1400 שנות מפגשים. ואלף שנות מלחמה בין ישראל לעמלק כמה ומתי ?
לסדר "וכל ישראל יבכו את השריפה".
מלחמת עולם מתקיימת בין עם ישראל לבין העם העמלקי - שתסתיים רק בימות המשיח כאשר אז יתקיים מאמר חזל:
"כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, ולא הכסא שלם. אבד זרעו של עמלק, השם שלם והכסא שלם" (מדרש תנחומא, כי תצא, סימן יא).
אז כמה פעמים נלחמו אומות האלו זו בזו ?
ראשית הזכרותיו של עמלק בתנך הם כבר בספר בראשית :
1. יד ,ז, כשם מקום-
וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃
2 . לו,יב.כצאצאי עשיו-
וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃
3. לו, טז. בין אלופי עשיו-
אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃
4. כבר מלידה - 1400 שנות עויינות ופחד, עוד מלפני המלחמות- בראשית כה ,כג.
"ויאמר ה' לה" - "שני גוים בבטנך" -"ושני לאמים" - אין לאום אלא מלכות. "ממעיך יפרדו" - מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו.
"מלאם יאמץ" - לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכה"א אמלאה החרבה (חזקאל כו) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים
ועוד במדרש-
"מה כתיב למעלה מן העניין?
אלה אלופי בני עשו אלוף מגדיאל אלוף עירם.
כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא, אמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו......
א"ל הקדוש ברוך הוא: גץ שלך יכלה אותם וזה יוסף, דכתיב: (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם וגו', לכך כתיב: וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף" .
אבל אלף שנות המלחמות ביניהם מתחילות ביציאת בנ"י ממצרים [2448- 3405]
א.
. .עמלק היה העם הראשון שיצא להילחם בו. המלחמה נערכה ברפידים, - "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה ...וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:" (שמות יז 9-11)
במלחמה זו בני ניצחו את עמלק, אך הוא לא הושמד כליל. לזכר כך נבנה מזבח במדבר. והבטיח ה': "...מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:" (שמות יז 14),ונקבע שהמלחמה בעמלק היא מלחמת צד הקדושה בצד הטומאה, שתבוא לסיומה רק עם השמדתו המוחלטת של עם זה - "...מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:" (שמות יז 16).
ב.
ב' תמח. באותה שנה מאוחר יותר בפרשת המרגלים, כאשר ביקשו בני ישראל לעלות להר על אף איסורו המפורש של ה', שימשו העמלקים כלי שָׁרֵת ביד ה' על מנת להעניש את בני ישראל (ראו במדבר יג 29; יד 41-45). מב אַל-תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא-יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם. מד וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' וּמֹשֶׁה לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה. ולאחרי 40 שנה [תפח] נצטוו בני בספר דברים, שיש להשמיד את זכר עמלק כליל - "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:" (דברים כה 17-19).
ג.
[עריכה והוספת קטע זה]
. .מלחמה נוספת- ואחרונה שבתורה- בין ישראל ועמלק התרחשה לקראת סוף הנדודים במדבר, בב'א תפז חודש אב ,גם היא בחרמה . אולם בשונה מקודמתה היה זה בהסכמת ה' ולכן גם הסתיים בניצחון,
. .במדבר פרק כא
א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי--וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם. ג וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה. "וישמע הכנעני" וחזל וברשי הם שפירשו לנו ""יושב הנגב" - זה עמלק שנאמר (במדבר יג) עמלק יושב בארץ הנגב ...
ואת התאריך של האירוע מביא בספר פרשיות בשם הר רח"ק זצ"ל מספרו למכסה עתיק שהיה זה בחודש אב ב"א תפז.
. אלא שמאורע זה נעלם ברבים מרשימת מלחמות ישראל ועמלק - וכנראה מפני שבתורה כתוב הכנעני ולא כתוב "העמלקי" אך חזל ורשי כבר ביארו את הדבר והרי זה כמו עם המן במגילה שגם שם עמלק נסתר.
