ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר
איתא בגמ' מגילה (טז' ע"ב) עה"פ (אסתר ח'): ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אמר רב יהודה אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו'): כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז'): ושמחת בחגך. ששון זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט'): שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח'): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש.
ומבוא' שם ברש"י שעל כל המצוות הללו גזר המן שלא יקיימו. וביאר המהרש"א (שם – באה"ד): ויש לכוין בדרש הזה כי התורה נתנה בעיון כמו לימוד התורה ובמעשה שהן המצות, והתורה היא עדות לישראל כמ"ש: ואת העדות אשר אתן וגו'. ויש גם במצותיה שהם אות ועדות לישראל כמ"ש המפרשים והם שלשה, השבת שנאמר בה: ביני וביניכם. וכן התפילין דכתיב בהו: והיה לאות על ידך וגו', [וכן המילה שהוא אות ברית], ולכך גזר המן על אלו ביותר כפרש"י, לפי שהן עדותן של ישראל. וכיון שנתבטלה גזירתו חזרו אלו עדות ליושנן, תורה זו תורה כמ"ש לעיל, ושמחה זו יום טוב שהוא יום שביתה, וכמ"ש שחזרו מאבל ליו"ט. וששון זו מילה, שחזרו לה כמ"ש: ורבים מעמי הארץ מתיהדים, דהיינו תחלה בברית מילה. ויקר זו תפילין שהוא כבודן של ישראל ע"ש: כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. שחזרו לזה, ע"ש.
מדרשות חז"ל הנ"ל על הפסוק 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. למדו בספרי הראשונים והאחרונים הלכות ומנהגים כפי שיבוא' להלן בעז"ה.
חליצת התפילין אחר קריאת המגילה
כתב המשנה ברורה (סי' תרצ"ג ס"ק ו'): אין לחלוץ התפילין, אף שהתפללו כבר עד אחר קריאת המגילה, דדרשינן: ויקר אלו תפילין.
והנה יש לחקור בלשון המ"ב שכתב 'אף שהתפללו כבר', האם כוונתו שכבר סיימו לגמרי התפילה וגם אמרו כבר קדושת ובא לציון ועתה הולכים לקרות המגילה דאין לחלוץ התפילה עד אחר המגילה, או דכוונתו שרק גמרו שמו"ע אך עדיין לא אמרו קדושה דסדרא ועתה קוראים המגילה דאין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה.
ונ"ל דכוונת המ"ב כצד א' דלעיל, והכי מוכח בדברי הפרי מגדים (א"א, שם ס"ק ב') שהוא המקור לדבריו כמבוא' בשער הציון שם, ומקור ההלכה הוא מהמגן אברהם שם וביאר בדבריו הפרי מגדים וז"ל: ומה שכתב המגן אברהם דחולץ אחר המגילה, צריך להמתין עד אחרי 'ובא לציון' (? כמבוא' בשו"ע סי' כה' סעי' יג') אלא במי שהתפלל כבר ועתה שמע מגילה אין חולץ התפילין עד לאחר המגילה, עכ"ל. וזה כוונת המ"ב שכתב 'אף שהתפללו כבר'.
ויל"ע אם סיימו גם את קדושת ובא לציון ועדיין לא קראו את המגילה וחלץ התפילין, ועתה הולך לקרוא את המגילה האם יש להניחם שוב, ע"ש במחצית השקל ודו"ק.
ימשמש בתפילין
כתב השו"ע (סי' סא' סעי' כה'): כשיאמר (בקריאת שמע) 'וקשרתם לאות על ידיך', ימשמש בתפילין של יד. וכשיאמר 'והיו לטוטפות בין עיניך' ימשמש בשל ראש (עי' בסי' כד' סעי' ד').
בספר מועד לכל חי (לרבי חיים פלאג'י, סי' לא' פח') כתב, שכשקוראים במגילה תיבת 'ויקר' ינשק התפילין. ובספר בן איש חי (ש"ר פ' תצוה ט') כתב, וכשאומר 'ויקר' ישים ידיו על התפילין וינשק, ע"ש.
אורה זו תורה
כתב הרמ"א (סי' תרצה'): טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה (סעודת פורים), וסמך לדבר 'ליהודים היתה אורה ושמחה', ודרשינן (מגילה טז' ע"ב) 'אורה זו תורה' (ו'אורה' היא קודם 'שמחה'). ומקורו הוא מש"כ בתשובת הר"י ברי"ן וז"ל: גרסינן בפרק קמא דמגילה (שם): רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא אמר, אמאי לא אתו רבנן לבי מדרשא וכו' אמר ליה קא עסקי בסעודת פורים [פי' רב אשי ישב בפורים לפני רב כהנא והתאחר היום. ולא באו התלמידים לבית המדרש. אמר רב אשי לרב כהנא, מדוע לא באו התלמידים, שמא הם טרודים בסעודת פורים]. שמע מינה דסעודת פורים דוחה תלמוד תורה. מכל מקום כיון דדרשינן 'אורה זו תורה' מצוה לעסוק בתורה קודם הסעודה והיא מגינה עליו שלא יארע לו קלקול בסעודה (מובא בד"מ).
