הודעהעל ידי הלמד מכל אדם » ד' מרץ 07, 2012 10:22 am
בתשו' הרשב"א ח"א תסז כתב וז"ל שאלת בקריאת המגלה אם צריך השומע לכוין בכל תיבה ותיבה בשמיעתו. ונתעוררתי על זה ששמעתי בשם אחד מן החכמים שהיה תופש מגלה אחת בידו. ותמה אני מי לא יצא מפי הקורא אם זה אמת? ועוד מדאמרינן יוצאין באשורית נשים ועמי הארץ. תשובה האמת כמו שאמרת מאותן ראיות שאמרת מן הלעוזית ועמי הארץ. ועוד אמרו העובר אחרי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגלה אם עמד חזקה כיון. עוד אני אומר כי כל חכם שתופש מגלה אחת בידו שאינה כשרה לקרות בה גרעא טובא משנים שקראו אותה מפני שנותן דעתו בקריאתו באותה מגלה. אבל במה שנסתפק לך אם השמיט בה הקורא אפי' תיבה אחת אם חוזר אם לאו. ולאו דוקא פסוק אחד אמרו אלא אפילו תיבה אחת. כן באמת אפי' תיבה אחת. ותדע לך דבירושלמי אמרו מדקדקין בטעיותיה או אין מדקדקין בטעיותיה? והשיבו דאין מדקדקין דמר קרי יהודים ומר קרי יהודיים לא מר חוזר ולא מר חוזר. עכ"ל.
ולכאו' סובר הרשב"א כקושיתו של אברך כולל, אלא שבמ"א סי' תרצ' טו הביא דברי הרשב"א אלו ומסיומה של אותה תשובה שכ' הרשב"א שאם השמיט הקורא תיבה אחת לא יצא, כתב המ"א שמסתמא ה"ה השומע.