף הרלינגן (אהרן וולף בן בנימין זאב - כונה גם: סופר או שרייבר. ה' ת"ס – תק"כ | 1700-1760 לערך), מהעיר גיביטש במורביה (בגרמנית: Gewitschבצ'כית: Jevíčko, עיר ברפובליקה הצ'כית כ-200 ק"מ דרומית מזרחית לפראג). מקורה של משפחתו בישוב קטן באוסטריה, אבותיו עברו לוינה הבירה משם גורשו עם כל יהודי העיר בשנת ה'ת"ל - 1670 בתקופת כהונתו של לאופלד הראשון, הם התיישבו בחלקם בפרשבורג (כיום: ברטיסלבה בירת סלובקיה) וחלקם בגיביטש.

אהרן וולף הצעיר שגילה את כשרונו בקליגרפיה, עבר מגיביש מולדתו לבית קרובו ישראל הרלינגן בפרשבורג שם התבלט בכשרונו המיוחד, אולם הוא לא שקט על שמריו ופנה לחפש את מזלו בוינה הבירה שם ביצע הזמנות . כשרונו הייחודי של הרלינגן זיכה אותו בהכרה רשמית מהשלטונות והוא התמנה לסופר וקליגרף בספריה הקיסרית המלכותית של וינה.

. בעולם קיימים כ-50 כתבי יד שמיוחסים לו (כ-40 מהם בחתימת שמו), בהם: תפילות מיניאטוריות שונות (ברכת המזון, סדר ברית מילה, קריאת שמע שעל המיטה ועוד), הגדות, מגילות אסתר ויצירות קליגרפיות שונות, בהם מיקרוגרפיה מרהיבה של חמש מגילות בארבע שפות באוסף מוזיאון ישראל. ( מקור: אתר מורשת -מכירות פומביות).

ג..
השני שמיצירותיו הובאו לעיל הוא יואל בן שמעון.
יואל בן שמעון, הידוע גם בשם פייבוש אשכנזי היה סופר ומאייר יהודי בן המאה ה 15 שפעל בגרמניה ובצפון איטליה , 11 כתבי יד שעיצב שרדו, התמחה בציור הגדות לפסח, וכתבי היד שעיטר נמצאים בספריות מרכזיות בעולם בהם ספריית הקונגרס.:הגדת וושינגטון והגדת נירנברג הראשונה.. נפטר באיטליה בסביבות 1492.

יואל בן שמעון הגיע מאזור הריין התחתון מקלן, הוא עבד בגרמניה ובצפון איטליה. עם המעבר לאיטליה סגנונו השתנה באופן משמעותי. הדמויות שצייר נראו מציאותיות יותר ובפרופורציה ובפנים עדינות, לבושים בלבוש איטלקי עם מעילים צבעוניים, כומתות וכובעים ומשקפים מגמות באמנות האיטלקית. בשנת 1547 אייר את הגדת וושינגטון על גבי קלף, והיא שזורה באיורים בטמפרה וזהב. [בה האיש מצביע במרור זה - על האשה].​

רבים מייחסים לו את הגדת רוטשילד.
על מקור כתיבתה של ההגדה מעידים חלק מהאיורים שבה. הערים פיתום ורעמסס מופיעות בארכיטקטורה גותית מאוחרת בדומה למבצרי צפון איטליה. גם לבושן של הדמויות המאוירות מזכיר את אופנת המקום. שמו של המאייר לא מופיע, אבל הסגנון מזכיר את זה של מאייר מפורסם בשם יואל בן שמעון. לפי מידע השאוב מכתבי יד מאוירים אחרים, יואל בן שמעון שפעל במחצית השנייה של המאה ה-15 בערים מודנה וקרמונה שבצפון איטליה.

למתעניין יותר בנושא הנל ,בקישור
https://web.archive.org/web/20131015043 ... tzabar.pdf