בישעיהו (מג,ג) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. ופירש"י: נתתי כפרך מצרים - והם היו לך לפדיון שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבים כליה כמו שנאמר (ביחזקאל כ) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים.
וזה דבר הנביא יחזקאל (כ,ח): וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם.
[ושמעתי מחכ"א שליט"א לפרש לפי לשון זה ביחזקאל מה שאנו אומרים בליל הפסח 'שפוך חמתך', כי אנו מבקשים שאותה החמה וחרון אף שהתעורר עלינו בעוונותינו ח"ו ישפוך ה' על הגויים בזמן הזה כמו בימים ההם. וראה עוד לשון רש"י בתהלים (מז,ד): ידבר עמים תחתינו - יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיות חמתו מתקררת בהם ואנו נצולים כענין שנאמר ונתתי כפרך מצרים וגו'].
וענין זה של פדיון עם ישראל וכופרם באיבוד המצרים מבואר בדברי חז"ל: במכילתא דרבי ישמעאל פרשת משפטים (מסכתא דנזיקין פרשה י), 'אומות אין להם פדיון, שנ' אח לא פדה יפדה איש ולא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם, חביבין ישראל שנתן הקדוש ברוך הוא אומות העולם כפרה תחת נפשותיהם שנאמ' נתתי כפרך מצרים כוש וגו', מפני מה, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשיך.
ויתירה מזו מצינו ב'משנת רבי אליעזר' (פרשה יט עמוד 358, י"ל בניו יורק תרצ"ד מכת"י. כולל עשרים פרשיות, בתחילתו ברייתא של ל"ב מידות של ר' אליעזר ב"ר יוסי הגלילי עם ביאורים, ואח"כ מדרשי אגדה), 'ר' שמעון אומר, אין פחות משש מאות אלף בכורות שמתו באותה הלילה, שנ' ונתתי כפרך מצרים, והכופר אחד תמורת אחד.
וכן מצינו גם בשאר המכות, בשמות רבה (פרשת וארא פרשה יא), 'ושמתי פדות בין עמי, מלמד שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה ונתן הקדוש ברוך הוא פדיונם המצרים, ואף לע"ל הקדוש ברוך הוא מביא עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים ומשליכן לתוך גיהנם תחת ישראל, שנאמר כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך'.
והאריך בזה רבינו הגר"א באדרתו בפר' ראה בביאור המקרא (דברים יג,ו) 'וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, וז"ל: שב' גאולות היה ביציאת מצרים אחד בלילה והוא אתחלתא דגאולה שאמר משה לפרעה בלילה אם תרצה לפטור מיד מן המכות אמור להם בני חורין אתם, ולמחרת בעצם היום יצאו ממצרים ביד רמה, ועל גאולת לילה היה פדיון של ישראל ממכת בכורות כמ"ש כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת, וגאולה של יום הוא ביד רמה בחזקה, לכך אמר המוציא אתכם ממצרים והוא ביום, וזהו המוציא על כרחם, והפדך הוא גאולת לילה שנתנו פדיון, וכן נאמר בישעיה הקצר קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל, ידי מפדות הוא גאולה שע"י פדיון כמו במרדכי שניתן המן תחתיו, ובמצרים ניתנו בכוריהם תחת בכורי ישראל, לכך אמר לשון פדיון, ואם אין בי כח הוא גאולה בלי פדיון, והיא ביד חזקה, עכ"ל.