מה היה גודל רשעותו של עמלק ?!

[הוגה]

אומות ומלכים רבים קמו עלינו ברשעותם להשמידנו/להחטיאנו,
אבל כמדומה, שהיחיד והמיוחד מכולם היה - עמלק ימ"ש.

עליו נצטוונו במצות עשה "זכור את אשר עשה לך עמלק"!!
עליו נצטוונו - "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"!!
עליו אמר הקב"ה למשה - "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"!!
"ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" - ואמרו חכמינו ז"ל: "ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית... נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו"!!
עליו אנו מתפללים כמה וכמה פעמים ביום: "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" שיהא שמו של הקב"ה שלם במחיית עמלק,
בגלל אי איבודו הסופי, נכרתה מלכות שאול ועברה לדוד, "ויאמר אליו שמואל, קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך".

מדוע?! - מה היה חטאו הגדול של עמלק עד כדי כך, יותר מארמי אובד אבי, יותר ממצרים, יותר מנבוכדנצר, יותר מטיטוס, יותר מהיטלר וכו' וכו'??
מה הוא עשה? הוא בא להילחם עם ישראל? - אז מה, מעשיהם של הנ"ל לא חמורים פי כמה?! עליהם לא נצטוונו בכל הנ"ל!!

* * *
אכן כולנו יודעים דברי חז"ל: "משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים",
נראה מכאן שאף חז"ל נתקשו בלהסביר חטאו, עד שפירשו שקירר את האמבטיה.

אבל דברי חז"ל עצמם למיעוט הבנתי צריכים ביאור;
אוקיי, הוא קירר את האמבטיה ובגללו לא חששו לאחמ"כ להילחם בישראל,
אבל פרעה הלא הוא חימם את האמבטיה שלו עם דמם המבעבע של תינוקות של ישראל רח"ל!! הוא שיעבד את ישראל רד"ו שנים בפרך ובעבודה קשה!! הוא הוריד את ישראל עד למ"ט שערי טומאה, וכשיצאו רדף אחריהם לתוך הים להשיגם!! -- עמלק חמור ממנו ?!

* * *
בקיצור, צריך הסבר טוב ומניח הדעת, להבין גודל רשעותו של עמלק יותר מכל עמי קדם עד לימינו ??!!

(ידוע לי ג"כ על ביאורים ע"ד הסוד שנאמרו בענין, אבל אני מחפש תחילה את ההסבר הפשוט וההגיוני, לא ווארטים ולא דרוש).

[בעלזער]

אשר קרך בדרך. לשון מקרה. דבר אחר לשון קרי וטמאה, שהיה מטמאן במשכב זכור.
חותך מילות וזורק כלפי מעלה:
בספרים הקדושים כפי שהבאתי מדברי רש"י עוון שז"ל מיוחס לעמלק.

[איש_ספר]

אחד מההבדלים הפשטניים, שעמלק אינו עם היושב במולדתו ובארצו, אלא קבוצת נוודים. לא היה לו לעמלק שום צידוק ושם 'תירוץ' לתקוף את ישראל, כי ישראל לא עמדו לכבוש ממנו שום דבר ולא איימו על שליטתו בשום מקום, לא ישבו על אדמתו ולא ביקשו לעבור דרך נחלתו וממילא ההתקפה שלו על ישראל היתה שנאה בלבד.

[הוגה]

בעלזער,
אכן אותו רש"י המביא "משל לאמבטי" מביא ג"כ הדברים שהבאת, ולא נעלם מעיני.

אבל לך זה מניח את הדעת?!
משכב זכור שלו היה חמור יותר ממ"ט שערי טומאה?
על מצרים ובחרובן אין גמרות ומדרשים איך התעללו בנשים ובילדים??
עצת בלעם עד ש"ויחל העם לזנות אל בנות מואב" פחות חמור??
??!!

[בעלזער]

למותר לציין שעד עצם היום הזה משכב זכור וכל הנלווים אליו המיט עלינו חורבן והרס היהדות וכל זה אותו עמלק לימד את ישראל וצינן להם אמבטי רותחת וכולנו תפילה ועלו מושיעים בהר ציון להסיר מעלינו קליפה זו של אשר קרך לשון טומאה וקרי.
אין זה חסידות ואין זה קבלה והחוש מעיד שהוא מקור המתירנות לדאבוננו ואלמלא עמלק...