החזרת הס"ת לארון אחר קריאת המגילה
כתבו התוס' (מגילה ד' ע"א, ד"ה פסק ואומר על הנסים – באה"ד) סדר התפילה בפורים שחרית: ואוחז ס"ת וקורא שלשה גברי פרשת ויבא עמלק, אף על פי שאין בה אלא ט' פסוקים, ואין מחזיר הספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז בידיו עד שקראו את המגילה, ע"ש. מבוא' מדבריהם שרק לאחר קריאת המגילה מחזירים הס"ת למקומו. וכן הוא בספר כלבו (סי' מה'): ומוציאין ס"ת וקורין בה ג' בפרשת ויבא עמלק עד סוף הסדר ואומר קדיש זוטא וגוללין ספר תורה ואומר אשרי ועומד ש"צ לקרות המגילה ומברך לפניה ולאחריה כאשר בירך בלילה ואחר כך פותח החזן ואומר ובא לציון וכל סדר קדושה ומחזירין ספר תורה למקומו ואומר קדיש שלם, ע"ש. (בדבריו מבוא' ש'אשרי' אומרים קודם קריאת המגילה, ו'ובא לציון אומרים אחר קריאת המגילה. וכן הוא בספר אורחות חיים הלכות מגלה ופורים: ומוציאין ס"ת וקורין בה שלשה בפרשת ויבא עמלק, ואומר קדיש זוטא וגוללין ספר תורה, ואומרים אשרי ומניח הספר בחיק המסיים, ועומד שליח צבור לקרות המגלה ומברך עליה לפניה ולאחריה כאשר ברך בלילה, ואחר כך אומר ובא לציון ומחזירים הספר למקומו ואומר קדיש שלם). ובספר אבודרהם (פורים): ואחר קריאת המגלה אומר אשרי, ואינו אומר יענך ה' ביום צרה. ואומר סדר קדושה. ומחזיר ס"ת למקומו.
מדברי הראשונים הנ"ל מבוא' שבעת קריאת המגילה הס"ת היה בחוץ (ונראה מלשון השו"ע סי' תרצ"ג סעי' ד', גם כך, ודו"ק), והטעם לכך כתב בספר יפה ללב (לרבי רחמים נסים יצחק פלאג'י, י"ל באזמיר בשנת תרל"ב), לפי דדרשינן 'אורה זו תורה' לכך צריך לישא עיניו בתיבה לראות בס"ת כשאומר (במגילה): ליהודים היתה אורה.
הביאור הלכה (שם) הביא כמה פוסקים דס"ל דמחזירין הס"ת קודם קריאת המגילה וביאר הטעם, דהא האוחז הס"ת גם חייב לכוין לצאת שמיעת קריאת המגילה, ואם יאחוז ספר תורה בידו יהא לבו על הס"ת, ע"ש. (א"ה: ואולי יש לחלק בזה הענין בין האשכנזים שמחזיקים הס"ת אחר הקריאה בידם לבין הספרדים שמניחים הס"ת על התיבה, ודו"ק).
ברית מילה קודם קריאת המגילה
כתב הרמ"א (סי' תרצ"ג סעי' ד'), כשיש מילה בפורים מלין התינוק קודם קריאת המגילה. ומקור דבריו מספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות פורים) וז"ל: מילה אירע בפורים ואמר מהר"י סג"ל למול אחר קריאת התורה קודם המגילה, ואמר שכן הוא במנהגות מהרא"ק למול בפורים לאחר קריאת התורה ולא זכר לו סמך. ואמר חתנו הח"ר קאפמן סמך דבמגילה נאמר ליהודים היתה אורה וגו' (אסתר ח' ט'), להכי מלין מעיקרא להיות גם התינוק בכלל יהודי. ואמר מהר"י סג"ל סמך משום דכתיב אורה ושמחה וששון, ואורה זו תורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כג'). שמחה וששון זו מילה שנאמר בה שש אנכי על אמרתך (תהלים קיט', קסב'). נמצא דנסמך המילה לתורה, ע"ש.
ובהגה' שם כתוב: בק"ק פרנקפורט, מלין אחר קריאת המגילה, לפי שאין דבר מצוה דוחה מקרא מגילה אלא מת מצוה בלבד. ובמ"ב (שם) הביא דעת הפרי חדש וכ"מ מהגר"א שמלין אחר קריאת המגילה. [נכתב בס''ד ע''י א. פלשניצקי]