פורום אוצר החכמה

ידוע שהחזו"א הנהיג בפורים האחרון לימי חייו לחשוש לבני ברק כעיר הסמוכה ליפו עקב רצף בתי מגורים ולקרוא בה המגילה גם בט"ו מספק, וכך נוהגים כיום בכל בתי הכנסת המושתתים על פי הנהגותיו. אמנם עד כמה שזכור לי עד לפני 20 - 25 שנה לערך לפני התפתחות הקהילות הישיבתיות בב"ב, חוץ ממקומות הידועים כנוהגים ע"פ מנהגי החזו"א [לדרמן, ר' חיים גריינמן, ר' ניסים] בשאר בתי כנסיות לא קראו וכלל הציבור התורני לא כ"כ חשש לזה. [יתכן שאני טועה עובדתית, ואדרבה אודה למי שיעמידני על האמת].
עוד זאת, מלבד תלמידי החזו"א הנוהגים בט"ו כל ד' מצוות היום לחומרא, בשאר קהילות בני תורה שהחמירו לשמוע מקרא מגילה חשו לקיים גם שאר מצוות היום לחומרא, או שהקילו בהם כמו שהקילו לנשים. כמובן שההגיון נותן שלא לחלק בזה, אבל חוץ משכן סלבודקאי שכל שנה שולח משלוח מנות גם בט"ו לא ראיתי מי שמקפיד בזה, השאלה מדוע?
ואם נחדד יותר, השאלה אם מה שחשו כלל ציבור בני הישיבות להנהגה זו, זה ענין הלכתי טהור, או שזה יותר ענין של השתייכות קהילתית כמו בעוד כמה דברים שאי"צ לפורטם.

והנה מסקנת הגר"ש דביליצקי שליט"א בקונטרס האגרת הזאת:



כמו כן, בימים אלו י"ל קונטרס 'הימים האלה נזכרים' מאת הרב אריאל בקוולד שליט"א מרא דשמעתתא בענייני תחומין המעשיים, הדן בפרוטרוט בדין כל מקומות המסופקים לענין מקרא מגילה, ושם מעמ' עא ואילך האריך לפרט שבזה"ז [לאחר הופעת 'האגרת הזאת'] נעשו עוד כמה שינויים טופוגרפיים בשטח המעוררים עוד מקום לדיון אם יש טעם להמשיך בחומרא זו, ומ"מ כתב בתו"ד: ...לאחר שכבר התחיל מנהג זה, אין מפסיקים את המנהג בכדי. [כך הבנתי מתוך דברי אחד מגדולי ההוראה שליט"א].

בל חוץ משכן סלבודקאי שכל שנה שולח משלוח מנות גם בט"ו לא ראיתי מי שמקפיד בזה, השאלה מדוע?

אולי בגלל דעת הפר"ח שלעולם בעיירות המסופקות אין מקיימין משלוח מנות וכאן שהוא ספק מסופקות הקילו יותר.

צודק, יישר כח.
ובכל זאת תלמידי החזו"א כנראה חשו לדעת הפמ"ג שמחמיר בזה, מעניין אם יש עדות אם החזו"א עצמו נהג כן גם לענין שאר מצוות היום.

כעת ראיתי בשו"ת אז נדברו להגרב"ז זצ"ל ח"ה סי' מא שע"פ מנהג החזו"א צריך לקיים כל מצוות היום בט"ו מספק.



וכדאי לבדוק בדינים והנהגות ממרן החזו"א או בארחות רבינו אם יש עדויות מפורשות על מנהגו בזה.

חקר כתב:וכדאי לבדוק בדינים והנהגות ממרן החזו"א או בארחות רבינו אם יש עדויות מפורשות על מנהגו בזה.

מצו"ב מדינים והנהגות:

ומצו"ב מאורחות רבינו מה שהעליתי מקופיא בחיפוש באוצר.

אז יבקע כ'שחר' אורך, יישר כח על העלאת עדויות אלו.
וכעת אשוב לשאלתי הראשונה, האם כלל הציבור כיום שנוהג בחומרא זו למחצה לשליש ולרביע [שח לי אחד שבליל ט"ו שבד"כ עדיין לא פג יינו כמעט אף פעם לא שמע מקרא מגילה], נוהג כן כחומרא הלכתית אמיתית, או סתם כדי להרגיש טוב עם עצמו [מה, ב'חניכי' לא יקראו מגילה...].