שלחתי בטרם ראיתי תגובתו של איש ספר ועם כבודו הסליחה.

[הוגה]

ייש"כ ר' איש ספר,
אבל מה אעשה ועדיין דעתי לא התיישבה בכך.
נכון, העמלקים דאז היו רשעים גדולים, הייתי מבין לו הקב"ה היה גוזר על אותם של אותו דור כליה אבדון ומכת חרב, אבל "עד מלחמה בה' לעמלק מדור דור"?? ושאר הציווים והביטויים החמורים שנאמרו עליהם, מורים לכאורה על משהו הרבה יותר עמוק.

[איש_ספר]

ייש"כ ר' איש ספר,
אבל מה אעשה ועדיין דעתי לא התיישבה בכך.
נכון, העמלקים דאז היו רשעים גדולים, הייתי מבין לו הקב"ה היה גוזר על אותם של אותו דור כליה אבדון ומכת חרב, אבל "עד מלחמה בה' לעמלק מדור דור"?? ושאר הציווים והביטויים החמורים שנאמרו עליהם, מורים לכאורה על משהו הרבה יותר עמוק.

מה לעשות שהגבלת את עצמך לטעמים פשטניים? ברור (אצלי) שהטעם האמיתי טמון בעניינים שאינם פשטיים, אבל כת"ר רוצה לאחוז החבל משני קצותיו, והיא לא תצלח.

[יתר10]

ייש"כ ר' איש ספר,
אבל מה אעשה ועדיין דעתי לא התיישבה בכך.
נכון, העמלקים דאז היו רשעים גדולים, הייתי מבין לו הקב"ה היה גוזר על אותם של אותו דור כליה אבדון ומכת חרב, אבל "עד מלחמה בה' לעמלק מדור דור"??

צוה לעשות זאת הנקמה הנפלאה למען יוסרו שאר האנשים מהנהגת זאת המדה הפחותה(רלב"ג) מבואר בזה שאין זה נקמה גרידא המיוחס לאותו דור שלחם בישראל, אלא בגדר למען ישמעו ויראו.
ובכלל, גם בלי להזדקק לדברי סוד, הרי עצם פשט הכתובים ודברי חז"ל מורים שהייחס להמעשה העמלקי לא היה יחס לאיזה חטא מקרי וזמניי שעמלק שבאותו דור לקו בו, אלא שקירור האבמטיה שלהם הוכיח שאכן 'ראשית גוים עמלק' להלחם עם ישראל עמו בחירו של הקב"ה, והוא פגם שורשי [גנטי] באומה זו ולכן החיוב למחותם ולא סתם למחותם אלא שלא ייזכר שמם (כמובן שמצוה זו בימינו בפרט היא מן הדברים שהשטן ואוה"ע מונים אותנו בזה, גזענות וכדו' אבל גזירה הוא ואין לך רשות להרהר אחריה)

[הוגה]

מה לעשות שהגבלת את עצמך לטעמים פשטניים? ברור (אצלי) שהטעם האמיתי טמון בעניינים שאינם פשטיים, אבל כת"ר רוצה לאחוז החבל משני קצותיו, והיא לא תצלח.

(במחילה ממע"כ שאני נתפס על שטויות, אבל חוץ ממה שבעיניי הק' המושגים "פשט" ו"עמוק" אינם סותרים אחד את השני, גם הביטוי "טעם אמיתי" עודנו בסימן שאלה אצלי, היתכן לקבוע ולהצביע ולומר זהו טעם "אמיתי" וזהו לא?? - יש טעם ע"פ כללים אלו ויש טעם ע"פ כללים אחרים).

