לעמל יולד כתב:הגאב"ד מפונוביז' הגרי"ש כהנמן לא אכל שרויה בפסח.
ומסר לאמו"ר שליט"א שהטעם שנמנע מלאכול שרויה היה בגלל שראה שכך נהג מורו ורבו החפץ חיים, והמשיך שהחפץ חיים נמנע כי כן נהג הגר"א שלא לאכול שרויה.
בעולם ידוע הפוך, וכן הוא במע"ר, האם יש למישהו סימוכין בכלל למסורה זו? או למנהג החפץ חיים בעניין זה?
בברכה המשולשת כתב:ראיתי בספר מקראי קודש (של הרה"ג משה הררי), פרק ז, סעיף לג, הערה פ"ט, בשם ספר חפץ חיים על שבת ומועדים עמ' צ"ה, בשם בנו של מרנא הח"ח שאכן הח"ח לא אכל שרויה, ובזה לא נהג כאדוננו הגר"א, ויעו"ש עוד
לבי במערב כתב:באה"ק ת"ו אין שמיני של פסח, ופשוט שלזה כוונת הרב 'דרומי'.
דרומי כתב:חשבתי שרמיזותיי יובנו אך אני רואה שצריך לפרש:
חלק מהחסידים שמקילים ב'שרויה' באחרון של פסח - מקילים גם בישיבה בסוכה ביום שמיני עצרת.
כמובן הכל בחו"ל.
ואם כי לא תמיד זה חופף, הרי שני המנהגים יש בהם רעיון דומה, שביום האחרון של החג יש קולא רצינית שאינה קיימת בכל הימים שלפניו, ובדרך כלל חילוקים 'דקים' כאלה מתקבלים יותר אצל החסידים...
היינו מש"כ הרב 'דרומי', ולא אדע על מה יצא הקצף.קו ירוק כתב: . . ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ . .
קו ירוק כתב:לא זו בלבד, אלא שאותו בנו המעיד שהח"ח לא אכל שרויה מעיד שהקל במקום הצורך.
כלומר הוא הכיר בכך שזה לכבוד האורח ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ, במה שהחמיר לעצמו שלא לאכול שרויה.
ואדרבא מכאן שגם הח"ח נהג לעצמו אודות שרויה כסלסול חומרא בעלמא ותו לא (אף בז' ימי הפסח), שאל"כ לא היה מיקל בכך.
(דוגמא מעין זה, החזו"א היה מחמיר ביוט"ש בא"י - במלאכות דאו', במקום שלא ידוע שהגיעו השלוחים וכדעת הרמב"ם. אבל במקום מצות סנדקאות לא החמיר בכך, ויצא חוץ לתחום י"ב מיל שיש לו סמך מה"ת).
דרומי כתב:[אגב, חלק מהחסידים המקילים ביום השמיני של פסח - מקילים גם ביום השמיני של סוכות...]
עמקן כתב:קו ירוק כתב:לא זו בלבד, אלא שאותו בנו המעיד שהח"ח לא אכל שרויה מעיד שהקל במקום הצורך.
כלומר הוא הכיר בכך שזה לכבוד האורח ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ, במה שהחמיר לעצמו שלא לאכול שרויה.
ואדרבא מכאן שגם הח"ח נהג לעצמו אודות שרויה כסלסול חומרא בעלמא ותו לא (אף בז' ימי הפסח), שאל"כ לא היה מיקל בכך.
(דוגמא מעין זה, החזו"א היה מחמיר ביוט"ש בא"י - במלאכות דאו', במקום שלא ידוע שהגיעו השלוחים וכדעת הרמב"ם. אבל במקום מצות סנדקאות לא החמיר בכך, ויצא חוץ לתחום י"ב מיל שיש לו סמך מה"ת).
גם החסידים שהחמירו בשרויה הכירו שאין זה מדינה אלא חומרא בעלמא, כמבואר להדיא בשו"ע הרב (שו"ת סי' ו').
קו ירוק כתב:כמדומה שזה קיבל פרופורציות מוגזמות ביותר אצל ההמון, ברבות השנים.
נוטר הכרמים כתב:לעמל יולד כתב:הגאב"ד מפונוביז' הגרי"ש כהנמן לא אכל שרויה בפסח.
ומסר לאמו"ר שליט"א שהטעם שנמנע מלאכול שרויה היה בגלל שראה שכך נהג מורו ורבו החפץ חיים, והמשיך שהחפץ חיים נמנע כי כן נהג הגר"א שלא לאכול שרויה.
בעולם ידוע הפוך, וכן הוא במע"ר, האם יש למישהו סימוכין בכלל למסורה זו? או למנהג החפץ חיים בעניין זה?
ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.
במילים פשוטות: לא אכל שרוי'.הבאר ההיא כתב:שרויה אכל רק אם היתה שרויה ביין
לבי במערב כתב:במילים פשוטות: לא אכל שרוי'.הבאר ההיא כתב:שרויה אכל רק אם היתה שרויה ביין
נוטר הכרמים כתב:ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.
דורשי יחודך כתב:נוטר הכרמים כתב:ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.
מה הפשט? מדוע זה יותר חמור?
אינו כן. ראה בארוכה 'אוצר מנהגי חב"ד - ניסן' ע' מה ואילך.הבאר ההיא כתב:כמדומני שרבים מהחסידים מחמירים גם באופן זה. הרי במרק כן היה מים והגר"א סמך על חליטה במים רותחים, לא נראה לי שהמקפידים בשרויה נוהגים כך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים