כידוע דאין הלל בחוה"מ כיון דימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם, והב"י הוסיף טעם בשם שבה"ל דהביא ממדרש הרנינו דבכל ימי חוה"מ שייך הטעם של מעש"י טובעים וכו'.
ובשם הגר"ח ידוע נפק"מ, דלפי הטעם של אינם חלוקים בקרבנותיהם, מי שלא אמר הלל שלם בחג ראשון, יאמרנו בימי חוה"מ.
והנה ביו"ט שני של גלויות אמרי' נמי הלל שלם, משום ספיקא דיומא.
וילה"ס בבן אר"י שעקר לחו"ל באמצע ימי חוה"מ, האם צריך עתה לומר הלל השלם לד' הגר"ח, להשלים את יו"ט שני.
והנה במג"א סי' תעג נקט דהאי דינא דאם לא בירך שהחיינו בראשון מברך כל שבעה ואפי' בשוק, ה"ה בבירך ביו"ט ראשון ושכח ביו"ט שני, ועי"ש שעה"צ סק"ג. וילה"ס בבן אר"י שעקר לחו"ל באמצע חוה"מ, האם משלים את ברכת הזמן של יו"ט שני.
ואולי תלוי קצת בהנידון כאן viewtopic.php?f=31&t=24082&hilit#p243677 ודו"ק
אשמח שתחוו דעתכם.