שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה

[נוטר הכרמים]

אז רוב נסים הפלאת בלילה.

כבר פירשו שעיקר הפיוט מיוסד על דברי המדרש (רבה בלק פרשה כ פיסקא יב; תנחומא בלק סי' יא) ויבא אלהים אל בלעם לילה זש"ה (שמות יב) ליל שמורים הוא לה', הוא הלילה הזה כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה, (שם כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וכתיב (שם יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וכן כולם.

וראה עוד פסיקתא רבתי (איש שלום, הוספה א פיסקא ב - ויהי בחצי הלילה), וז"ל, אבא שאול אומר מכאן לתפלה אדם מכוון לבו בתפלה יהי' מבושר שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י' י"ז), אמר דוד [הואיל] ויש עתים לתפלה אף אני איני זז מתפלתי בחצות הלילה שנאמר חצות לילה אקום וגו', אמר חייבים אנו להודות לך על הנסים שעשית לנו שהרגת בכורי מצרים ואת שונאים בלילה, אף סנחריב לא פרעת הימנו אלא בלילה ויהי בלילה ההיא ויצא מלאך ה' וגו' (מלכים ב' י"ט ל"ה), בלשצר לא פרעת הימנו אלא בלילה בה בליליא קטיל וגו' (דניאל ה' ל'), אף המצרים לא פרע מהם הקדוש ברוך הוא אלא בלילה, מנין, ממה שקרא בענין ויהי בחצי הלילה (וגו') וה' הכה וגו'.

והנה בילקוט שמעוני אסתר (רמז תתרנח) איתא, בלילה ההוא, ארבעה פעמים כתיב בלילה ההוא וארבעתם היו בליל פסח, שתים ביד בניה של רחל, ושתים ביד בניה של לאה, היינו דכתיב וללבן שתי בנות שהיו שקולות זו כזו, מכת בכורות ומפלת סנחריב ביד בניה של לאה, ומפלת גדעון והמן ביד בניה של רחל, בסנחריב כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראים את ההלל ואמר לסנחריב חזור לאחוריך כי נסים יעשה להם בזו הלילה, והיה מבזה על הדברים דכתיב ינופף ידו הר בת ציון, ד"א זה לילה שנגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם ויוצא אותו החוצה ד"א זה לילה של סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם. ויאמר המן בלבו, ויאמר עשו בלבו.

וביתר הרחבה מצינו בספרי דאגדתא על אסתר (מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו), וז"ל, א"ר חלבו בד' מקומות נאמר בלילה ההוא, וארבעתן היו בלילי פסחים, שנים משל רחל, ושנים משל לאה, לקיים מה שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שתיהן שקולות זו כזו, מה שעמד מזו עמד מזו, מזו עמדו מלכים, ומזו עמדו מלכים, מזו עמדו נביאים, ומזו עמדו נביאים, ובשתי לילות של פסח נעשו נסים ע"י בניה של זו, שנאמר ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), זה היה ליל פסח, ונעשו נסים על ידי משה, שהיה מבני בניה של לאה, ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', ואותו לילה ליל פסח היה, שעלה סנחריב והיה רבשקה שם הלך והציץ על פתח החומה של ירושלים ושמע אותן קוראין הלל, ואמר לסנחריב לך וחזור לאחוריך, למה אלהיה של אומה זו עסוק הוא להיות עושה להם נסים בלילה הזאת, והיה מבזה על ירושלים, כשראה אותה אמר בשביל העיר הזאת הקטנה הייתי מייגע כל הצבא הזה, היה מבזה עליה, שנאמר ינופף ידו הר בת ציון (ישעיה י לב), ואמר לחיילותיו לינו הלילה, ובשחרית אנו נוטלין אותה אבן אבן והולכין, כנף משלי ממלאה כל ארץ ישראל, שנאמר והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל (ישעיה ח ח), ושלשה עשר מסעות הלך בו ביום לבא לירושלים, שכן הוא אומר בא אל עית עבר במגרון וגו' (ישעיה י כח), עוד היום בנוב לעמוד, אמר לחיילותיו מחר נשכים ונוטלין אותה אבן אבן, א"ל הקדוש ברוך הוא אין מבקשים ישינים אלא עוררין, לכך נאמר עליהם לעת ערב והנה בלהה (שם יז יד), מה עשה הקדוש ברוך הוא, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (שם לז לו), ואותו הלילה ליל הפסח היה, ונעשה הנס הזה ע"י חזקיה מבני בניה של לאה. ושנים ע"י בניה של רחל, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר ה' אל גדעון קום רד במחנה (שופטים ז ט), ליל הפסח היה, שכך כתוב והנה צליל לחם שעורים (שם יג), זהו העומר שהוא קרב בפסח, ואחת בימי מרדכי, שהוא מבני בניה של רחל, לכך נאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך.