חקר כתב:וכעת אשוב לשאלתי הראשונה, האם כלל הציבור כיום שנוהג בחומרא זו למחצה לשליש ולרביע [שח לי אחד שבליל ט"ו שבד"כ עדיין לא פג יינו כמעט אף פעם לא שמע מקרא מגילה], נוהג כן כחומרא הלכתית אמיתית, או סתם כדי להרגיש טוב עם עצמו [מה, ב'חניכי' לא יקראו מגילה...].

לא הבנתי, אין כזה דבר להחמיר בזה 'חצי הלכה', או הכל או כלום, זה כמעט כמו להחמיר לשלוח רק מנה אחת ולא ב' מנות, ונכון שאין מצוות היום מעכבין זא"ז, ומה שקיים עלתה בידו, אבל זה מגוחך להנהיג בעצמו לקיים חלק ממצוות היום בשעה שסבור שיש כאן מקום להחמיר, ואם עושה למחצה וכו' מעיד ע"ע שאצלו זה לא ממניע הלכתי, ולא הייתי אומר 'להרגיש טוב עם עצמו', כי הרגשה טובה זה שעושים דבר מושלם ובחצי זה רק משאיר הרגשת חסר, אבל אולי ההגדרה שפשוט לא חושב עד הסוף ולא מחליט איפה הוא נמצא בענין זה, או שפשוט עושה בגלל מה יאמרו או אחר הזרם.

אגב אצרף כאן עוד מה שמצאתי פעם באוצר בקובץ "בית אהרן וישראל", ובשים לב גם להערות בכת"י בצד ולמטה שם (ומעניין מי זהות המעיר הזה, וטוב שנכנס העתק זה לאוצר).

שחר כתב:לא הבנתי, אין כזה דבר להחמיר בזה 'חצי הלכה', או הכל או כלום, זה כמעט כמו להחמיר לשלוח רק מנה אחת ולא ב' מנות, ונכון שאין מצוות היום מעכבין זא"ז, ומה שקיים עלתה בידו, אבל זה מגוחך להנהיג בעצמו לקיים חלק ממצוות היום בשעה שסבור שיש כאן מקום להחמיר, ואם עושה למחצה וכו' מעיד ע"ע שאצלו זה לא ממניע הלכתי, ולא הייתי אומר 'להרגיש טוב עם עצמו', כי הרגשה טובה זה שעושים דבר מושלם ובחצי זה רק משאיר הרגשת חסר, אבל אולי ההגדרה שפשוט לא חושב עד הסוף ולא מחליט איפה הוא נמצא בענין זה, או שפשוט עושה בגלל מה יאמרו או אחר הזרם.

צודק בכל מילה, רק שאני מתאר מצב נתון, וזה מה שמפליא אותי.

באמת מעניין של מי ההערות בשולי הגליון [בזהירות מרובה הייתי מהמר על אחד מראשי החכמים כאן].

א הבנתי, אין כזה דבר להחמיר בזה 'חצי הלכה', או הכל או כלום, זה כמעט כמו להחמיר לשלוח רק מנה אחת ולא ב' מנות, ונכון שאין מצוות היום מעכבין זא"ז, ומה שקיים עלתה בידו, אבל זה מגוחך להנהיג בעצמו לקיים חלק ממצוות היום בשעה שסבור שיש כאן מקום להחמיר, ואם עושה למחצה וכו' מעיד ע"ע שאצלו זה לא ממניע הלכתי, ולא הייתי אומר 'להרגיש טוב עם עצמו', כי הרגשה טובה זה שעושים דבר מושלם ובחצי זה רק משאיר הרגשת חסר, אבל אולי ההגדרה שפשוט לא חושב עד הסוף ולא מחליט איפה הוא נמצא בענין זה, או שפשוט עושה בגלל מה יאמרו או אחר הזרם.

לא ברור לי את מה אתה מתקיף כאן, אם את הקורא מגילה רק פעם אחת, ניחא (אפשר לדון אם זה אותה רמת חיוב אבל עדיין הטענה טענה) אבל אם על אלה ששומעים מגילה ולא עושים שאר מצוות היום, זה לא ברור, אתה מתנפל על הפר"ח שסובר כך?

