בהמשך
להודעה הנ"ל [סדר הזמנים ביציאת מצרים]
שאל הרב צורב מתחיל:צורב מתחיל כתב:עדיין חסר לי אימתי שאלו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב וכו'?
ולכאורה שאלו רק בבוקר כשהותרו לצאת מהבתים ועד חצות היום שאז יצאו ממצרים, לפי"ז התקשיתי בנאמר בפיוט 'ויהי בחצי הלילה' - "חילם לא מצאו בקומם בלילה" שפירשו בהרבה הגדות שהוא על "וינצלו את מצרים".
זו באמת שאלה חשובה להשלמת התמונה:אימתי שאלו ישראל מהמצרים כלי כסף וכלי זהב וכו'.ויש בזה שלש דרכים.
דרך ראשונה:לשון המדרש רבה:
נִתְפַּזְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, וּמשֶׁה הָיָה עוֹסֵק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וּבִכְלֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁהֵכִין יַעֲקֹב אָבִינוּ.
הפסוק הקודם אומר "וישא העם את בצקו" וגו' כלומר קאי על שעת היציאה מהבתים בבוקר, ומשמע שהכוונה שבאותה שעה שיצאו מהבתים בחיפזון גם שאלו מהמצרים כלי כסף וזהב וכו'.
וכ"כ האברבנאל:
הגיד הכתוב שעם כל החפזון ומהירות היציאה לא שכחו ישראל מצות אלהיהם ולא עברו עליה כי הם עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות.
וראיתי מדייקים כן ברש"י בפסוק לו:
וישאילום – אף מה שלא היו שואלין מהן היו נותנין להן. אתה אומר: אחד, טול שנים ולך.
יש מדייקים כך גם ברמב"ן יא, ג "בשעת מעשה" עיי"ש [לענ"ד אינו דיוק, שרק חילק בין הציווי לקיום, אבל לא אמר בדווקא ששעת מעשה היתה בפועל אז כסדר הכתובים].
דרך שניה:כתב המלבי"ם:
ובני ישראל עשו כדבר משה – קדימת השם אל הפעל מורה שעשו כן מקודם (כמ״ש באילת השחר כלל קי״ז), כי בעת היציאה לא היה פנאי לזה". [כלומר מדלא כתיב ויעשו בני ישראל.
וכעין דרשת חז"ל עה"פ "והאדם ידע", ידע מכבר, והובא ברש"י שם].
וכ"כ הכתב והקבלה:
ובני ישראל עשו – לא אמר ויעשו בני ישראל כמנהג במאמרים הבאים ע״ד ספור בשמירת הסידור בקדימה ואיחור כפי הזדמנות הענינים, כי באמת לא היתה השאלה בעת החפזון, כי אם להחמיץ הבצק לא היה להם פנאי להתמהמה איך יתמהמהו בשאלת כסף וזהב ושמלות, אבל השאלה היתה מבעוד יום טרם בוא מכת בכורות כאשר דיבר אליהם משה, ולכוונה זו אמר ובני ישראל עשו בקדימת השם לפעל ובפעל עבר גרידא והוא העבר המוקדם, וכבר הוזכר הכלל הזה בבראשית בפ׳ והאדם ידע, ותרגומו (האטטען געטהאן).
וכך משמע בהרבה מפרשים בפרק הקודם, יא, ב, דבר נא, ופירשו דהיינו עכשיו, ופירשו במפרשים שזהו כי אין זמן יותר [אם כי בביאור הדבר מדוע אין שהות יותר כתבו עוד טעמים עיי"ש], ואביא דבריהם [ואתחיל במלבי"ם וכתו"ק דקיימינן בהו]:
מלבי"ם:
דבר נא – ולכן תדבר באזניהם שיתחילו לשאל תיכף כי אח״כ לא יהיה זמן לזה באשר אז יגרשו אותם בהחלט ולא ישאלו להם את כליהם.
כתו"ק:
וישאלו – באו הפסוקים האלה במקום זה קודם ספור ענין המכה בפרטיות׳, כי אחרי שהודיע למשה במאמר הקודם גרוש יגרש להורות על מהירות יציאתם בבוא המכה, לכן צריך קודם בואה לעורר את העם על השאלה, כי בעת הבהלה הגדולה ומהירות הנמרץ לא יוכלו להתמהמה בענין בקשת כליהם ושמלותם (רי״א). - הפירוש הזה בשם האברבנאל [הבאתיו להלן מיד], וצ"ב כי הוא עצמו כתב כנ"ל שכן שאלו בתוך כדי החיפזון והבהלה.
ר"י בכור שור:
דבר נא באזני העם – דבר עתה באזני העם, כי אין שהות עוד יותר.
חזקוני:
דבר נא – דבר עכשיו באזני העם – כי אין שהות בדבר מאחר שילכו להם מכל וכל.