והנה כל אלו הדברים נזכרו או נרמזו בפיוט זה, מכת בכורות – זרע בכורי פתרוס מחצת בחצי הלילה. מפלת סנחריב – יעץ מחרף לנופף אווי הובשת פגריו בלילה. מפלת גדעון – נראה שהוא נרמז בתחילת הפיוט 'בראש אשמורות זה הלילה' והוא ע"ש לישנא דקרא (שופטים ז, יט), וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה־ אִישׁ אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִּקְצֵה הַֽמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת־ הַשֹּֽׁמְרִים וַֽיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָֽם, ולעיל מיניה (פס' יג) כתיב, וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה ־אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צלול צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וגו'. מפלת המן – עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה.

אמנם יעויין במהרש"א חידושי אגדות יומא (כט, א), וז"ל, אף אסתר סוף כל הנסים כו'. לכאורה דהצרות נמשלו בכ"מ ללילה והגאולה ליום וא"כ בהיפך הל"ל דאסתר נמשלה לערב מה ערב סוף כל היום אף אסתר סוף כל הנסים שנמשלו ליום וי"ל כלפי מ"ש דהנסים המפורסמים בעוה"ז התחילו בחצות לילה כמו שייסד הפייט אז רוב נסים הפלאת בלילה כו' ומסיים בו שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה כו'.

ומלשון המהרש"א משמע קצת שאמנם אין הדגש בפיוט זה על נסים שנעשו בליל ט"ו בניסן בדווקא, ובאמת יש לדון כן בכמה וכמה פרטים שנזכרו בפיוט זה, וכמו שיתבאר.

[נוטר הכרמים]

שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה

הנה כפי פשטות הדברים נשמע שכתיבת הספרים על פי המן היתה בליל ט"ו בניסן, אבל לא כן נראה בלשון הכתוב באסתר (ג, יב) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּֽכָל־ אֲשֶׁר־ צִוָּה הָמָן וגו'. הרי שהיה זה בי"ג ניסן.

ובסידור יעב"ץ מובא שטעם תענית בכורים בערב פסח הוא כי ביום זה – י"ד בניסן כתב המן את הספרים להרוג את היהודים, עכ"ד, וזה תימה רבתא.

עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה

הנה כפי פשטות הדברים נשמע שנדידת שנת המלך אחשורוש היתה בליל ט"ו בניסן, וכן מפורש להדיא במדרש ספרי דאגדתא שהובאו דבריו לעיל, וכן מפורש בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב אסתר ד, יז), וביום י"ו בניסן נתלה המן, לא עמד גזירתו אלא ב' ימים, וביום ג' נצלב, כי נדדה שנת המלך בליל שמורים, אולם לאו מילתא דפשיטא היא, כי פשטות המדרשים נראה שימי התענית שקדמו ליום השלישי שבאה אסתר לפני המלך היו בפסח, וכמו דאיתא בפיוט "אומץ גבורותיך" – קהל כינסה הדסה לשלש צום בפסח, ויעויין בירורא דכולא מילתא בספר משנה שכיר על מגילת אסתר תחילת פ"ו.

