הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אפריל 13, 2011 11:18 am
אמנם נראה לענ"ד לומר כי באפיקומן יש בדבר תוספת טעם, שהרי כבר בראשונים ובטוש"ע סי' תעח מצינו שנקרא הכזית מצה שאוכלים באחרונה בשם אפיקומן [ועי' ב"י שם, וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית ערך אפיקומן], וצ"ב שהרי במשנה ובהגדה נזכר אפיקומן בתור דבר אחר, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
ובטעמא דמילתא כתב הלבוש שם, וז"ל: ואפשר לומר שאנו קורין את המצה עצמה אפיקומן סתם, ע"ש שהיא במקום הפירות שדרך לאכול אחר הסעודה בפעם אחר, ואגב חביבותא דמצוה שהיא חביבה עלינו כפירות מתוקים אנו קורים אותה אפיקומן, כלומר שאומר לבני ביתו או כל אחד לחבירו אפיקו לנו מיני מתיקה והיא המצה שמתוקה עלינו מצותה, עכ"ל. הרי שישנו ענין של חביבות יתירה באכילת האפיקומן.
ואולי יש ליתן עוד טעם לשבח בזה, דהנה שיטת הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' לד), שאכילת האפיקומן היא זכר לקרבן פסח, וכך שיטת הרבה ראשונים (רמב"ן, ר"ן, מאירי וחינוך), וכן פסקו בטוש"ע, [וחולקים על שיטת רש"י ורשב"ם (קיט,ב) שזה זכר למצה הנאכלת עם הפסח, וזוהי מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה]. והנה נפסק בשו"ע ריש סי' תעז שהאפיקומן נאכל בהסיבה, וצ"ב דהתינח אם יוצא באכילתו יד"ח מצות אכילת מצה מבואר דין ההסיבה, אבל אם האכילה היא רק זכר לקרבן פסח מהיכי תיתי דליבעי הסיבה.
אכן בביאור הגר"א ביאר שלשיטת הרא"ש חייב בהסיבה כיון שבזמן הבית היה עיקר אכילתו. כלומר, כיון שבזמן הבית אכילת הכזית מצה באחרונה ובהסיבה, לכן עתה ג"כ חייבים לאכלה בהסיבה, אע"פ שעתה הוא זכר לפסח.
ולכאורה הדבר תמוה, דסו"ס בזה"ז אוכלה זכר לק"פ ולא למצות אכילת מצה הבאה עמה. ומוכרח מזה, דאף כי האפיקומן בזה"ז הוא זכר לק"פ, מ"מ לא נקבע בצורת האכילה שלו כ'זכר' בעלמא, אלא יש בזה גם סממן של אכילה כדרך שהיה אז, ומכאן נובע חיוב ההסבה, אף שבזמן הבית ההסבה היתה מטעם אחר לגמרי.
ובזה יש לבאר ענין החביבות המיוחדת של אכילת האפיקומן שהיא חביבה עלינו ביותר, אף שלדעת הרא"ש אין בה אלא קיום זכר לק"פ בעלמא, ואין בה קיום מצות מצה, כיון שתקנת אכילתה היא באופן שבו נאכל בזמן הבית, ויש בה כעין אכילת הפסח והמצה שעמו בזמן הזה, ודוק.
יה"ר שנזכה במהרה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר המזבח לרצון.