* * *
דרך א' - אברבנאל: ~~ארבעת חטאי עמלק~~
כעת לאחר חיפוש נוסף, ב"ה מצאתי דבריו של ר' יצחק אברבנאל בפירושו לשמות (פ' י"ז), בו הוא מעמיד שאלה זו, בזה"ל: "האמנם למה זה העניש הקב"ה בעונש גדול אל עמלק למחות זרעו, ולא עשה כן לכל גוי מגויי הארץ? וגם לא לאדום שהיה מזרע עמלק...??".

ומשיב רי"א: "שעשה עמלק כנגד ישראל ארבעה דברים מגונים", ואסכם כאן את ארבעתם בקצרה;

א' - בא להילחם ברוע לב ובלי סיבה (כמ"ש ר' אי"ס), ב' - לא הודיע להם ביאתו למלחמה היפך מנהג המלכים, ג' - פחיתותו שנלחם עם הנחשלים שבישראל שבאחרית המחנה, ד' - ירא מישראל ולא מהקב"ה.

סיים רי"א: "ומפני ארבעת הסבות האלה היה ראוי להמחות את שמו, אבל אדום לא עשה דבר מזה ולא שאר הגוים, ולכן היה ענשו של עמלק קשה מעונשם".
(חזר רי"א וכפל דבריו פחות ויותר, בפירושו לדברים פרק כ"ה).

* * *

דרך ב' - המלבי"ם: ~~חמשת חטאי עמלק~~
והמלבים בפירושו לשמואל (א' פרק ט"ו) בשאלות כתב: "מה נשתנה עמלק מכל אויבי ישראל אשר הרעו והצירו להם ורק עליו צוה למחות את שמו??".
וביאר הדברים נפלא בזה"ל:

הנה התורה בארה בטעם מצות מיחוי זכר עמלק כמה טעמים, כמ"ש "זכור את אשר עשה לך עמלך בדרך, בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלהים" - ר"ל כי כל עורכי מלחמות יהיו באחד מחמשה פנים;
א) או שילחם על ארץ לכבשה להגדיל את ארצו, וזה היה בדרך - כי לא היית אז בארץ נושבת,
ב) אם יקרב עם אל גבול ארצו ילחם עמו מיראתו פן יעבור בגבולו, כמו מלחמת סיחון ועוג, וזה היה בצאתכם ממצרים - שהייתם רחוקים מארצו,
ג) מחמת איזה מריבה ומשטמה שיש בין שני העמים הלוחמים, אבל הוא קרך בדרך - דרך מקרה ולא היה לו דבר עמך,
ד) להראות גבורתו ותקפו להיות לו לשם, אבל הוא זנב כל הנחשלים ואתה עיף ויגע - בענין שלא כיון להראות כח בקרב,
ה) בעבור הדת שחושב שה' ירצה מעשיו שיכחיד אומה הבלתי מאמנת בדתו ואלהיו, והוא לא ירא אלהים - בענין שמלחמתו לא היה לה שום סבה מן הסבות שבעבורם יתגרו מלחמות.
רק הסבה העצמיית היתה כמ"ש המפרשים;
א) מחמת הכפירה באלהים ויען שאז שמעו עמים ירגזון מהאותות והמופתים שעשה אז בים ובמצרים רצה ללחום בם ולהראות שאין ביכולת ה' להושיעם עד שעקר מלחמתו היתה נגד ה',
ב) נגעה שנאתו על ישראל מצד אבותיהם ומשטמת עשו (שהיה עמלק מזרעו) אל יעקב.
ולכן צוה ה' למחות זכרו!!

ובפירושו לסוף בשלח, ציטט המלבי"ם מדבריו הנ"ל, ועל הפסוק "מחה אמחה את זכר עמלק" כתב: "יבא עת לעת"ל שאני בעצמי אמחה את זכר עמלק... ורמז ג"כ שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכלם שורש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם מתחת שמי ה'".