אברבנאל:
כלל הענין שהודיעו שתהיה בהלה גדולה ומהירות נמרץ ולא יוכלו להתמהמה. ומפני זה צוהו מיד דבר נא באזני העם רוצה לומר עתה קודם בוא מכת בכורות ואותה בהלה שלא יראה איש את אחיו. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו המצרים ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות
רד"צ הופמן:
דבר-נא – ה׳ בישר לו למשה את המכה האחרונה עוד לפני בואו אל פרעה לראשונה, כדי שיוכל לומר לעם עתה – וזהו ביאורה של המלה ״נא״, השוה ראב״ע ע״א – לבקש כלי כסף וכלי זהב מן המצרים.
האלשיך הק' מציע בפירושו את שתי הדרכים. בפסוק יב, לג נוקט ששאלו בשעת היציאה בבוקר, ובעצמו מזכיר שם שלעיל כתב דרך אחרת שהשאלה היתה קודם מכת בכורות.
דרך שלישית:איני זוכר היכן ראיתיה, אבל כמדומה שמבארים שבאותן שש שעות שהמתינו ישראל ברעמסס [לאחר שהגיעו לשם כולם בשעה קלה בדרך נס] נפוצו כולם על פני ארץ מצרים לשאול כלי כסף וכו'. ואין זה אפוכי מטרתא [שנשאל מדוע להיות מגורשים בחיפזון מהבתים לרעמסס ולאחר מכן לחזור למצרים לשאול את הרכוש], כי תחילה לכל לראש היו צריכים לצאת ממצרים, היינו להיות מגורשים מהבתים, שזו היתה הגאולה בבוקר. ולאחר מכן, כאנשים חופשיים, שיוצאים בהחלטתם ובזמנם וברצונם בחצות היום, הסתובבו בנחת בכל מצרים כאדונים לשאול כלי כסף וכו'.
ויתכן שזו כוונת המדרש רבה הנ"ל: "נִתְפַּזְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, וּמשֶׁה הָיָה עוֹסֵק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וּבִכְלֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁהֵכִין יַעֲקֹב אָבִינוּ". כי לשונו משמע שהיה לזה זמן ועשו כן בשובה ונחת.
ולכאורה כדרך הזו משמע בכל המדרשים שאומרים [ובכללם המדרש רבה הנ"ל] שבשעה ששאלו העם כלי כסף וכו' הלך משה להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, וזה בוודאי לא היה בלילה [שהיה אפשר אולי לומר - דרך רביעית - ששאלו מהמצרים כשבאו אלה לבתי ישראל לגרשם בלילה וצבאו על בתי ישראל עד הבוקר לגרשם, ובפרט שכתוב "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה", וכמו"כ "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה"] אלא ביום, ומשמע במדרשים שמשה נתעסק בזה איזה משך זמן, ולא בבהילות.
ואולי כן משמע במדרשים שהיה זה בשעת חיפזון [והיינו כדרך הב' הנ"ל], ואניח לשונם כאן לעיון:
מכילתא דר"י:
״בָּא וְעָמַד עַל נִילוּס, נָטַל צְרוֹר וְזָרַק לְתוֹכוֹ, וְזָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הקב״ה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. תֵּן כָּבוֹד לי״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַל תְּעַכֵּב אֶת גְּאֻלָּתָךְ! כִּי בִּגְלָלָךְ אָנוּ מְעֻכָּבִים, וְאִם לָאו, נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִשְּׁבוּעָתָךְ.״
מכילתא דרשב"י:
הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקב״ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך.
מדרש תנחומא:
בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל נִילוֹס. נָטַל צְרוֹר וְחָקַק בּוֹ עֲלֵה שׁוֹר, וְצוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: יוֹסֵף, יוֹסֵף, הִגִּיעָה שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, וְהַשְּׁכִינָה מְעַכֶּבֶת לְךָ, וְיִשְׂרָאֵל וְעַנְנֵי כָּבוֹד מְעַכְּבִין לָךְ. אִם אַתָּה מְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ, מוּטָב. וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ.
מבחינת סדר הפסוקים:הפסוקים "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" כתובים אחרי הפסוקים "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" ולפני הפסוק "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה".
וכלומר שמצד סדר הפסוקים משמע או כדרך ב' שהשאלה היתה בשעת החיפזון לצאת מבתיהם לרעמסס, או כדרך ג' שהשאלה היתה אחרי שכבר היו ברעמסס.
לגבי פירוש הפיוט "חילם לא מצאו בקומם בלילה":באם אכן קאי שורה זו על ממונם ורכושם של המצרים, י"ל בפשטות שסובר בעל הפיוט כדרך הב', שהשאלה היתה כבר קודם מכת בכורות, ולכן בקומם של המצרים בלילה לגרש את ישראל - חילם לא מצאו, משום שכבר היה ביד ישראל מבעוד יום.