ויעויין בדברי המהרש"א בחידושי אגדות מגילה (טו, א), וז"ל, ויעבור מרדכי גו' יום א' דפסח כו'. ופרש"י שהרי בי"ג כו' ובי"ו נתלה המן בערב, עכ"ל. ונראה לפי ענינו דביום ראשון שהתענו דהיינו בי"ד באה אסתר לפני המלך בלבוש מלכות דהא אח"כ כתיב נדדה שנת המלך גו' כמפורש במדרשות ובתרגום שהיה ליל ראשון דפסח. אבל רש"י פירש לקמן דויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות דהיינו ביום ט"ו היה יום שלישי לשילוח הרצים, עכ"ל. ולפי זה צ"ל אין מוקדם ומאוחר דזה המעשה דבלילה ההוא נדדה שהיה בליל ט"ו היה קודם מעשה דותלבש אסתר גו' שהיה ביום ט"ו, וצ"ל נמי דהמעשה מהר קח את הלבוש גו' ויקח המן גו' לא היה ביום שאחר ליל ט"ו שנדדה שנת המלך כדמשמע מקרא אלא שהיה ביום י"ו ביום הנפת העומר כדמוכח לקמן ובו ביום עשתה אסתר משתה שני לכך פרש"י כאן דבו ביום בערב נתלה המן שהרי כל מעשה מהר את הלבוש גו' ויבא המלך והמן לשתות גו' וכל הענין בו ביום קודם שנתלה המן היה. [ועי' הגהות הרש"ש].
ודרך נוספת ומחודשת כתב בספר יערות דבש (ח"ב דרוש ט), יעו"ש.

[וראה עוד בהגהות שער יוסף להגרי"נ שטרן זצ"ל על דרשות חתם סופר לפורים (עמ' 414 בהג"ה), וז"ל: מקום אתי להציג פה מה שראיתי בפנקס הרב ר' פישל סופר ז"ל אחרי שהביא בשם רבו החת"ס מה שכבר נדפס לעיל בסוף דרוש לז' אדר תרפ"ו לפ"ק כתב אח"כ, וז"ל: וכעין זה פירש [אדמו"ר] מעשה בר"א ור"י וראב"ע ור"ט שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו וכו' הגיע זמן ק"ש של שחרית. ובאמת הובא פלוגתא בפ' ע"פ (ק"כ ב) שראב"ע אומר עד חצות ולומד בגז"ש הזה הזה וכו'. אך הנה המן ביטל ישראל לילה ראשונה של פסח מלספר ביציאת מצרים כדאיתא במס' מגילה (ד א) שלכך חייבים לקרות המגילה בלילה שנאמר אלקי וגו' ולילה ולא דומיה לי שהיו זועקין בימי צרתן בלילה. והיא היתה לילה ראשונה של פסח, שבלילה ההיא נדדה שנת המלך עד בשחרית שכתיב ויבא המן, שמאז התחיל מפלתו של המן. ובני ברק הם היו בני בניו, היו רוצים לתקן חטא אבותיהם, לכך היו מספרין כל הלילה ביציאת מצרים עד שבאו תלמידיהם ואמרו הגיע זמן ק"ש של שחרית ואז היה מפלתו ותו לא צריכין לתקן. עכ"ל].

[נוטר הכרמים]

מאורעות נוספים שלא נמצא להדיא שהיו בפסח

ברם, גם אזכורים נוספים בפיוט זה כגון המעשה דלבן הארמי, הפחדת ארמי באמש לילה, לא נמצא להדיא שהיה זה בליל פסח, וכן המלחמה של יעקב אבינו עם שרו של עשו, וישר ישראל למלאך ויוכל לו לילה, ואף בגליונות הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהובאו בספר 'שיח הפסח' לא ציין להם מקור.

ובהגדת 'מעשה נסים' לרבינו הנתיבות כתב שלמד גז"ש לילה לילה מאבימלך, ואולם הוסיף עוד שהפייטן חיבר שני מדרשים חלוקים, דודאי חלום לבן ומה שנאבק עם המלאך לא היו בלילה אחד כמבואר בקרא.

כן המאורעות שהיו עם דניאל, לאיש חמודות נגלה רז לילה, נושע מבור אריות פותר בעתותי לילה, לא מצינו שהיה זה בליל פסח.

ולכן יש יסוד סביר להניח שאין הכוונה דווקא למאורעות שאירעו בליל הפסח, אלא שבדומה לניסי יציאת מצרים שאירעו בלילה - ליל שמורים הוא לה', כך כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה וכדברי המדרש שהובאו בתחילת דברינו, וכמו שמביא המדרש את גילויו של הקב"ה לבלעם בחלום הלילה וכדומה.

אך דא עקא, מהשמטת הפיוט דווקא את נס קריעת ים סוף המוזכר במדרש שהיה ג"כ בלילה כדכתיב ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, ידים מוכיחות נינהו שבמתכוין הושמט מאחר שבודאי לא היה בליל ראשון של פסח!

