ידוע שיש בזה חולקים. עי' מנות הלוי, ויש כמה ראשונים שנראה מהם כך.
בלקט יושר עמוד 156 כתב,
וצריך לקרות חמש מאות איש ואת פרשנדתא וגו' בנשימה אחת, כדי שאינו מפסיק בין פסוק לפסוק, מ"מ צריך להפסיק בנגון בין איש לואת, כדי שיהא נראה שהחמש מאות איש אינם נתלים.וכונתו שאם יקראם כולם יחד עם החמש מאות איש, ביטלת ההיכר דכולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו שנאמר רק על עשרת בני המן, וכמו שהקשה כך בהגמ"י. ולכך הצריך שם עכ"פ נגון המפסיק. ועכ"פ מלשונו שיהיה משמע שאינם נתלים, מבואר דהא דבהדי הדדי נפקי נשמתייהו היה בעת תלייתן. וכמדומה שכן מפרש מהרש"א שם, וכבר תמהו עליו.
מאידך מעניין לציין לדברי הרמ"ע במאמר מעין
מעין גנים דכלהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו אעפ"י שנהרגו א' הנה וא' הנה והוא פלא(בענין מה שמפרשים דרך הלצה, רוב בניו וכו' על העץ תלית, שנאמר על זה שהיו קצוצי ראש. שמעתי בזה 'קנייטש' דבלשון המשנה מצאנו ראשו ורובו, דהיינו שיש ראשו ויש רובו, וא"כ כשאנו אומרים רוב בניו היינו רק הרוב ולא הראש).