ד.
עברו 108 שנה , בשנת ב' תקסח .בספר שופטים העמלקים נזכרים כאויבי ישראל לצד העמים האחרים עמון מואב ומדיין. (שופטים ג 13; לאחר מות עתניאל בן קנז -
"וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. יג וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים. יד וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה. טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי
[uה.[/u] עברו 127 שנים ושוב - ב' 2683
- השופט גדעון יצא להילחם נגד העמים האלה ולהציל את ישראל . אולם העמלקים לא נחלו מפלה מוחצת והמשיכו לחיות בנגב בפרק ו',לג וְהָיָה, אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל--וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו. ד וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ, עַד-בּוֹאֲךָ, עַזָּה; וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר. ה כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, יבאו (וּבָאוּ) כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם, אֵין מִסְפָּר; וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ, לְשַׁחֲתָהּ. ....ובפסוק לג "וְכָל-מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו; וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. לד וְרוּחַ השם, לָבְשָׁה אֶת-גִּדְעוֹן; וַיִּתְקַע, בַּשּׁוֹפָר, וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר, אַחֲרָיו.....
ו. עברו 199 שנה -ב' תתפב-
ואז מגיעה ההתנגשות המכריעה והגורלית [שנכשלה] בין עמלק לישראל בימי המלך שאול. בתקופה זו הגיעה התפשטותם של העמלקים לשיאה, שאול נצטווה להכות בעמלק - "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:" (שמ"א טו 3).
. שאול אמנם הביס את העמלקים והנחיל להם מפלה קשה: וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר,..אולם טעה בהשאירו בחיים את אגג מלך עמלק : וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר". ובעקבות כך איבד את המלוכה: " וַיְהִי, דְּבַר-ה' אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר. יא נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים;
[u]ז.[/u] רק שנתיים עברו [תתפד] והיו שתי מלחמות של דוד -
. .הראשונה כאשר עמלקים שהוכו ע"י שאול (יד, מח) התאוששו ובסוף ימי שאול הוסיפו השרידים שנותרו מהם במעשי משיסה ופשיטה בישראל. דוד השלים את פועלו של שאול. כשנלחם בעמלקים לפני שמלך על ישראל. ביושבו בצקלג פשט דוד על יישובי העמלקים, המית את השבויים ולקח שלל ככתוב : "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי...וְהָעֲמָלֵקִי... וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים..." (שמ"א כז 8-9).
ח. והשנייה - באותה שנה-
פעם נוספת היתה כאשר באחת מפשיטות הביזה נפלה צקלג בידי העמלקים. דוד ואנשיו לא שהו בעיר באותה שעה והעמלקים לקחו בשבי את הנשים והילדים. דוד ואנשיו שרדפו אחרי העמלקים, השיבו את השבויים והרכוש שלהם והמיתו את מרבית העמלקים, למעט 400 איש שהצליחו לנוס על נפשם (ראו שמואל א, ל ,לא). מכאן ואילך לא נזכרים עוד בני עמלק מציקים לישראל.
. . שמואל א : וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו, צִקְלַג--בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ, אֶל-נֶגֶב וְאֶל-צִקְלַג, וַיַּכּוּ אֶת-צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ......
. .יז וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ. יח וַיַּצֵּל דָּוִד, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק; וְאֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו, הִצִּיל דָּוִד.
ט. הפעם היתה הפסקה ארוכה מעל 315 שנים , ואחרי ג'א קצט -
כאשר שארית בני עמלק מצאו מקלט באזור הר שֵׂעִיר והתגוררו שם עד ימי חזקיהו מלך יהודה . ככתוב בדברי הימים א ד 42-43 שבימי חזקיהו הלכו בני שמעון להר שֵׂעִיר והיכו שם "אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". לאחר מכן לא נזכרו עוד העמלקים בשמם המפורש בתנך. שארית הפליטה יש להניח שהכוונה לשארית הפליטה ממלחמות שאול ודוד בעמלקים.
