פורום אוצר החכמה

'אל שני. ג' הכא ואידך לך לאות אשר יבא אל שני בניך בעלי. וייצר שני ככרים וגו' ויתן אל שני נעריו בנעמן. בני עלי היו מבזין הכהונה שנאמר בה אל שני לכך נענשו ונהגו, אבל נעמן היה מכבד שביקש אדמה לעשות מזבח נתקרב תחת כנפי השכינה ומבני בניו למדו תורה ברבים.

'ולא אתפרש מקורו, ובגמ' סנהדרין וגיטין נ"ז ב' לא משמע כן שהרי לא אמרו אלא נעמן גר תושב היה ואח"כ חשב כל אלו שמבני בניהם למדו תורה ולא חשב נעמן, ואי אפשר שהיתה גירסא נעמן תחת המן, שהרי הדבר הוזכר בגמ' ב' פעמים וכן הוזכר ברש"י סנהדרין צ"ו א', ועוד דבהמן גרסינן בבני ברק, ובה"ט העתיק ברבים, ובגמ' סנהדרין נזכר המן לבסוף, ואם הגי' נעמן היה נזכר בתחילה, ואמנם בגיטין נזכר בתחילה'.

"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" - והלא מזרע עמלק היו?

תנו רבנן, נעמן גר תושב היה נבוזראדן, גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק (צו ע"ב. וע"ע גיטין נז ע"ב).

רבים תמהו, איך יתכן שמבני בניו של המן, שהיה מזרע עמלק, נתגיירו ולמדו תורה בבני ברק, והלא אמרו רז"ל (מכילתא, בשלח, פרשת עמלק ב) ש"נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא מכל האומות [להתגייר] - שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו - לא יקבלוהו" (ראה עוד פסיקתא רבתי פי"ב; ועי' ספר חסידים אות תתריט).

ומצינו בענין זה דבר חידוש לאחד מרבותינו הראשונים, רבינו יהודה ב"ר יקר ז"ל – רבו של הרמב"ן, בספרו 'פירוש התפילות והברכות' (בביאור מטבע הברכה בברכת 'ועל הצדיקים'), וז"ל: "לכך הוצרך לומר גבי גרים 'גרי הצדק', לפי שדבר בברכה של מעלה [ברכת 'ולמלשינים'] להכרית אומה הרשעה, אבל אם יתגיירו יש לקבלם, ודוקא אם הם 'גרי הצדק', לאפוקי זרעו של עמלק דאמר במכילתא: אמר ר' אליעזר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו שאם יבואו מכל האומות להתגייר שיקבלהו ומביתו שלא יקבלהו... ואפשר לומר דוקא אם הוא מזרע עמלק מאב ואם". מפורש מדבריו, שיתכן שתנאי יש בדין זה, ורק אם מזרע עמלק מאב ואם – אין מקבלים אותו. ודבר זה חידוש גדול הוא, שהרי באומות העולם "הולכים אחר הזכר" (עי' יבמות עח: קידושין סז:), ולמרות כן לא נאמר דין זה רק כאשר הוא מזרע עמלק – מאב ואם יחד. ברם לאור זה תתיישב היטב הסתירה מהברייתא שלפננו, כי יתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היתה אמם מאומה אחרת.

וכיוצא בזה תרצו ה'יד דוד' (על מכילתין כאן), המהרש"ם (בשו"ת ח"ג סי' רעב) והג"ר יוסף ענגיל ז"ל (גליוני הש"ס גיטין שם), שיתכן שאשה מזרע המן נישאה לגוי שאינו מזרע עמלק, ובן זה וכל יוצאי חלציו אין עליהם דין עמלק כלל, דבעכו"ם הלך אחר הזכר, וממילא יכולים להסתפח אל נחלת עם ה'. ומה שאמרו 'בני בניו', אין הכוונה לבני בניו דוקא, כי אם על יוצאי חלציו. [ויצויין, כי אמנם יש חילוק בין דברי הר"י בן יקר לדברי האחרונים, כי הר"י בן יקר הטיל תנאי בדבר שיהיה מזרע עמלק - מאב ואם דוקא, ובחסר אחד מהם כבר מקבלים אותו, ואילו לדברי האחרונים – הכל תלוי בזרע האב בלבד].