רבי אוצר החכמה, לא נראה לי שהיתה כאן שום התקפה מכוונת, יתכן שהוא לא עיין בפר"ח שציינת למעלה.
בכל מקרה כעת אחר שנתברר שהחזו"א עצמו נהג בכל מצוות היום בט"ו, השאלה על שאר הנמשכים אחריו מדוע לא נהגו כמותו לגמרי, יתכן שזה באמת נובע מהשיקול ההלכתי של צירוף דעת הפר"ח להקל בשאר מצוות היום, אבל לפי מה שנראה זה יותר ענין של הגררות ציבורית, ולכן דבר שנעשה בציבור כמקרא מגילה נהגו [לחצאין], ושאר הדברים הנעשים בפרטות לא החמירו.

['משה ויינטרוב' הוא שם בדוי אם זה מעניין את מישהו].
הגרש"ד שהיה מראשוני הנוהגים לקרוא מגילה בט"ו (וקריאת מגילה אצלו היא לא דבר של מה בכך), חדל ממנהגו זה כמה שנים בעקבות כל הנ"ל.

אוצר החכמה כתב:

לא ברור לי את מה אתה מתקיף כאן, אם את הקורא מגילה רק פעם אחת, ניחא (אפשר לדון אם זה אותה רמת חיוב אבל עדיין הטענה טענה) אבל אם על אלה ששומעים מגילה ולא עושים שאר מצוות היום, זה לא ברור, אתה מתנפל על הפר"ח שסובר כך?

ח"ו, רק שצריך כאן 'לימוד זכות' לומר שכל אלו שעושים למחצה היינו רק קריאת מגילה, כוונתם בידיעה שעושים ע"פ צירוף הפר"ח.
כפי הנראה בב"ב נוהגים כן רק ע"פ החזו"א ותלמידיו, והחזו"א בקריאה פשוטה של הבה"ל שמסיים "ועי' בפמ"ג שמפקפק בזה", הנהיג גם משל"מ וכו', או שגם לדידיה היה מוכרע כדעת הפמ"ג.
לא שמעתי לע"ע שיש 'גדול' שהנהיג כהפר"ח בב"ב ושנהגו אחריו מטעם זה. אבל באמת הדרנא בי, כי למה לא לחשוב 'חיובי' שכל הנוהגים כן מעצמם באמת יודעים הפר"ח, או שלכל הפחות רואים תלמידי חכמים שנוהגים כן ועושים אחריהם, והנח להם לישראל וכו'.

לפני כמה שנים שאלתי את הגרח"ק, אם יש לומר על הניסים בט"ו כדין כל המסופקים כמבואר במ"ב, והורה לי שאין לומר. והבנתי ממנו שאי"ז ממש ספק.

אברך כולל כתב:לפני כמה שנים שאלתי את הגרח"ק, אם יש לומר על הניסים בט"ו כדין כל המסופקים כמבואר במ"ב, והורה לי שאין לומר. והבנתי ממנו שאי"ז ממש ספק.

בחזו"ע וילקו"י כתבו שאפשר לומר על הנסים.

הם דברו על בני ברק? מעולם לא ראיתי שהנמשכים אחר פסקי הגרע"י בב"ב חוששים לט"ו.

בספר אגן הסהר [עובדות והנהגות מהגר"א גנחובסקי] כתב שלא חששו אף תלמידי החזו"א להורות לנשים לשמוע מגילה בט"ו, וצ"ב.

אלף אלפים כתב:בספר אגן הסהר [עובדות והנהגות מהגר"א גנחובסקי] כתב שלא חששו אף תלמידי החזו"א להורות לנשים לשמוע מגילה בט"ו, וצ"ב.

ידוע שהחזון איש אמר על הניסים אך אין נוהגים כן כי זה שינוי בנוסח ממה שהכל נוהגים

לא הבנתי את כל הדיון,
איך אפשר לדון ש'ראינו שלא עושים שאר מצוות היום'
קריאת המגילה הדין לקרוא בציבור לכן מתפרסם,
את שאר מצוות היום עושים בבית ולכן לא רואים את מי שמקיים אותם...
משלוח מנות מקיימים בבני ביתו (מקסימום ע"מ שאין לי רשות וכו'), מתנות לאביונים בויזה, ובצהריים נוטלים את הידים ושותים קצת יין (ואצלנו אפי' קצת הוי יותר מלימודו), אח"כ פורשים לנוח קמעא והכל בסדר...