[נוטר הכרמים]

שוב ראיתי כאן viewtopic.php?f=7&t=786&start=40#p96126

[נוטר הכרמים]

שמחתי למצוא בביאור זכר יהוסף (להגרי"ז שטערן משאוויל) שהביא מקור להך דדניאל מלשון המדרש שמות רבה (פרשת בא פרשה יח, יב), מה ראה לומר ליל שמורים שבו עשה גדולה לצדיקים כשם שעשה לישראל במצרים ובו הציל לחזקיהו ובו הציל לחנניה וחביריו ובו הציל לדניאל מגוב אריות ובו משיח ואליהו מתגדלין, יעו"ש.

ועוד כתב, וז"ל, והנה כאן צירף הנסים שהיו בלילה, ואף שאין רמז שהיה בליל פסח כמו מה שנאבק יעקב עם המלאך וקרא שמו ישראל שהיה עד עלות השחר, וכן מה שנראה אל לבן בחלום הלילה, ואם שהמפרשים הרחיקו לדרוש בגז"ש דלילה לילה מאבימלך... ויתכן שמוסב אז רוב נסים על מה שאמר לאחר זה בראש אשמורות זה הלילה, וכשמות יד, כד ויהי באשמורת הבוקר וישקף ד' על מחנה מצרים.

ובדבריו אלו תשובה למה שהערנו לעיל על השמטת ניסי ליל שביעי של פסח.

[ברזילי]

שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה
הנה כפי פשטות הדברים נשמע שכתיבת הספרים על פי המן היתה בליל ט"ו בניסן...

עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה
הנה כפי פשטות הדברים נשמע שנדידת שנת המלך אחשורוש היתה בליל ט"ו בניסן...

מעבר לכל מה שדנת בטוטו"ד, הלא יש כאן סתירה מיניה וביה. רק אחר כתיבת הספרים פנה מרדכי לאסתר, ואמרה צומו עלי, וביום השלישי קראה למלך למשתה, ורק בלילה שאחריו נדדה שנת המלך, ואיך אפשר לומר תוכ"ד שהן כתיבת הספרים והן נדידת שנת המלך היו בט"ו בניסן. ע"כ צריך לומר שאחד מהם נקט אגב גררא דרעהו.

[לדורות]

לגבי הלילה שבו נדדה שנת אחשורוש נחלקו השיטות. החל מליל ראשון של פסח, ט"ו ניסן, עד ליל י"ח ניסן. א). בילקוט מגילת אסתר רמז תתרנח על הפסוק "בלילה ההוא נדדה וכו'" כתב ששנת המלך נדדה ליל ט"ו, וכן כתב במהרש"א והובא לעיל במגילה דף טו ע"א. ב). במדרש רבה מג"א על הפסוק "ויאמר לה המלך" (פר' ה' ג') כתב שסעודה הראשונה היתה ביום ט"ו והשניה בט"ז, וכן במ"ב סימן ת"צ ס"ק ב' כתב בשם הספרים לעשות סעודה ביו"ט שני זכר לסעודת אסתר, שבו ביום נתלה המן, ובפשטות נדדה שנת המלך בלילה שבין סעודה ראשונה לשניה, דהיינו ליל טז. ג). בתרגום על מגילת אסתר ה,א כתב "ויהי ביום השלישי" והוה ביומא תליתאה דפסחא. וא"כ היתה סעודה ראשונה ביום שלישי של פסח, דהיינו י"ז ניסן, וסעודה שניה בי"ח ניסן, וממילא נדדה שנת המלך בליל י"ח.

[דמשק]

הפחדת ארמי באמש לילה וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה
בהגש"פ מרבה לספר להגאון רבי ידידיה טיאה ווייל הבין דקאי הכל על ליל פסח, והקשה איך יתכן שיהיו שניהם בליל פסח, דאין לומר שהיה שנה שלאחריו דכל נסיעתו לא היה אלא שתי שנים ומתוכם היה י"ח חודש בסוכות וא"כ מוכח שלא עבר זמן רב מבריחתו מבית לבן עד האבקו עם המלאך, [ומעלה שם אפשרות מעניינת שהיה יום שלאחריו וכיון שהיה בחו"ל היו לו שני לילות פסח, אך דוחק הוא] וצ"ע

[לענין]

שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה
הנה כפי פשטות הדברים נשמע שכתיבת הספרים על פי המן היתה בליל ט"ו בניסן...

עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה
הנה כפי פשטות הדברים נשמע שנדידת שנת המלך אחשורוש היתה בליל ט"ו בניסן...

מעבר לכל מה שדנת בטוטו"ד, הלא יש כאן סתירה מיניה וביה. רק אחר כתיבת הספרים פנה מרדכי לאסתר, ואמרה צומו עלי, וביום השלישי קראה למלך למשתה, ורק בלילה שאחריו נדדה שנת המלך, ואיך אפשר לומר תוכ"ד שהן כתיבת הספרים והן נדידת שנת המלך היו בט"ו בניסן. ע"כ צריך לומר שאחד מהם נקט אגב גררא דרעהו.

כהמשך למה שהעליתי כאן - viewtopic.php?f=46&t=38239&p=539516#p539516
הנה באותו הקובץ כתב -

טו.PNG (66.74 KiB) נצפה 5027 פעמים

ואודה למי שיאיר עיני - איך יתכן שהפור נפל בט"ו ניסן, האם כוונתו לומר שזה היה בשנה הקודמת? א"כ למה המתין עם זה המן שנה שלימה?

[נוטר הכרמים]

בקשוני להעלות מאמר מקיף ונפלא על הפיוטים 'ויהי בחצי הלילה' ו'ואמרתם זבח פסח'
הכולל פירוש קדמון מואר ומבואר.

ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

[מהר שלל חש בז]

בקשוני להעלות מאמר מקיף ונפלא על הפיוטים 'ויהי בחצי הלילה' ו'ואמרתם זבח פסח'
הכולל פירוש קדמון מואר ומבואר.

ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

יפה מאד, תודה.

[מילה בסלע]