* * *
דרך ג' - העמק דבר ~~לא עמלק כ"עם", אלא "תעודת עמלק" ורעיונו~~

...מתחלה יש לבאר גוף המאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק, אם הכונה למלכות עמלק, על מה קבעו חז"ל מצות זכירה זו לדורות אחר שכבר נמחית מלכות הרשעה זו מה"ע?
ואם אפי' יש איזה אנשים מזרע אומה זו בעולם מה זה ענין?
ואם הכונה שיהא נשכח שמו וזכרו, זה א"א כלל, שהרי התורה נצחית והואי מזכרתו?
אלא ע"כ הכונה תעודת עמלק בעולם. דזה ברור שלא לחנם התגרה עמלק עם ישראל, אשר בלי ספק לא נעלם ממנו כי לא בנקל יהי' יוכל לו, והלא נתעבר על ריב לא לו, אלא משום שראשית גוים עמלק - דבר בלעם בעת הופע עליו אור רוה"ק. וע"כ אין הכונה שהיא האומה היותר מצלחת ומאושרת בעולם שהרי מעולם לא היה עמלק כ"א ממלכה שפלה, אלא הענין דכמו שהיה מלחמת אמרפל וחבריו על א"א ביחוד כמו שנתבאר מדיוק המקראות בס' בראשית. והוא משום שידעו שעל ידו נעשה עין משפט היינו להוריד השגחה עליונה ע"פ המעשים. כך מאז יצאו ישראל ממצרים ומוכן היה לקבל את התורה. הרע לאוה"ע ביותר. ועמלק הוא ראשית גוים השונה את ההשגחה תכלית שנאה (וחז"ל גלו את הלוט ע"ז זה... ועמלק להפך לבד שלא הי' עובד ה' עוד הי' מפקיד חבילה של קוצים לעכב הליכות ההשגחה שלא תהא סלולה. ומסר נפשו ע"ז. בזה הי' מכונה בשם ראשית גוים. שהוא הראש לראות טובתן של אוה"ע לפי דעתם:).
והבטיח הקב"ה כי תגיע שעה שימחה זכר עמלק, היינו "תכלית תעודתו" שתהי' הליכות הטבע חפשי בלי השגחה לפי מעשים, זה הרצון יהי נשכח מאוה"ע והיה ה' למלך על כל הארץ, וזהו ימות המשיח שיגיע ב"ב.

* * *

אשמח לכיוונים נוספים מחכמינו ז"ל ! !
--- במיוחד אם יש מי שעמד על השוואה פרטנית, מה היה נקודת חטאם ורשעתם של מצרים לדוגמא (הם לא כפרו באלקים ובהשגחה ושנאו את ישראל ? ?), מול עמלק.

וייש"כ מע"כ יתר10 על הרלב"ג והערתך!

[לייטנר]

אחד מההבדלים הפשטניים, שעמלק אינו עם היושב במולדתו ובארצו, אלא קבוצת נוודים. לא היה לו לעמלק שום צידוק ושם 'תירוץ' לתקוף את ישראל, כי ישראל לא עמדו לכבוש ממנו שום דבר ולא איימו על שליטתו בשום מקום, לא ישבו על אדמתו ולא ביקשו לעבור דרך נחלתו וממילא ההתקפה שלו על ישראל היתה שנאה בלבד.

אם נלך לפי הפשט בלבד, לעמלק היתה סיבה טובה מדוע לפגוע בעם ישראל במאבק על מקורות המים במדבר.

[זלמן]

לעניות דעתי, מוכרח עכ"פ בדרך הפשט, דהמלחמה בעמלק אין זה דווקא מחמת מה שעשה לישראל, אלא מחמת טבעו, שיש בהם רוע מצד הטבעי בלי יכולת לשלוט על זה, ולמדה תורה שאין לרחם על הרעים (וכעניין שאמרו כל המרחם על האכזרים) אלא להילחם בהם ולאבד את הרוע מתחת השמים. (ומה שחז"ל הביאו מהאמבטיה, בא גם שנדע, דהמלחמה שלהם עם ישראל היה מחמת רוע שיש בהם שלא יכלו לשלוט על זה, דהא אין טעם שאדם שפוי יקפוץ לאמבטיה רותחת אלא א"כ לא יכול לשלוט על מעשיו, וכן הוא עמלק, אין הם יכולים לשלוט על הרוע שבהם, והיינו שטבעם הוא רוע).

[הוגה]

אכן כולנו יודעים דברי חז"ל: "משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים",
נראה מכאן שאף חז"ל נתקשו בלהסביר חטאו, עד שפירשו שקירר את האמבטיה.