ככל הידוע לי כך נוהגים המדקדקים.
אמנם לצאת מפתח ביתו וכובע ליצן על ראשו ושאר מנהגי הפורים זה לא ראינו נוהגים כ"כ ובאמת יל"ע ותול"מ.

מה שכן ברור שלא כל מתפללי בתי הכנסת הישיבתיים עושים כך, אבל רבים כן עושים כך.

שמעתי ממישהו ששמע ביום שישי האחרון שיעור מר' אריאל בוקוולד, ולא ידע לחזור היטב על השיעור, אך נשמע ממנו שחושש כיום לא רק משום נראה ללוד, אלא גם משום "בני ברק" המקראית הנזכרת ביהושע יט, מה, וכיון שנזכרה בין ערים חשובות דיהושע הרי שהיא מוקפת חומה, וכיון שרווחת הדעה שהיא באזור צומת מסובים - ח'יריה, הרי שבני ברק של ימינו סמוכה ונראית לה.

ולא ראיתי טיעון זה במובא כאן.

מישהו מכיר את הטענה הזו והדיונים אודותיה?

זה לא נדון בקונטרס האגרת הזאת של מרן הגר"ש דבליצקי שהובא לעיל?

צודק. הוא אכן דן בנוגע להר נפוליון - תל ג'ריסה, ובנוגע לאבן אברק. וכן י"ל גם לענין יהודיה ולענין כפר עאנא, אף שלא דן בהם.

דעת הרש"ד שכרך החרב לחלוטין בטל דינו (וכך נראה מפשטות דברי הגמרא, ששו"ט מאי כרך שחרב ולא העלתה את האפשרות שחרב כפשוטו; וכך הבין הוא בירושלמי, שכל הנידון הוא רק על כרך שחרב מיישוב ישראל ונעשה של עכו"ם - ואז יש ספק בכוונת הירושלמי בדינו - אבל כרך שהיה וכעת אבד ובטל מן העולם כגון בני ברק המקראית, או אונו המקראית, אין מה לדון בהם בכלל). אולי יש מי שאומר שכיוון שיש היום יישובים חדשים בשם בני ברק או קרית אונו יש לראות בהם תחיית המתים של הכרך הקדום, אבל לדון מכח סמוך ונראה לכרך שאינו קיים נראה רחוק.

ברזילי כתב:דעת הרש"ד שכרך החרב לחלוטין בטל דינו (וכך נראה מפשטות דברי הגמרא, ששו"ט מאי כרך שחרב ולא העלתה את האפשרות שחרב כפשוטו; וכך הבין הוא בירושלמי, שכל הנידון הוא רק על כרך שחרב מיישוב ישראל ונעשה של עכו"ם - ואז יש ספק בכוונת הירושלמי בדינו - אבל כרך שהיה וכעת אבד ובטל מן העולם כגון בני ברק המקראית, או אונו המקראית, אין מה לדון בהם בכלל). אולי יש מי שאומר שכיוון שיש היום יישובים חדשים בשם בני ברק או קרית אונו יש לראות בהם תחיית המתים של הכרך הקדום, אבל לדון מכח סמוך ונראה לכרך שאינו קיים נראה רחוק.

ואם כן צריכים לקרוא כמעט בכל ארץ ישראל בט"ו. הרי בספר יהושע מנויים שמות ערי ארץ ישראל המוקפות חומה הפזורות בכל רחבי הארץ. ורוב השמות קבלו עכשיו "תחיית המתים"

מה באשר לטענת "קרית אריאל", על יפו "כקשת", ראיתי מקופיא ולא הספקותי לעי' ואין הספר תח"י כעת, הוא טוען כך מבחינת המציאות [שאיני יודע כרגע], וטוען שיש להעתיק מהל' תחומין כי אינו דין ריבוע וכדו' אלא משהו בעצם שאמרינן שהוא כמלי, אלא שלדידי יש לעי' אם אמרינן כן אף כשאינה עיר אחת ממש שאינה שותפה לכל ענינה, וגם לעניין תחומין יש לדון כן וצ"ת בסוג' דשלושה כפרים, אולם הכא בוודאי יש לדון כן.
האם שמעו כאן משהו על כך לאחרונה?.

