מצוה לכתחילה להסב בשעת אכילת מרור?

[אברהם]

הרמב"ם לא הזכיר שמרור אין צריך הסיבה, והיינו משום שלא הזכיר אלא מי שצריך הסיבה, מצה ויין, ולא טרח לכתוב ממילא מי לא צריך הסיבה:
"ואימתי צריכין הסיבה, בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ד' כוסות האלו"

אלא דלפי"ז משמע שכאשר סיים הרמב"ם: "ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח" כלל בזה גם את אכילת המרור, שהרי לא הזכיר מיעוטה.
ולפי"ז נמצא שהרמב"ם פירש 'מרור אין צריך הסיבה' שאינה מעכבת בה בדיעבד, אבל עדיין הוא בכלל המצוה לכתחילה של אכילת כל הסעודה בהסיבה.


האם מצאנו מי שדקדק זה ברמב"ם?
האם מצאנו להדיא מי שכתב שיש עניין שלא להסב בדוקא באכילת מרור?

[אין תח"י רמב"ם פרנקל החדש, ומסתמא כדאי לעיין בספר המפתח]

[אברהם]

שוב האירני אחד מחברי הפורום שליט"א שהגאון רבי אשר וויס דקדק כך בשיטת הרמב"ם, שלשיטתו מצוה מן המובחר להסב בשעת אכילת המרור.

[ספרים וועלט]

האם יש מקור להקפיד שדווקא לא לאכול את המרור בהסיבה?

[חלמישצור]

ביחס לרמב"ם כן דייק גם הרב קאפח בפירושו על משנ"ת, שם הע' כב (וכן בסידור שיח ירושלים, סדר ההגדה, עמ' נד, עד; וראה עוד עדותו בספרו הליכות תימן, עמ' 22). וכן הרמ"ל זק"ש בסיני יט, עמ' כח-כט, בספרו זמנים, עמ' מב-מג ובעוד מקומות. וכן רמ"י וינגרטן, הסדר הערוך א, ירושלים תשנ"א, עמ' רלט. ויש עוד. אמנם ביחס לאפשרות להסב במרור, בלי קשר לרמב"ם, הרי יש את המאירי, פסחים קח, א. וביחס להסבה בכורך ידועים דברי הב"י, תעה, ב (ועיין לשון השו"ע). וכבר כתבו בזה רבים.

[אברהם]

הרב חלמישצור יישר כוח גדול!!

באמת רציתי לומר שהתימנים שממלאים את שולחן הסדר במרורים, לשיטתם כהרמב"ם שראוי להסב במרור. כלומר, אין המרורים מאכל של צער ועצב חלילה, וכמרומז במדרש 'השביעני במרורים' שאוכלים בו מרורים לשובע, ושפיר צריך להסב בו שזהו חלק מעיקרי סעודת הלילה.

אבל חששתי לומר בלא מקור על מנהגי תימן, וכעת אני מבין מדבריך שהרב קאפח מעיד שהתימנים מסיבים באכילת המרור, הלא כן?

[חלמישצור]

אכן הרב קאפח כותב בהליכות תימן, מהד' תשס"ב, עמ' 45:

עתה לוקח כל אחד בידו כזית מרור, ממה שלפניו על השולחן, ומחזיקו בידו. כשכולם מוכנים מברך ראש המשפחה "על אכילת מרור", מטבל בחרוסת, מיסב ואוכל (כדעת הרמב"ם שגם באכילת המרור משובח המיסב) וכולם עושים כמותו.

אמנם אח"כ ראיתי היום את הר"ש קורח מביא בספר עריכת שלחן, בני ברק תשל"ה, עמ' קב, מ"סידור קדמון בלשון ערב", שכתב שם "אבל המרור בלבד לא צריך הסבה". וכן האיר את עיני היום ת"ח אחד כי מהרי"ץ כתב הפוך (כשיטת השו"ע), ולדברי אותו ת"ח, "מן הסתם עשו (רובם כ)כולם כמותו". לסיכום נראה אפוא שהיו בתימן מנהגים שונים, כשיטת השו"ע וכשיטת הרמב"ם.

[בקרו טלה]

[אין תח"י רמב"ם פרנקל החדש, ומסתמא כדאי לעיין בספר המפתח]

[אויבער חכמניק]

בזמן המשנה היתה ההסבה תרבות הסעודה, והיו נוהגים בה בכל סעודה חגיגית ובכל ימות השנה. וכבר ציין הגר"א בהגדה בטעם שלא נזכרה ההסבה במסגרת שאלות ה'מה נשתנה' שבמשנתנו, שלא היה זה דבר שונה אצליהם, משום שכך היו נוהגים גם בכל השנה. ובהגהות שו"ע כתב הגר"א שפשט לשון משנתנו: 'לא יאכל עד שיסב' - משמעו כל הסעודה (וכ"כ בחמד משה).
אלא שהיות ונשתנה תרבות ההסבה בימות האמוראים וכבר לא היתה נהוגה כי אם אצל המלכים והגדולים (לשון הרמב"ם בפירוש המשניות שלו), צימצמו חז"ל את ההסבה רק למאכלים שמסמלים חירות. והרמב"ם שכתב שלכתחילה יש להסב בכל הסעודה הוא כלפני השינוי, וברור שהדבר כולל את מרור, אלא שאין כאן התייחסות מיוחדת להסבה כמנהג מיוחד לליל הפסח, כי אם לתרבות סעודה.
מקור: דוד הנשקה, מה נשתנה, עמ' 242 והלאה.

[עושה חדשות]

ע"ע דברי יציב או"ח סי' רי.