אבל דברי חז"ל עצמם למיעוט הבנתי צריכים ביאור;
אוקיי, הוא קירר את האמבטיה ובגללו לא חששו לאחמ"כ להילחם בישראל,
אבל פרעה הלא הוא חימם את האמבטיה שלו עם דמם המבעבע של תינוקות של ישראל רח"ל!! הוא שיעבד את ישראל רד"ו שנים בפרך ובעבודה קשה!! הוא הוריד את ישראל עד למ"ט שערי טומאה, וכשיצאו רדף אחריהם לתוך הים להשיגם!! -- עמלק חמור ממנו ?!
[/b]

לגבי מה ששאלתי בפתיחת האשכול, מה היה גודל חטאו של עמלק?
היום אני מבין שהפשט הפשוט והאמיתי הוא בדיוק כמו שאמרו חז"ל הקדושים "אשר קרך בדרך" - "קרך" מלשון "קירור", וטעות גדולה היא לחפש דרכים חדשות.

כי הנה מסתבר שמוסכם על כל מאמיני תורת משה, שתיקונו של עולם תלוי בכך שכל באי עולם ויושבי תבל יכירו ויקבלו מלכותו של הקב"ה עליהם. ועל זה אנו מתפללים ומצפים כל יום.
לאורך ההיסטוריה היהודית שאנו מאמינים בה, הזמן שהיה הכי קרוב לכך זהו לאחר יציאת מצרים באותות ומופתים וקריעת ים סוף. שמעו עמים ירגזון, וכל העולם הכירו וידעו שה' הוא האלקים ואנחנו עמו צאן מרעיתו.

המצב האידיאלי הזה, שישראל וכל העולם מאמינים בקב"ה בכל לב ועושים רצונו, יכול היה להימשך מאז ועד עולם. ברם אז בא אותו רשע, ועוד ישראל בדרך מיהר והכריז מלחמה נגדם, נגד עם ה', ובכך חשף את עוצמת חוצפתו שכופר הוא בה' אלקי ישראל. בעזות פניו כי ממזר הוא, הכחיש את המוסכם והידוע אז בין כל יושבי תבל כי ה' הוא האלקים שומר ישראל. כל הרשעים והכופרים והמתרחקים מה' שמאז ואילך עד עצם היום הזה, צאצאיו המה ובאי כוחו, שורש פורה ראש ולענה. אלמלא הוא היה העולם נשאר על תיקונו. התביעה נגדו איננה על עצם מעשה המלחמה לבדה - כידוע עוד רבים אחרים נלחמו נגד ישראל ואמונתם - התביעה נגדו היא על עצם פתיחת האפשרות, קירור האמבט, על כך שהוא פתח פתח וקיום לכפירה בעולם, לריחוק מה'.

ולמשל, הנה כל נאצי קטן יכול להשליך את אחריות מעשיו בשואה על מנהיגו מחוללו היטלר ימ"ש, כך גם היטלר עצמו יכול להשליך את אחריות שנאתו לעמ"י על רבותיו אויבי ישראל הקודמים לו, והדור שקדם לו על הקודם לו, עד עמלק. אבל עמלק לא יכול להשליך את האחריות על אף אחד אחר. הוא הוא הרע המוחלט. הוא הוא אשר הופיע סמוך לאחר אותם שנים אשר בהם נתגלה כבוד ה' לעיני כל העולם בלי ספיקות, והוא בגודל רשעותו הסיט את העולם ועמ"י מהאמונה בה'. ואנו כעבדיו של מקום היראים על כבוד שמו נצטוונו לשנוא אותו ולאבדו מכל וכל עד בלתי השאר לו פליט, מהאומה הזו ומכל פירותיה ופירות פירותיה, המציאותיים והרעיוניים. כך שהצפייה שימחה שמו של עמלק, היא היא הצפייה שיגיע העולם לתיקונו, שהכל יכירו ויקבלו מלכות ה'.