ברזילי כתב:דעת הרש"ד שכרך החרב לחלוטין בטל דינו (וכך נראה מפשטות דברי הגמרא, ששו"ט מאי כרך שחרב ולא העלתה את האפשרות שחרב כפשוטו; וכך הבין הוא בירושלמי, שכל הנידון הוא רק על כרך שחרב מיישוב ישראל ונעשה של עכו"ם - ואז יש ספק בכוונת הירושלמי בדינו - אבל כרך שהיה וכעת אבד ובטל מן העולם כגון בני ברק המקראית, או אונו המקראית, אין מה לדון בהם בכלל). אולי יש מי שאומר שכיוון שיש היום יישובים חדשים בשם בני ברק או קרית אונו יש לראות בהם תחיית המתים של הכרך הקדום, אבל לדון מכח סמוך ונראה לכרך שאינו קיים נראה רחוק.

לכאו' כוונתך דבטל דינו רק בשעת מעשה, אבל אם חזר ונתיישב ע"י ישראל חזר דינו, דאל"כ ירושלים ג"כ צריך להיות י"ד, ובט"ז ומג"א להדיא דהוא בן י"ד.
וא"כ אין ראיה מפשטות הגמ' הנ"ל, כי הגמ' מדברת בחרב ונתיישב, ובזה היה שפיר יכול לפרש שחרב לחלוטין ואח"כ הדר ונתיישב דחוזר דינו, וכנ"ל.
וא"כ ע"כ צ"ל דמה שאמרו בגמ' חרבו חומותיו היינו חרב לגמרי.

הרוצה להחכים כתב:

ברזילי כתב:דעת הרש"ד שכרך החרב לחלוטין בטל דינו (וכך נראה מפשטות דברי הגמרא, ששו"ט מאי כרך שחרב ולא העלתה את האפשרות שחרב כפשוטו; וכך הבין הוא בירושלמי, שכל הנידון הוא רק על כרך שחרב מיישוב ישראל ונעשה של עכו"ם - ואז יש ספק בכוונת הירושלמי בדינו - אבל כרך שהיה וכעת אבד ובטל מן העולם כגון בני ברק המקראית, או אונו המקראית, אין מה לדון בהם בכלל). אולי יש מי שאומר שכיוון שיש היום יישובים חדשים בשם בני ברק או קרית אונו יש לראות בהם תחיית המתים של הכרך הקדום, אבל לדון מכח סמוך ונראה לכרך שאינו קיים נראה רחוק.

ואם כן צריכים לקרוא כמעט בכל ארץ ישראל בט"ו. הרי בספר יהושע מנויים שמות ערי ארץ ישראל המוקפות חומה הפזורות בכל רחבי הארץ. ורוב השמות קבלו עכשיו "תחיית המתים"

קושיתך אינו דווקא לדברי ברזילי שאמר סברתו לבדיחותא, אלא היא קושיא עומדת ויציבה על שיטת החזו"א שסובר דיש דין סמוך אף לכרך חרב, וגם סובר דדין נראה לא בעי מיל, וא"כ כל עיר בארץ ישראל שיושבת על הר, וממילא רואה סביבה שטחים עצומים, מסתברא מילתא דא"א שאינה רואה כרך ששמם לגמרי. [ספר חזו"א אינו תח"י, אבל יש לבדוק דאולי גם לשיטתו צריך להיות איזה רישומו ניכר, ולא סתם סמוך לקרקע עולם].

אפשר כתב:

הרוצה להחכים כתב:

ברזילי כתב:דעת הרש"ד שכרך החרב לחלוטין בטל דינו (וכך נראה מפשטות דברי הגמרא, ששו"ט מאי כרך שחרב ולא העלתה את האפשרות שחרב כפשוטו; וכך הבין הוא בירושלמי, שכל הנידון הוא רק על כרך שחרב מיישוב ישראל ונעשה של עכו"ם - ואז יש ספק בכוונת הירושלמי בדינו - אבל כרך שהיה וכעת אבד ובטל מן העולם כגון בני ברק המקראית, או אונו המקראית, אין מה לדון בהם בכלל). אולי יש מי שאומר שכיוון שיש היום יישובים חדשים בשם בני ברק או קרית אונו יש לראות בהם תחיית המתים של הכרך הקדום, אבל לדון מכח סמוך ונראה לכרך שאינו קיים נראה רחוק.

ואם כן צריכים לקרוא כמעט בכל ארץ ישראל בט"ו. הרי בספר יהושע מנויים שמות ערי ארץ ישראל המוקפות חומה הפזורות בכל רחבי הארץ. ורוב השמות קבלו עכשיו "תחיית המתים"

קושיתך אינו דווקא לדברי ברזילי שאמר סברתו לבדיחותא, אלא היא קושיא עומדת ויציבה על שיטת החזו"א שסובר דיש דין סמוך אף לכרך חרב, וגם סובר דדין נראה לא בעי מיל, וא"כ כל עיר בארץ ישראל שיושבת על הר, וממילא רואה סביבה שטחים עצומים, מסתברא מילתא דא"א שאינה רואה כרך ששמם לגמרי. [ספר חזו"א אינו תח"י, אבל יש לבדוק דאולי גם לשיטתו צריך להיות איזה רישומו ניכר, ולא סתם סמוך לקרקע עולם].

וכן כל יושבי עיה"ק מתש"ח עד לתשכ"ז שקראו בט"ו, לא כן?

לעומקו של דבר כתב:וכן כל יושבי עיה"ק מתש"ח עד לתשכ"ז שקראו בט"ו, לא כן?

ירושלים באותם שנים עכ"פ היתה מיושבת ע"י עכו"ם, וא"כ זהו דין הירושלמי ממש, אם כי מהמשאת משה שהביא הביה"ל יש מקום לומר דגם בכה"ג קוראים בי"ד, ומפרש הירושלמי כהר"ן. [ובאמת שידוע לי דהברכי יוסף דן בשיטת המשאת משה ע"פ הירושלמי, ואין ידי לבדוק כעת].

ובאמת מעניין לדעת על מה סמכו ירושלים באותם השנים, כי קשה להאמין דאזלו בתר החזו"א בזה, ואילו מהביה"ל משמע שיש לקרוא בי"ד, ואולי נהגו כהגר"א כפשוטו, והעמיסו דהמשאת משה מודה, וצ"ע.

אוצר החכמה כתב:מקום שיושבים בו רק גויים נחשב חרב לעניין זה?

לעניין חרב מעשרה בטלנים אם הוא במוקף זה מחלוקת ראשונים.

הגר"א ריש תרפח כתב להדיא דלא נחשב חרב. אבל זה לפירושו בירושלמי, אבל לפירוש הר"ן אין הכרח, וכבר ציינתי לברכי יוסף שדן בזה, [בשעתו מחמת אריכות דבריו לא היה לי מצב רוח לעיין בדבריו, ואולי האי שתא יכשר העת].

וסתם מלשון שאלתך משמע שאתה נוקט בפשיטות דישיבת גוים אינה ישיבה עכ"פ לענין הוקף ואח"כ ישב וכו', ובאמת דכ"ה תחילת דברי הר"ן הובא בב"י, והפנ"י נקט כן למעשה. אבל האם קיי"ל כן להלכה? לא פשיטא לי כלל.

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:וכן כל יושבי עיה"ק מתש"ח עד לתשכ"ז שקראו בט"ו, לא כן?

ירושלים באותם שנים עכ"פ היתה מיושבת ע"י עכו"ם, וא"כ זהו דין הירושלמי ממש, אם כי מהמשאת משה שהביא הביה"ל יש מקום לומר דגם בכה"ג קוראים בי"ד, ומפרש הירושלמי כהר"ן. [ובאמת שידוע לי דהברכי יוסף דן בשיטת המשאת משה ע"פ הירושלמי, ואין ידי לבדוק כעת].

ובאמת מעניין לדעת על מה סמכו ירושלים באותם השנים, כי קשה להאמין דאזלו בתר החזו"א בזה, ואילו מהביה"ל משמע שיש לקרוא בי"ד, ואולי נהגו כהגר"א כפשוטו, והעמיסו דהמשאת משה מודה, וצ"ע.

פעם יצא מסמך שנקרא "ויקיליקס בריסק" מכתבי ר' אליקים שלזינגר ששמע מהגרי"ז:

לסקירה הסיטורית הלכתית לדיונים והמנהגים סביב קריאת המגילה מתש"ח ואילך, יש מאמר יפה של ר"ב לנדוי.

לעומקו של דבר כתב:

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:וכן כל יושבי עיה"ק מתש"ח עד לתשכ"ז שקראו בט"ו, לא כן?

ירושלים באותם שנים עכ"פ היתה מיושבת ע"י עכו"ם, וא"כ זהו דין הירושלמי ממש, אם כי מהמשאת משה שהביא הביה"ל יש מקום לומר דגם בכה"ג קוראים בי"ד, ומפרש הירושלמי כהר"ן. [ובאמת שידוע לי דהברכי יוסף דן בשיטת המשאת משה ע"פ הירושלמי, ואין ידי לבדוק כעת].

ובאמת מעניין לדעת על מה סמכו ירושלים באותם השנים, כי קשה להאמין דאזלו בתר החזו"א בזה, ואילו מהביה"ל משמע שיש לקרוא בי"ד, ואולי נהגו כהגר"א כפשוטו, והעמיסו דהמשאת משה מודה, וצ"ע.

פעם יצא מסמך שנקרא "ויקיליקס בריסק" מכתבי ר' אליקים שלזינגר ששמע מהגרי"ז:

ייש"כ גדול זה מציאה. כי מה שידוע לי שבבריסק קוראים בי"ד גם בלא קשר לחורבן הכרך, והראיה דהיום ג"כ כל בני משפחת בריסק והמסתעף קוראים בי"ד ואין הכרך חרב.
ואפשר שאז התעורר הספיקות מחמת הנ"ל והתחילו, ואחר שנכבש העיר לא פסקו, הן מחמת שהגרי"ז כבר נפטר, והן מחמת שיש ספיקות אחרות, מצד סמוך.

ובאמת ששמעתי שהגר"ח קרויזר מספר שפעם הלך עם הגרי"ד מהעיר העתיקה לכיוון ביתו, וזה היה באמצע הקיץ, והגרי"ד מיד ביציאה מן העיר [ג"ז נידון שלם מה היכן חומות יהושע, ואכ"מ], ואמר לו בא נמדוד מכאן עד ביתי לפי הפסיעות, ומדדו ומצאו שהוא פחות ממיל. [עצם המדידה תמוה, כי צריך להיות יותר, אבל נניח]. ומשמע דהגרי"ד לא היה ברירא ליה כל החומרא של קריאה בט"ו, וגם משמע דחשש רק מחמת מיל, וכדעת הרמב"ם והטור.
אבל בבית הגרי"ז עצמו לא היה חשש כי הוא בודאי תוך מיל, וא"כ לא היה שייך להחמיר רק בזמן הכיבוש.

לעומקו של דבר כתב:לסקירה הסיטורית הלכתית לדיונים והמנהגים סביב קריאת המגילה מתש"ח ואילך, יש מאמר יפה של ר"ב לנדוי.

היש לך?
עוה"פ ייש"כ גדול על דברי הגרא שלזינגר.

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:וכן כל יושבי עיה"ק מתש"ח עד לתשכ"ז שקראו בט"ו, לא כן?

ירושלים באותם שנים עכ"פ היתה מיושבת ע"י עכו"ם, וא"כ זהו דין הירושלמי ממש, אם כי מהמשאת משה שהביא הביה"ל יש מקום לומר דגם בכה"ג קוראים בי"ד, ומפרש הירושלמי כהר"ן. [ובאמת שידוע לי דהברכי יוסף דן בשיטת המשאת משה ע"פ הירושלמי, ואין ידי לבדוק כעת].

ובאמת מעניין לדעת על מה סמכו ירושלים באותם השנים, כי קשה להאמין דאזלו בתר החזו"א בזה, ואילו מהביה"ל משמע שיש לקרוא בי"ד, ואולי נהגו כהגר"א כפשוטו, והעמיסו דהמשאת משה מודה, וצ"ע.

דעת רבי יואל מסאטמאר באותן שנים שבירושלים צריכים לקרוא בי"ד מפני שהיתה מנותקת מהעיר העתיקה שהיתה ללא תושבים יהודיים.
בשנת תשכ"ז עשו מעשה על פיו וקראו בביהמ"ד 'אהל רחל' דסאטמאר את המגילה ביום י"ד, הראב"ד רבי פנחס עפשטיין התכעס מאד ואמר שאם יעשו כן בשנה הבאה יוציא עליהם חרם.

למעשה בחודש אייר של אותו שנה נכבשה העיר העתיקה על ידי כוחות הצבא הציוני, ובכך הוסר חשש החרם...

כמדומני שאמורה להיות תשובה של רבי יואל מסאטמאר בה הוא מבאר ומבסס את דעתו בנידון, (אינני יודע אם נדפסה בשו"ת דברי יואל).

מחולת המחנים כתב:

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:וכן כל יושבי עיה"ק מתש"ח עד לתשכ"ז שקראו בט"ו, לא כן?

ירושלים באותם שנים עכ"פ היתה מיושבת ע"י עכו"ם, וא"כ זהו דין הירושלמי ממש, אם כי מהמשאת משה שהביא הביה"ל יש מקום לומר דגם בכה"ג קוראים בי"ד, ומפרש הירושלמי כהר"ן. [ובאמת שידוע לי דהברכי יוסף דן בשיטת המשאת משה ע"פ הירושלמי, ואין ידי לבדוק כעת].

ובאמת מעניין לדעת על מה סמכו ירושלים באותם השנים, כי קשה להאמין דאזלו בתר החזו"א בזה, ואילו מהביה"ל משמע שיש לקרוא בי"ד, ואולי נהגו כהגר"א כפשוטו, והעמיסו דהמשאת משה מודה, וצ"ע.

דעת רבי יואל מסאטמאר באותן שנים שבירושלים צריכים לקרוא בי"ד מפני שהיתה מנותקת מהעיר העתיקה שהיתה ללא תושבים יהודיים.
בשנת תשכ"ז עשו מעשה על פיו וקראו בביהמ"ד 'אהל רחל' דסאטמאר את המגילה ביום י"ד, הראב"ד רבי פנחס עפשטיין התכעס מאד ואמר שאם יעשו כן בשנה הבאה יוציא עליהם חרם.

למעשה בחודש אייר של אותו שנה נכבשה העיר העתיקה על ידי כוחות הצבא הציוני, ובכך הוסר חשש החרם...

כמדומני שאמורה להיות תשובה של רבי יואל מסאטמאר בה הוא מבאר ומבסס את דעתו בנידון, (אינני יודע אם נדפסה בשו"ת דברי יואל).

כפי מיטב ידיעתי מעולם לא קראו בפועל בסאטמאר ברח' יואל ביום י"ד.
כי אם שתכננו לעשות זאת אחר פורים תשכ"ח.

לענין על הנסים בב"ב- החזו"א נהג לומר על הנסים גם בט"ו אך גיסו הסטייפלר חלק עליו בזה.

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:לסקירה הסיטורית הלכתית לדיונים והמנהגים סביב קריאת המגילה מתש"ח ואילך, יש מאמר יפה של ר"ב לנדוי.

היש לך?
עוה"פ ייש"כ גדול על דברי הגרא שלזינגר.

אם יקרים בעיניך דבריו, אז את ה"בירור הלכה" שכתב שם תמצא כאן http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... sfid=50960
עמ' 227)

(הקובץ הנ"ל "ויקליקס" נידון כאן ובמטותא אכ"מ)

המאמר של ר"ב לנדוי נמצא בקובץ זה עיי"ש עוד חומר מעניין ורב
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52218&

נדפס באורייתא כרך יא.

הנהגת הגרי"ז כבר נדפסה בס' בית אב להנ"ל סי' לד

לעומקו של דבר כתב:

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:לסקירה הסיטורית הלכתית לדיונים והמנהגים סביב קריאת המגילה מתש"ח ואילך, יש מאמר יפה של ר"ב לנדוי.

היש לך?
עוה"פ ייש"כ גדול על דברי הגרא שלזינגר.

אם יקרים בעיניך דבריו, אז את ה"בירור הלכה" שכתב שם תמצא כאן http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... sfid=50960
עמ' 227)

(הקובץ הנ"ל "ויקליקס" נידון כאן ובמטותא אכ"מ)

המאמר של ר"ב לנדוי נמצא בקובץ זה עיי"ש עוד חומר מעניין ורב
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52218&

ייש"כ, הקובץ של ר' אליקים יש לי, רק לא זכרתי הנקודה הזאת. וייש"כ למאמרו של ר"ב לנדו