לעומתם מצינו בספר 'בגד אהרן' להג"ר שמואל אהרן רובין ז"ל אב"ד קורטשין (כללים מע' ע אות ו) שביאר בהיפך וכתב בזה"ל: "ואפשר לחלק כיון דקיימא לו דבגוי אין לו שאר אב, אבל שאר אֵם יש לו, ד'למשפחותם לבית אבותם' (במדבר א, ב) בישראל הוא דכתיב (עי' סנהדרין נח. - שדיני קורבה כלפי עריות אצל אוה"ע, תלויים בקרובי האם ולא בקרובי האב), אם כן יש לומר דדוקא מנקיבות של עמלק אין מקבלין גרים, אבל כשהזכרים מעמלק והנקיבות מאומה אחרת מקבלים גרים, והוא מדוייק בלשון 'מבני בניו של המן', דהיינו מהזכרים".

ובדבריו יש חידוש גדול, דנהי דלענין דיני איסורי עריות התלוים בקורבה – שתלוי בקרובי האם, אכן לענין יחס הגוי אינו כן, כי בתר אביו אזלינן (עי' יבמות וקידושין שם), ואם כן היחס אחרי האומה העמלקית מן הראוי הוא שיהא תלוי אחרי האב ולא אחרי האם, וכדברי המהרש"ם והגר"י ענגל ז"ל.

בדרך אחרת לגמרי מיישב הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע, שיתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היו, מה שגוי אחד מזרע המן בא על בת ישראל באונס והוליד בנים ממנה, ואלו הבנים יש להם דין ישראל גמור (ראה פרי צדיק לפורים אות ב; ליקוטי אמרים אות טז; פוקד עקרים אות ה). ולפי זה לא קשה מידי, דלא הוצרכו לגייר אותם כלל (וכן מובא 'ליקוטי יהודה' סו"פ בשלח בשם בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל). ומשום הכי כינו אותם חז"ל "מבני בניו של המן", הגם שהיה עליהם דין ישראל גמור, כי מתייחסים אחרי אמם, משום שכן מצינו בתורה אצל בן המגדף שנולד מאשה ישראלית ומאיש מצרי, שנאמר בו (ויקרא כד, י): "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי", הרי שנקרא גם על שם אביו, ולכן שפיר כינו אותם חז"ל: "בני בניו של המן".

ומוסיף לבאר בזה גירסת העין יעקב כאן: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו רב שמואל בר שילת", ואודות השם 'שילת' כתוב ב'ספר יוחסין' (אות ש): "שילת וחנה ואיבו ומרתה ור' חייא הגדול - כולם בני אבא בר אחא... ואין זה 'שילת' אבוהי ד'רב שמואל בר שילת' המלמד נערים, כי היה גר. אבל הגאונים כתבו, כי זאת היא ששמה 'שילת' - אמו של 'רב שמואל', והיתה אחותו של ר' חייא, ואמר אביו היה גר. וזה תימה, כי היו מקפידין מאד על יחוסם, ואיך נשאה הגר". וכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן זי"ע, שיתכן ששם אמו היתה 'שילת', והיא היתה אחותו של רבי חייא, ועל שמה נקרא בנה ר' שילת, וכמו אצל רב מרי בר רחל (עי' יבמות מה:), וכמ"ש רש"י (ב"מ עג: ד"ה רב מרי): "רב מרי בר רחל - בת שמואל הוה, ונשבית, ונשאה נכרי ונתגייר, ושמיה איסור גיורא, ורב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו".

כיוצא בדברים אלו כבר מובא בספר 'יד דוד' (שם), והוסיף עוד בזה, שדין הולד הנולד ממנה כישראל גמור הוא - למ"ד נכרי הבא על בת ישראל הוולד כשר (עי' יבמות שם), ואפילו לדעת הסוברים דדינו כגר (עי' רש"י שם), ואם כן עדיין קשה איך גיירוהו, דהלא מזרע עמלק היה, אעפ"כ מאחר שאמו ישראלית היתה, לא מדחינן ליה ומגיירין אותו, ועל כן שפיר משכחת להו שבני בניו של של המן ישראלים היו, ולמדו תורה ברבים.