אִיךְ-מֶיְין כתב:בתוספתא דפסחים (פרק י') איתא: חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח 'כל הלילה' - ומשמע דאין לישון כלל (ולא כפסק השו"ע עד שתחטפנו שינה).
והנה, מעשה סנחריב שמתו כל חילותיו כשצר על ירושלים, היה בליל הסדר, כמבואר בילקוט (ובעוד מדרשים).
ובפסוקים כתוב:
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. (מלכים ב יט לה).
וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.(ישעיהו לז לו).
הרי שבני ירושלים הלכו לישון...
רציני כתב:בהר צבי על התורה על הפסוק וישכם אברהם בבוקר (בראשית כב, ג. עמוד יא) הביא מה שאמר חכם אחד [עיין בליקוטי יהודה על הפסוק (מהדו"ח בראשית עמוד קצה) שכתוב את זה בשם הלב שמחה]...
אִיךְ-מֶיְין כתב:בתוספתא דפסחים (פרק י') איתא: חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח 'כל הלילה' - ומשמע דאין לישון כלל (ולא כפסק השו"ע עד שתחטפנו שינה).
והנה, מעשה סנחריב שמתו כל חילותיו כשצר על ירושלים, היה בליל הסדר, כמבואר בילקוט (ובעוד מדרשים).
ובפסוקים כתוב:
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. (מלכים ב יט לה).
וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.(ישעיהו לז לו).
הרי שבני ירושלים הלכו לישון...
נהר שלום כתב:מניין לך שוישכימו בבוקר קאי על ישראל? מפורש בסנהדרין להיפך
אִיךְ-מֶיְין כתב:נהר שלום כתב:מניין לך שוישכימו בבוקר קאי על ישראל? מפורש בסנהדרין להיפך
מן הסתם כוונתך לגמרא זו - היכן כתוב כאן דלא קאי 'וישכימו' על עמ"י?
סנהדרין צה:
במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסי, רחב צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד. בעי אביי: חסר חד ריבויא, או חסר חד אלפא, או חסר מאה, או חסר חד? תיקו. תנא: ראשונים עברו בשחי, שנאמר וחלף ביהודה שטף ועבר, אמצעיים עברו בקומה שנאמר עד צואר יגיע. אחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר אני קרתי ושתיתי מים וגו'. - והכתיב ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (ויקומו) [וישכימו] בבקר והנה כלם פגרים מתים! - אמר רבי אבהו: הללו ראשי גייסות הן.
אִיךְ-מֶיְין כתב:בתוספתא דפסחים (פרק י') איתא: חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח 'כל הלילה' - ומשמע דאין לישון כלל!!! (ולא כפסק השו"ע עד שתחטפנו שינה).
והנה, מעשה סנחריב שמתו כל חילותיו כשצר על ירושלים, היה בליל הסדר, כמבואר בילקוט (ובעוד מדרשים).
ובפסוקים כתוב:
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. (מלכים ב יט לה).
וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.(ישעיהו לז לו).
הרי שבני ירושלים הלכו לישון...
הודעהעל ידי גם זו לטובה » ב' נובמבר 04, 2013 12:56 am
בספר שמואל (א טו,יא-יב) איתא נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה: וישכם שמואל וכו', מבואר דשייך לשון וישכם אף שלא ישן כל הלילה, כלומר לשון וישכם אינו על הקם ממיטתו בבוקר, אלא לשון הקדמה ליוצא בבוקר [וכ"ה בתרגום בכל דוכתא דממתרגם ואקדים, אולם אינו ראיה דאפשר דהכוונה המקדים לקום משנתו]
שוב ראיתי שבהר צבי (עה"ת פרשת וירא) הביא ראיה זו, [עוד הביא שם מלשון הגמ' ב"ק כח: המפקיד כרמו והשכים בבוקר, משה רבינו בהשכמה עלה השכמה ירד אף שלא ישן , סנהדרין מ. נושאין ונותנין כל הלילה ולמחרת משכימין ובאין לב"ד.]
שמעתי לבאר לפ"ז, הא דכתיב וייקץ משנתו ושוב כתיב "וישכם", ולהנ"ל שפיר.
אבא יודן כתב:משולש כתב:הזכרתי באשכול אחר דעת הגרי"ש לשתות דווקא יין בליל הסדר דד' כוסות משום שמחה ומיץ ענבים אין בו שמחה.
ולפי"ז יתכן שיהיו שיטות שד' כוסות ביין לעיכובא, והשותה מיץ ענבים כשותה מיץ תפוזים.
לא יתכן.
שכן מפורש שסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש.
ר_חיים_הקטן כתב:אולי יש לאגד האשכולות האלו:
viewtopic.php?f=27&t=4541
viewtopic.php?t=27054
viewtopic.php?t=55428
viewtopic.php?t=21672
נוטר הכרמים כתב:והנה שיטת הרא"ש שם,לח והטור דהלכה כראב"ע דזמן אכילת הפסח עד חצות, ואעפ"כ העתיק דין זה של התוספתא לעסוק ביצי"מ כל הלילה, וצ"ע.
ובדומה לזה העיר בשו"ת משכנות יעקב או"ח סי' קכא דכיון דראב"ע סבר שנאכל עד חצות, ומבואר בגמ' דזמן אכילת מצה לדידיה הוא רק עד חצות משום דאיתקש לפסח, וזמן סיפור יצי"מ תליא בזמן אכילת מצה וכדאיתא בהגדה: לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, וא"כ למה סיפר אף הוא עד עלות השחר, ועי' קה"י חלק ח ליקוטים סי' מד,ו.
ועוד יל"ע במה שמבואר בדבריהם שהעסק הוא גם ביציאת מצרים והלכות פסח, ומשמע שלא רק במצות סיפור ניסי ונפלאות היציאה, וראה בהגש"פ מבית לוי בשם מרן הגרי"ז.
כל אותו הלילה - גם ר"א וראב"ע אף דס"ל (מכילתא ס"פ בא ופסחים ק"כ, ב) דאכילת הפסח הוא רק עד חצות. וראה אמרי שפר שהאריך. במכילתא ס"פ בא: ר' אליעזר אומר ... צריכין לעסוק בהל' פסח עד חצות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים