אומרים בנוסח ברכת "הרב את ריבנו":
הָרָב אֶת רִיבֵנוּ.
וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ.
וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ.
וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ.
וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ.
= ריב, דין, נקמה, פרעון, גמול.
וכתב ר' אהרן הכהן מנרבונה, ב'ארחות חיים':
"וטעם חמש לשונות של הודאה, כנגד חמש תשועות שעשה לנו השם מעמלק: 'הרב את ריבנו' - על ידי יהושע; 'והדן את דיננו' - על ידי גדעון, ויש אומרים: במות אהרן, דכתיב וישמע הכנעני, והוא היה עמלק; 'והנוקם את נקמתנו' - על ידי שאול; 'והנפרע לנו מצרינו' - על ידי דוד; 'והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו' - על ידי מרדכי ואסתר".
האריך בזה כיד ה' הטובה עליו, הרי"י סטל, בספרו הנפלא 'סגולה' עמ' 23 ואילך, הביא וקיבץ הדעות בזה, מהפייטנים ומהראשונים.
כעת נתבונן בדרכו של הארחות חיים הנ"ל, שכמוהו נקטו 'המכתם' והמאירי, ועוד.
השאלה, כיצד מתקשרת לשון "ריב" למלחמת יהושע עם עמלק, ולשון "דין" למלחמת גדעון וכו', האם היה שייך לומר "דין" על מלחמת יהושע ו"ריב" על מלחמת גדעון, וכן ע"ז הדרך ? !
* * *
ונ"ל להציע כאן ביאור חדש בס"ד.
תחילה ראוי לבחון חמשת מלחמות ישראל עם עמלק הנ"ל, ואח"כ חמשת הלשונות הנ"ל - - ולהצמידם כפתור ופרח, להראות שלשון 'דין' שייכת דוקא גבי מלחמת יהושע וכן ע"ז הדרך בשאר הלשונות.
א) מלחמת יהושע עם עמלק, בשמות י"ז ח-יג, ונאמר "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנלשים אחריך", ופי' המלבי"ם שם בארוכה שעמלק קם להלחם עם ישראל ללא שום סיבת ריוח, אלא מרשעותו בא.
ב) מלחמת גדעון עם עמלק, בשופטים ו', טעם בואם של עמלק למלחמה על ישראל מפורש במקרא, "ויעשו בני ישראל הרב בעיני ד'", ואז "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם", שלח להם את פנחס להוכיחם שעמלק בא מחמת עונותיהם, אח"כ שלח את גדעון לנתץ מזבח הבעל, עד שלבסוף יצא למלחמה עליהם ונצחם.
ג) מלחמת שאול עם עמלק, שמואל א' ט"ו, עמלק כלל לא קם להילחם עם ישראל, אלא שמואל קם ומצוה את שאול בשם ה': "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים", "פקדתי" = זכרתי, הקב"ה זכר את רשעותו של עמלק שבא על ישראל בדרך, וכעת עת הנקמה, "עתה לך והכיתה את עמלק..".
ד) מלחמת דוד עם עמלק, שמ"א פרק ל' א': "עמלקי פשטו אל נגב... ויכו את צקלג וישרפו אותה באש, וישבו את הנשים...", הרי עמלק פתח במלחמה פתאום, וללא כל סיבה על ישראל, ואח"כ נאמר על דוד: "ויכם דוד [את עמלק] ולא נמלט מהם איש".
ה) "איש צר ואויב המן הרע הזה", קם לתלות את מרדכי ולהשמיד את ישראל, ונגמל לו מידה כנגד מידה, נתלה הוא עצמו ונהרגו אויביהם של ישראל.
* * *
לעומת זאת - והדברים מבוססים ע"פ דברי הב"י (סי' תרצ"ב) שביאר החילוק בין הלשונות, וע"פ דברי המלבי"ם בכ"מ:
א) לשון "ריב" באה על מריבה ללא טענה, רק מרשעות, וזהו מתאים לבואו של עמלק על ישראל במדבר בפתע פתאום ללא כל סיבה, ועל ידי יהושע רב הקב"ה את ריבנו עם עמלק, זהו: "הרב את ריבנו - על ידי יהושע".
ב) לשון "דין", כשיש לאחד דין על חבירו עם טענה, וכך היה במלחמת גדעון שבואם של עמלק על ישראל היה בבחינת "דין" עם ישראל על חטאיהם, זהו "והדן את דיננו - על ידי גדעון".
ג) "נקמה" היינו לנקום ולהשיב עבור דבר שאירע בעבר, וכך היה אצל שאול, בצווי ה' קם שאול ופתח במלחמה עם עמלק, נקמה על "אשר קרך בדרך" שנים רבות קודם לכן. זהו "והנוקם את נקמתנו - על ידי שאול".
ד) יש הבדל בין "צר" ל"אויב", הצר מציר בפועל, ואילו האויב דורש רעה ואינו מציר בפועל (מלבי"ם ישעיה א כד). וכך היה אצל דוד, הצליחו עמלק ומדין להצר לישראל, כאמור, והקב"ה נפרע מהם ע"י דוד, זהו "והנפרע לנו מצרינו - על ידי דוד".
ה) המן היה "אויב נפשנו", ביקש בשנאתו לצר לישראל אלא שלא עלתה בידו ונותר בגדר "אויב", וגמל עמו הקב"ה מידה כנגד מידה, הוא ביקש לתלות את מרדכי ולאבד את ישראל, נתלה הוא ונאבדו הגויים. זהו "והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו - על ידי מרדכי ואסתר".
ובזה נתבארו בס"ד חמשת לשונות הללו, והקשר שלהם כפי שכתב הארחות חיים.
* * *
אכן יש להעיר על כל הנ"ל מהאמור בנוסח על הניסים לחנוכה:
רַבְתָּ אֶת רִיבָם.
דַּנְתָּ אֶת דִּינָם.
נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם.
להאמור, צ"ל שהיה במלחמת בית חשמונאי עם היונים, ריב, דין ונקמה, הכיצד ? !