לכן בימות המשיח בב"א, עת אשר ימחה שמו של עמלק לגמרי, וודאי יהיה לנו לזכור גם את תחילת תהליך נפילתו, בימי המן. אז, בראשית ימי מלכותו של מלך המשיח אשר ילמד ויכוף כל ישראל לקיים תושב"כ ותושבע"פ, יפעל גם כן לקיים את פסקו של משה רבינו השני בספר משנה תורה, ויבטל את כל ספרי הנביאים והכתובים, חוץ ממגילת אסתר. ומובן מדוע. אחר שהעולם יתמלא דעת ממילא יתבטל הצורך בספרי הנביאים והכתובים, ברם מגילת אסתר היא תעודת ניצחון בלתי נשכחת, ניצחון ראשון בדרך לתכלית, איבוד עמלק המרחיק מה', והיה ה' למלך וגו'.

כמדומה לענ"ד שהדברים הנ"ל פשוטים לגמרי וחידוש אין בהם, אלא שלרוב פשיטותם מתחמקים ובורחים המה מאיתנו וכנודע.

[יעקב ו.]

מצוות מחיית עמלק

החילוק בין מוסר לאמת הוא שמוסר הוא דבר אישי בהגדרה לעומת אמת שהוא דבר אובייקטיבי שעומד בפני עצמו
התורה אומרת ודל לא תהדר בריבו כלומר על אף שיש כאן הרגשה מוסרית להעדיף את הדל בכל זאת התורה אוסרת את הדבר כיון שהוא שקר וצדק לא ייעשה על ידי שקר והעולם לא יתוקן אם יוסיפו עליו שקרים עם כוונות טובות והמוסר כאן הוא צביעות כיון שמעורב כאן גזל העשיר
בתורה ישנה סתירה במקום אחד כתוב לא יומתו אבות על בנים איש בחטאו יומת [והדבר מצוטט כך הלכה למעשה בספר מלכים אצל יואש] לעומת זאת בעמלק כתוב שצריך למחות את שמו שמשמעו הוא שגם הבנים מחויבים מיתה
החילוק שנראה הוא שבמשפט אכן לא ממיתים אבות על בנים אלא שבעמלק חוסר המשפט הוא הדבר שבו היה החטא שלהם חוסר היראת אלוהים הוא איש הישר בעיניו יעשה וכך מפורש בכתוב שישראל באו לרשת את הארץ לא כלול בה ארץ העמלק כיון שהם היו שבט של שודדים לא בני אדם שהיו יושבים על אדמתם שיש בהם דיבור לשלום כיבוש כניעה והעלת מס אלא בריחה למדבר ופשיטה על היישובים בשביל לגזול ומסיבה זאת אין אצלם שפה אחרת חוץ מנקמה מוחלטת שאין אחריו תקומה ובניצחון לחוד אין כל תועלת
וכך מפורש בהם בשופטים ו' ג' "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ ולא ישאירו מחיה בישראל כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם ובאו כדי ארבה לרוב ויבואו בארץ לשחתה" [ומכאן גם תשובה למה ישראל החרימו את מדין ולא את מואב]
'כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור' יש כאן שורש עמוק ומהותי יותר והוא בשורש כל צורת ישראל ויש כאן מלחמה תמידית בין הדמות של ישראל שלהם כאדם כצלם אלוהים לבין עמלק שמבטא יותר מכול את האדם שאין בו יישוב ואין לו מנוחה והוא כחית השדה שאין לה אלא לטרוף לאכול ולכן ללא שירוש אחר צורת חיים זו של חיים בשוד אין תקומה גם לאדם העומד מולם כיון שגם עליו תגבר החיה שנמצאת גם בו בהיות שהוא מתמודד תמיד עם עם כזה מולו ואין שום אפשרות שגם הצלם שלו לא יפגע מהתמודדות זו
ומהסיבה הזאת ללא מחיית שמם מהעולם לא היה תקנה לעולם כיון שמדובר בעם ללא מוסר ללא ערכים בלי קביעות בארץ ואין עם מי לדבר ולכן הוא בלא כל אמת ורק ביזה ושוד ומהסיבה הזאת אין כל בעיה בעמלק כפרטים ומפורש במלכים שהיו עמלקים שגרו בישראל ולא כתוב בשום מקום שהתנכלו להם במיוחד [ומכאן סתירה על הטענים שיש דין אישי לכל עמלקי – והאומר כן הוא טועה בדבר הכתוב]
על פי הנ"ל יתכן ששאול הציל את אגג כיון שהוא ראה בו אדם תרבותי ובזה הוכיח אותו שמואל שדווקא אגג הוא המייצג את תרבות אנשים חטאים ולכן הוא עוד גרוע מיתר העם ולכן הוא שיסף אותו למען ישמעו וייראו אפילו שהדבר כבר היה מאחר שהוא היה כבוש והמטרה הייתה בשביל למחות את שמו וקיום "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק" שהוא מטרה חינוכית שאין בו מטרה צבאית ואמנם שאם הנתפס היה עמלקי פשוט הוא יכול היה להפוך לעבד [על פי המנהג בזמנו] ולהיטמע ורק כיון שמדובר היה במייצג הייתה בו מצוות מחייה
ובזה התבטא הוויכוח בין שאול שלקח אותו כשלל שחשב שהוא יסייע לו בעתיד וכמו שמפורש בכתוב שם קודם "וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל ויאספהו אליו" לבין שמואל שדרש מחייה ושמיעה בקול ה' והמטרה הייתה שלא לראות בו ייצוג לגיטימי לאדם האנושי שלא לראות בעם של שודדים אנשים שווים כיון שהדבר הזה הוא בסיס להשחתת הנפש כיון שיש בו הנצחת הרוע והרגל בלראות בחוסר יראת אלוהים דרך חיים לגיטימית והדבר הזה הוא שקר וממילא גם ביטול המוסר העולמי באופן עקרוני ומסירתו להרגשות אישיות שאין בהם חובה אלא המלצה ובהתגבר רגש הקנאה והניצחון אין אם כך שום בעיה לגנוב לרצוח ולנאוף כיון שאין כל קריטריון אובייקטיבי של אמת ושקר בעולם אלא נחמד ולא נחמד והוא סתירת התורה כולה וקלקול העולם באופן כללי

