פורום אוצר החכמה

בספר הלכות חג בחג לגרמ"מ קארפ שליט"א (עמ' קעב) כתב בשם ספר "גופי הלכות" למהר"י אלגאזי שהסדר הוא לשלוח תחילה הגדול לקטן, ואח"כ הקטן לגדול.
ונימק זאת הגרמ"מ שליט"א:
"ונראה עוד בפשיטות שאם הקטן היה שולח תחילה לגדול היו באין לידי קפידא לומר למה לא שלח זה אלי תחילה הואיל ומחזיק עצמו לחשוב ממנו, לכן תקנו שהגדול שולח לקטן תחילה, ואז לא יבוא לעולם לידי קפידא שיאמר דמה שלא שלח אלי מפני שמחשיב עצמו לקטן ממני, ולכן לא ראה עצמו ראוי לשלוח אלי תחילה".
והיה מקום להמשיך בחשבון לפי זה, שא"כ מעתה אדרבה, אם ישלח לו תחילה מוכח שמחזיק עצמו גדול ממנו... ומ"מ ניחא לו בזה שקיבל ראשון...

ועכ"פ פשיטא שפורים אינו זמן שראוי בו "להתחשבן" על המשלוח מנות, מי נותן ראשון, ומה שלח ומה קיבל. אלא שכל זה מצד מה שראוי, אבל למעשה נראה שכדאי לחשוש שאולי רובא דעלמא גם בפורים נמצאים ברמה של בדיקה והתחשבנות.
ולענ"ד זו גמרא מפורשת במגילה ז, שאביי השליח (בקטנותו) חשש מה יאמר כל אחד, אבל רבה ומרי באמת לא חשו כלל. ונראה שזה מה שהגמ' הנ"ל רצתה למדנו, חילוק בין מה שראוי, וכך נהגו גדולי ישראל, לבין מה שיש לחוש במציאות רוחנית רגילה ופשוטה.

ומילא צריך לחשוב ולהתכונן למצות משלוח מנות, שמטרתה להרבות ידידות בישראל, כדעת מנות הלוי, וגם לתרוה"ד שטעמה מצד הסעודה, ודאי שמשלוח מנות לא יכול לקלקל את הידידות.

ונחזי אנן מה החששות, ויתנו חכמי וצדיקי פורום הדין עצות טובות וישרות, מחכמתם הרבה ומנסיונם העשיר, לטובת כולנו:
א. חשש שהמשלוח לא יהיה לפי רמת הנותן, או ההחזרה לא לפי מה שניתן [ראה לעיל שהתבאר במעשה דאביי]. ועל הגרי"ז זצ"ל ראיתי מסופר (אולי במועדים וזמנים או בתשובות והנהגות?) שהיה משתדל לפתוח את משלוח המנות שהיה מקבל, כדי לראות מה קיבל, ותגבר הידידות. וכנראה סמך שלגאון כמותו ישלחו מכובד מאד, ומה יעשו שאר אינשי?
ב. חשש שיהיו משפחות שיתנו ולא יקבלו [ראה בפורום כאן בנושא החזרת משלוח מנות, מה שכתבתי]
ג. אי אפשר לשלוח לכולם, כמובן [וראה "בעין יהודית" חלק ב' מה שכתב בזה היטב...], וממילא מתחילים לבחור ולסנן וכו', ואולי מישהו "מצפה" לקבל ונעלב?
ד. למה הוא לא שלח לי ראשון?...
השם ירחם...

סוף דבר, ודאי שהכוונה היתה להרבות ידידות ושמחה,
ןלכן כדי להמנע מלהיפך צריכים בני הזוג המשפחה:
א. לחיות את גודל הפורים, ולזלזל בקטנות כאלו
ב. לדון לכף זכות, כמובן.
ג. להתפלל ולקוות שהכל יעבור בשלום...
ד. והעצה הכי קלה-קשה, ראה "בעין יהודית" שם...

ואולי קשור לזה גם מה שכתוב בלקט יושר (וכן נמצא גם בדורות מאוחרים יותר, בספר קקיון דיונה, בחידושים על מסכת מגילה) שלא מודים בפורים על משלוח מנות, שברגע שיש תודה והכרת הטוב נראה שהוא ענין של "מתנה", וכדי שלא יהיו "חשבונות" עדיף שישאר מצוה תורנית. ודוק.

ומכיר אני אחד מהצדיקים הנסתרים בדורינו (הגר באחת מערי הפרזות), שכמעט אף פעם אינו בביתו בפורים, אלא נוסע עם משפחתו כבר בתענית אסתר וחוזר רק אחרי פורים דמוקפים.

וכעת ראיתי בדברי הגאון האדר"ת זצ"ל על עצמו:
"בלילה הכינותי לשלוח מנות לרעי ואהובי, וביום נזדרזתי לשלוח תיכף אחר התפילה, בטרם יקדימוני הם".
והוא מדרך ענוה וידידות.