י. ואחרון כעבור כ 200 שנה - בשנת ג'א ת"ה-
במגילה אכן אינו מפורש ויש מחלוקת באם המן ממש מזרעו של אגג העמלקי, אבל בחזל וכן בתרגום מפורש שההרוגים באסתר היו עמלקים :
ו. וּבְשׁוּשַׁן בִּירַנְתָּא קְטָלוּ יְהוּדָאִין וְהוֹבִידוּ חֲמֵשׁ מְאָה גוּבְרִין כּוּלְהוֹן רוּפִילִין מִדְבֵית עֲמָלֵק:
טו. וְאִיתְכַּנָשׁוּ יְהוּדָאִין .. בְּיוֹמָא אַרְבַּע עֲסַר לְיֶרַח אֲדָר וּקְטָלוּ בְשׁוּשַׁן תְּלַת מְאָה גוּבְרִין מִדְבֵית עֲמָלֵק ..
טז. וּשְׁאַר יְהוּדָאִין .. אִתְכְּנָשׁוּ וְקַיְמוּ יַת נַפְשֵׁיהוֹן ....וּקְטָלוּ בְּסַנְאֵיהוֹן שַׁבְעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין מִדְבֵית עֲמָלֵק וּבְעַדָאָה לָא אוֹשִׁיטוּ יַת יְדֵיהוֹן:
אלו הם עשרת המפגשים בין האומות וגם אם נחשיב רק את המפורשים בתנך כעמלקים בתנך יהיו אלו שמונה .
וככלל עמלק מוזכר בתנך 48 פעם, מהם 17 בתורה.
(לא ידוע על השם עמלק מחוץ לתנך - במקורות מתקופת התנך. ויש להניח שהיו להם מספר כינויים .כמו שאנו מכירים שמות מלכים ואומות אחרות ששמם יכול להופיע בעמים שונים בצורות שונות. אצלנו מצרים בעולם אגיפט , צרפת =פראנס ועוד)
י.
דיון רחב על מחיית עמלק בכלל - באוצר התורה "קיום מצוות מחיית עמלק במגילה" .
. .איך הורשו מרדכי ואסתר לקחת את בית המן - בניגוד לחרם שנצטווה שאול ? להלן סיכום של דיון ארוך באוצר התורה:"ישנם כמה אופנים להסביר מדוע מרדכי ואסתר היו יכולים לקחת את בית המן ולא היו צריכים להשמיד את הבית מדין מחיית עמלק:
אין חיוב להרוג את הבהמות.[והיתה זו הוראת שעה -כיון שהשתמשו בכישוף].
אין חיוב על אדם יחיד לקיים מצווה זו.
אין חיוב לקיים את המצווה לאחר שסנחריב בלבל את האומות.
אשה אינה מחוייבת בקיום מצווה זו.
הבית היה נחשב לביתו של אחשוורוש היות והמן היה הרוג מלכות" .
יא. ולסיום
וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣סְ יָ֔-הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ (שמות פרק יז פסוק טז)וכתב ר' יוסף בכור שור- ויש לפרש: יד - לשון גדוּלה ומלכות , כמו "ונתתי... בביתי ובחומותי יד ושם" (יש' נו , ה); והכי קאמר: שתהיה יד ומלכות על כס יה - על כסאו של הקדוש ברוך הוא , שאעמיד מלך על ישראל שישב על כסא יי'; כדכתיב "וישב שלמה על כסא יי' למלך" (דה"א כט , כג) ,
דהיינו: מלכות ישראל שיושב על כסא יי' , כדכתיב "יקראו לירושלים כסא יי'" (יר' ג , יז); אז תהיה מלחמה בעמלק , כמו שמצינו כשהומלך שאול - צוהו להלחם בעמלק (ש"א טו); וכן בכל דור ודור ילחם בו , עד שימָחה לגמרי.
ויש לפרש: לפי שלא נמחה אלא לאורך ימים , צריך דור לספר לדור שלאחריו שצוה הקדוש ברוך הוא למחותו.