פורום אוצר החכמה

בסוגיא דפורס מפה ומקדש בפסחים אי' דחד מהאמוראים אמר לחבירו על אשר פסק שלא כוותיה 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית', ושמעתי בשם האמרי אמת לבאר למה אמר דווקא פסוק זה כי סיפור זה היה בפורים שחל בערב שבת כבהאי שתא [למוקפים-ואז לפרזים כמובן] ופרסו מפה וקידשו, וכיון שפורים היה לכן אמר פסוק זה.
------------
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ק עמוד א

ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל [ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהם היום. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי: ברבי, רצונך נפסיק, וניחוש לדברי יהודה חבירנו? אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני, +אסתר ז+ הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? אמר לו: אם כן לא נפסיק, שמא יראו התלמידים, ויקבעו הלכה לדורות. אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי.

א. מנין לך שעכו אינה מוקפת?...
ב. יש בנותן טעם להוסיף, שתוספות חכמי אנגליה שם פירשו, שה'מלכה' היא שבת המלכה, שעליה התלונן רבי יוסי, שרשב"ג כובש לו אותה עימו בבית.
ג. אל תמנע טוב מבעליו, היכן האמרי אמת?

מי נהר כתב:א. מנין לך שעכו אינה מוקפת?...
ב. יש בנותן טעם להוסיף, שתוספות חכמי אנגליה שם פירשו, שה'מלכה' היא שבת המלכה, שעליה התלונן רבי יוסי, שרשב"ג כובש לו אותה עימו בבית.
ג. אל תמנע טוב מבעליו, היכן האמרי אמת?

1)אכן חשבתי אח"כ כן. [ברם לזכרוני שבסוגיא דגיטין בהמביא גט יש דעות ששני עכו היו, מישהו יודע מזה?]
2)תודה על המ"מ, נפלא.
3)שמעתי את זה מחבר, אני יברר בל"נ.

כמדומני שאשלון וקדש בעכו נתחלפו לך

עי' תוס' גיטין ב. ד"ה ואשקלון, ושם במהרש"א דמוכח בגמ' דלא הוו תרי עכו, יעו"ש.

מי נהר כתב:ג. אל תמנע טוב מבעליו, היכן האמרי אמת?

בינתיים מצאתי בחיפוש רק את הבא ויכול להיות שבעל הדברים אינו הא"א.

אגב העלאת העובדא הזאת מגמ' פסחים, רציתי להעיר מה שמטרידני משכבר הימים, ואפרש שיחתי.

כבר הובא כאן פעם כמה עובדות מרבותינו זי"ע שמאוד התרעמו על שימוש בפסוקים לדברי מליצה, ראה viewtopic.php?f=7&t=4118&p=31701&hilit=%D7%95%D7%94%D7%A2%D7%99+%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%9D#p31718

כיוצא בזה מובא בספר הליכות שלמה על פורים שמרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל התבטא על המובא בספר מעלות הסולם על אבל שרצה להתפלל מנחה בבית מדרשו של הגר"א ולעבור לפני התיבה, כאשר התעטף ראשו בטלית לעבור לפני התיבה מנעו הגר"א ואמר בצחות על מה שמתעטף ראשו בטלית 'אבל וחפוי ראש', שאינו מאמין שדרך רבינו הגר"א בליצנות כזאת, והוסיף ששמע מהג"ר אלי' ראם זצ"ל דהוה עובדא אצל מהרי"ל דיסקין ששמע קול רעש מבחוץ, ושאל לפשר הדבר, וא"ל תלמיד אחד במליצה על שיחת הנשים 'כן בנות צלפחד דוברות', והקפיד עליו מאוד שעושה ליצנות מהמקראות, ולא נחה דעתו עד שקיבל עליו נזיפה, ויעו"ש עוד.

ולפלא אצלי, מאי שנא מהא דמצינו בחז"ל כמה פעמים שימוש בלשון צחות במקראות, כגון הכא. וביותר, ידועה תשובת הריב"ש על אחד שהתלוצץ מחכם אחד עיור בעינו אחת שישב על אבן עם ג' תלמידיו, ואמר לו בלישנא דקרא 'על אבן אחת שבעה עינים', ופטרו הריב"ש מטעם שלא להקניטו נתכוין, אלא זה למליצה וכו'.

אצל רבותינו החיד"א והיעב"ץ ועוד אנו מוצאים מליצות רבות שמעוררות יותר צחות והלצה מהמליצות בעובדות הנ"ל, כנודע לרגיל בדבריהם.

מי חכם ויורנו פשר דבר, מה הכללים בזה?

נוטר הכרמים כתב:ידועה תשובת הריב"ש על אחד שהתלוצץ מחכם אחד עיור בעינו אחת שישב על אבן עם ג' תלמידיו, ואמר לו בלישנא דקרא 'על אבן אחת שבעה עינים', ופטרו הריב"ש מטעם שלא להקניטו נתכוין, אלא זה למליצה וכו'.

לי זכור מתשו' מהרי"ט והוא אכן שם בח"ב סי' ט"ז והמעשה הוא ממהר"י אבוהב