[עקביה]

אחד מההבדלים הפשטניים, שעמלק אינו עם היושב במולדתו ובארצו, אלא קבוצת נוודים. לא היה לו לעמלק שום צידוק ושם 'תירוץ' לתקוף את ישראל, כי ישראל לא עמדו לכבוש ממנו שום דבר ולא איימו על שליטתו בשום מקום, לא ישבו על אדמתו ולא ביקשו לעבור דרך נחלתו וממילא ההתקפה שלו על ישראל היתה שנאה בלבד.

במדבר פרק יג
עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב

במדבר פרק יד
וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק

במדבר פרק יד
וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא

גם מהכתוב: וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי (בראשית יד ז) לפי רש"י נראה שהיה זה מקום מושבו של עמלק בעתיד.

[איש_ספר]

רק שדה העמלקי עומד לימינך. שאר הכתובים יתפרשו על מקום ישיבתו בעת ובעונה ההיא. (וכ"מ שבמקו"א אמרו שיושב בהר ובמקו"א בעמק).

[עקביה]

רק שדה העמלקי עומד לימינך. שאר הכתובים יתפרשו על מקום ישיבתו בעת ובעונה ההיא. (וכ"מ שבמקו"א אמרו שיושב בהר ובמקו"א בעמק).

השאלה היא איזו אינדיקציה יש לכך שהיו עם של נוודים.

חילוף המקומות הר/עמק אינו מוכיח שהיו נוודים. הרי על אותו זמן נאמרו שניהם. תחילה אמר ה' למשה שהעמלקי יושב בעמק ואח"כ מספרת התורה על העמלקי היושב בהר. וכי בזמן הקצר שחלף (לא יותר מימים אחדים) כבר החליפו את מקומם? ומה לגבי הכנעני הנזכר בשני הפסוקים עם עמלק, גם הם היו נוודים?
לכן יותר נראה כפי שכתבו שם המפרשים בעלי הפשט יעוי"ש.

