אולי שייך כבר לאשכול (שמן הסתם מצוי) בענין זה התנאי וכד',
אך רציתי לברר מבין היודעים על מי מגדו"י והפוסקים הגדולים שהורו למעשה או יותר מזה נהגו בעצמם לסמוך לאכול האפיקומן לאחר חצות (אם מטעם שראו ענין גדול יותר להאריך במגיד ולהשריש יסודות האמונה בלילה זה מאשר להיות זהיר בענין הנ"ל, או מטעם תנאי מפורש או לא מפורש).
אתחיל בידוע מהחת"ס שלא חשש בזה.