"אין משיבין על האגדות" אבל לחיבה"ק ארשום הערות קלות.
א) במאמרו של נוטר הכרמים על הפיוט "אז רוב ניסים הפלאת בלילה", העיר על הפיסקא: "שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה", אם הכוונה לליל פסח צ"ע הרי נאמר "ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו, ויכתב וגו'".
בפשטות יל"פ שאמנם ביום י"ג נכתב וניתן בשושן כתב הגזירה, אבל עד שלא נכתבו האגרות על 120 מדינות ואל כל עם ועם ככתבם וכלשונם לא יצאו הרצים לכל מדינות המלך. ומסתבר שליח הלך לכמה מדינות הסמוכות זל"ז. וכתיבת כל האגרות הללו לא נשלמה עד ליל ט"ו ואז נחתמו כולן ע"י המן בטבעת המלך, והרצים יצאו בבוקר יום ט"ו. ואולי גם בשושן לא נמסר הכתב מיד, ולכן שאלו במדרש מהיכן ידע מרדכי על הגזירה (ביאור זה הוא להיפך מביאור שבליקוטים לאגדות פסח שהביא "מעיין" בהמשך שלרחוקים כתב בי"ג ולקרובים בט"ו, ר"ל שלקח כג' ימים לכתוב לכל הרחוקים), ולפי"ז א"ש לומר שגם נדידת שנת המלך היתה בליל ט"ו.
ב) ועוד יתכן לומר עפ"י הדיוק בפסוק י"ב שנאמר שם "ויכתב ככל אשר ציוה המן וגו'", ובפסוק י"ג נאמר "וישלח ספרים וגו'", ויל"פ שבתחילה נכתבו דברי המן בצורת אגרת פשוטה ואח"כ נכרכו כספר ואז נשלחו. וכל זאת נמשך עד ליל ט"ו. וא"כ ניתן לומר שכתב ספרים בליל ט"ו.
ג) מש"כ "מעיין" רשם ליקוטים לאגדת פסח: "שמא מיירי שכתב ספרים בחודש הראשון הוא חודש ניסן כו' הפיל פור, ולא פירש איזה יום, אלא ודאי מיירי בלילה הידוע לישראל", על כך העיר "מעיין" איך יתכן שהפור נפל בט"ו בניסן האם כוונתו שזה היה בשנה הקודמת כו'.
בפשטות הכוונה שתחילה כתב ושלח אגרות בי"ג ניסן על עצם הגזירה לאבד ביום שעוד יקבע ויכתב אליהם אח"כ, ולאחר מכן, בליל ט"ו הפיל פור ויצא הגורל ליום י"ג אדר הבא. וגם לפי"ז א"ש שבליל ט"ו נדדה שנת המלך, לאחר ג' ימים מאגרות הראשונות.
ד) ולפי"ז מ"ש "ויקראו סופרי המלך וגו' ויכתב ככל אשר ציוה המן וגו'", ר"ל שכתבו עיקר הגזירה של המן. ומ"ש אח"כ: "ונשלח ספרים וגו' להשמיד וגו' ביום שלושה עשר לחודש אדר וגו'", הוא ענין בפני עצמו, ר"ל שאח"כ ישלחו ספרים עם פירוט יום הגזירה. והכתוב מזכיר כאן את הפירוט של יום הגזירה שהוא נשלח רק אח"כ ביום ט"ו. ואין מוקדם ומאוחר.
ה) וגם לפי"ז א"ש הדיוק שלעיל, שלא נכתב "ספרים" אלא בפסוק י"ג, כי הכתב הראשון נשלח מיד עם כתיבתו בצורת "אגרת", כדי לפרסם הגזירה, קודם שאולי יתחרט המלך. אבל בכתב השני לא היה להמן צורך למהר לשולחו בצורת "אגרת" אלא המתינו עד שסידרו אותו בצורת "ספר" כרוך.
ו) עיקר שיטת המ"ד בילקו"ש שבליל ט"ו נדדה שנת המלך ובפשטות היה הדבר לאחר ג' ימי הצום של אסתר, צ"ל שאמנם סופרי המלך נקראו לכתוב בגזירה ביום י"ג אבל המן כבר ניסח בפרסית וכתב וחתם את הגזירה קודם, ועד שכינסו את כל סופרי המלך לכתוב לכל עם ככתבו וכלשונו לכל מדינות המלך, היה כבר י"ג ניסן. ומרדכי ידע מתחילה, ועל כך שאלו במדרש מהיכן ידע, והשיבו שאליהו אמר לו, וגם השיג מרדכי את פתשגן כתב הדת שניתן בשושן הבירה היא מקום המלכות. ומ"ש "והמלך והמן ישבו לשתות וגו'" יתכן שהיה ג"כ קודם י"ג ניסן.
ושית הילק"ש היא אליבא דשמואל דס"ל במגילה ט"ו שהכתוב ויעבור מרדכי וגו' אין ר"ל שעבר על מצות שמחת יו"ט של פסח, אלא שעבר על הגשר שעל הנהר, ר"ל שעבר משושן הבירה מקום המלכות אל העיר שושן מקום מגורי היהודים.
ויל"פ שנהיה בכך ענין כשלעצמו שראוי לציינו, משום שלחזור לשושן הבירה היה צורך באישור שהשיגו רק גדולי ומקושרי מלכות, ולאחר הגזירה של המן ועם לבוש השק של מרדכי, היה סיכון שלא יוכל לחזור לשם, ולדעת מה נעשה עם הגזירה ועם אסתר. ואמנם לאחר שהמן עשה לו יקר וגדולה שב מרדכי לשער המלך.
ז) מש"כ היעב"ץ שהספרים נכתבו בי"ד ולכן יש אז תענית בכורות, כנראה ר"ל שבליל י"ד נכתבו, ולפי אומה"ע מונים את הלילה אחר היום שעבר ולכן נחשב כלפיהם שנכתבו ביום י"ג, וז"פ.

[נוטר הכרמים]

הרב מילה בסלע,

הרעיון שכתיבת הספרים היתה בעצם תהליך שלם, אגרות וספרים וכו',
מקורי ומעניין מאוד, ומשתלב היטב בכתובים!

לא צויין שום מקור לחידוש שהיתה בעייתיות בחזרה לשושן הבירה.

יישר כח.

[איש_ספר]

---

[עושה חדשות]

בפיוטים נוספים יש רשימה של מאורעות בליל פסח.
שניים מתוכם נדפסו במחזורים במעריב ליל פסח, ראשון ושני,
ראה במחזור פסח של פרנקל (נמצא באוצר) עמודים: 25, 37.