גם העובדה שהיה להם מלך (לפחות ע"פ חז"ל וחלק מבעלי הפשט) תומכת בדעה שלא היו נוודים.

[אוצר החכמה]

אני לא מבין למה לא די בפשט הפשוט.

המצרים השתעבדו בישראל וכן כל האומות, כדרך כל הרשעים שאינם יראים מבורא עולם.
היתה תקופה אחת שהעניין הזה היה יכול להשתנות בכל העולם. אחרי מכות מצרים ונס קריעת ים סוף כל מי ששמע התיירא מעם ישראל אשר ה' עמו. ואת האמבטי הזה קירר עמלק כדברי רש"י. כך שלא הבעייה מה שעשה לישראל כי באמת לא הזיק רק לנחשלים וזה הרבה פחות ממה שעשו אחרים אלא בזה שיצא נגד יראת ה'.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ייש"כ ר' איש ספר,
אבל מה אעשה ועדיין דעתי לא התיישבה בכך.
נכון, העמלקים דאז היו רשעים גדולים, הייתי מבין לו הקב"ה היה גוזר על אותם של אותו דור כליה אבדון ומכת חרב, אבל "עד מלחמה בה' לעמלק מדור דור"??

צוה לעשות זאת הנקמה הנפלאה למען יוסרו שאר האנשים מהנהגת זאת המדה הפחותה(רלב"ג) מבואר בזה שאין זה נקמה גרידא המיוחס לאותו דור שלחם בישראל, אלא בגדר למען ישמעו ויראו.
ובכלל, גם בלי להזדקק לדברי סוד, הרי עצם פשט הכתובים ודברי חז"ל מורים שהייחס להמעשה העמלקי לא היה יחס לאיזה חטא מקרי וזמניי שעמלק שבאותו דור לקו בו, אלא שקירור האבמטיה שלהם הוכיח שאכן 'ראשית גוים עמלק' להלחם עם ישראל עמו בחירו של הקב"ה, והוא פגם שורשי [גנטי] באומה זו ולכן החיוב למחותם ולא סתם למחותם אלא שלא ייזכר שמם (כמובן שמצוה זו בימינו בפרט היא מן הדברים שהשטן ואוה"ע מונים אותנו בזה, גזענות וכדו' אבל גזירה הוא ואין לך רשות להרהר אחריה)

משכ שהפגם הוא גנטי, כ"כ העונג יוט בדרשותיו עמ' מו.

[יקוב]

"לבער אנשי הרשע וכו' הורה עמלק על רוע טבעו"

ספר הבתים.PNG (53.88 KiB) נצפה 2005 פעמים

[זיז שדי]

בתנחומא, לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה, עד שבא עמלק ולמדה להם, שנאמר: והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחז' ח יז). וממי למדה? מעשו זקנו, שנאמר: ויאמר הכי קרא שמו יעקב (בראש' כז לו), חיכך בגרונו והוציא את הזמורה.
וצ"ב האם הזמורה הוא כפירש"י שהוא ריח רע שאין לו עיקר? או כפשטות המדרש שהוא חיכך בגרונו.
ועיין גמרא קידושין (או קדושין תלוי איזה דף) בעובדא דר"פ שבא יצר הרע בעיו"כ וכייח ורק ביה. משום דאמר גירא בעינא דשטנא.
ויש לבאר דעניין זמורה הוא מה שנמאס בעיני העולם מותרות הגוף ומה שנדחה הימנו לחוץ, וטבע הקב"ה זה בעולמו למען הראות כי הדבר אשר הוא עיקרי, הנדחה הימנו ולחוץ אין בזוי ממנו. ולכן אין ראוי לאדם להדבק כי אם בעיקר הנצחיות אשר כל עוה"ז בזוי ומטונף כנגדו.
והנה אצל עמלק הוא להיפך אשר הוא רודף אחר עוה"ז ולהיפך הנדחה לחוץ הוא יעקב, אשר אמר עליו הככככככי קרא שמו יעקב. ולימד לישראל לבזות את העיקר ולעשותו זמורה.
אשמח לעוד מראה מקומות וביאורים בעניין זמורה, והנראה.לענ"ד כתבתי