פורום אוצר החכמה

אתמול התחדש לי שרש"י בחגיגה ה' ע"ב על דברי חז"ל שם שדרשו על הכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" ש"ואעפ"כ בחלום אדבר בו" מסביר שדרשו כן מדיוק "ביום ההוא, אסתיר אבל לא בלילה
וכיוון שאסתר מן התורה מן הכתוב הזה "הסתר אסתיר פני ביום ההוא, דרשה בעצמה שאולי בלילה יתחדש גילוי נוסף וכפי שבאמת היה שבלילה ההוא נדדה שנת המלך והזכירו לפניו זכיות מרדכי והמן הרכיב את מרדכי על הסוס

זכור לי, שראיתי שיעור.
שבו אמר הדרשן!
שאסתר חיכתה ליום המחרת!
כי המן היה בשמחה.
ובגלל שהוא היה בשמחה זו הייתה בעיה...

לאחר שנגזרה הגזרה על היהודים שלח מרדכי את אסתר אל המלך אחשוורוש, כדי להתחנן על חיי היהודים. אסתר שמה נפשה בכפה, ונכנסה אל המלך. באותו מעמד היא לא ביקשה על חיי היהודים, אלא זימנה את המלך והמן למשתה. היה מקום לצפות שבמשתה היא תפרוש בפני המלך את שאלתה ובקשתה, אך לא! היא ביקשה ממנו לבוא למשתה נוסף, למחרת. הדבר תמוה, ויש להבין מדוע לא מיהרה אסתר לפעול לביטול הגזרה, אלא דחתה את העניין למחרת?

המדרש עונה על שאלה זו ואומר: "למוד הוא עמלק ליפול למחר". יש להבין מה ביאורה של תשובה זו, ומה משמעותה?
כשנתבונן בתנ"ך נמצא, שבכל המקומות שהתמודדו בני ישראל עם עמלק, ההתמודדות נדחתה למחרת היום, ורק אז ניצחו את העמלקים. כבר במלחמה הראשונה, עליה נקרא בפורים, ציווה משה את יהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה". גם בהפטרה שנקרא השבת מסופר, ששאול לא עשה כפי שנצטווה ולא מחה את זכר עמלק. המפלה הסופית באותה מלחמה הייתה רק למחרת, כאשר בא שמואל ושיסף את אגג מלך עמלק.
בספר שמואל מסופר שדוד ואנשיו נלחמו עם גדודי עמלק, ומסופר "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם". רש"י שם מציין שעמלק למוד ללקות למחר, והרד"ק מוסיף ומבאר שלכן נאמר "למחרתם" – למחרת שלהם", כי כן דרכם ללקות למחר.

זו הסיבה שאסתר דחתה את הסגרת המן לאחשוורוש מהמשתה הראשון לשני. היא ידעה שכדי להכניע את עמלק יש לחכות למחר, ואז מובטח לה שיימסר המן בידיה. אך מדוע באמת קיימת התופעה הזו? מדוע עמלק נופל לפני ישראל רק למחרת?

הגמרא במסכת ברכות אומרת שהקב"ה זועם בכל יום. וכמה זעמו? רגע. מביאים בספרים הקדושים בשם השל"ה, שמבאר מדוע כועס הקב"ה במשך רגע? כי רג"ע הוא ראשי תיבות "ראשית גוים עמלק", כדברי בלעם בנבואתו האחרונה. מה פשר העניין?

עמלק הוא עשו, והוא היצר הרע. כוחו הגדול הוא להפעיל את האדם להתנהג כאילו אין מחר. יש רק את היום ורק את הרגע. אם כרגע מתחשק לאדם משהו, שיעשה אותו מיד בלי להמתין, בלי לחשוב על העולם הבא – אכול ושתו כי מחר נמות. כל כוחו הוא להראות את התאווה כדבר ראוי, בלי לחשוב על ההשלכות, ובלי להתבונן קדימה. זהו "מלך זקן וכסיל", שעושה מבני אדם כסילים שאינם חושבים על העתיד. לעומתו, עם ישראל הצטווה על דחיית התאוות, ועל עשיית המצוות: "היום לעשותם" – ומחר" – בעולם הבא – "לקבל שכרם". הכוח העומד כנגד הכסילות הוא כוח החכמה – החכם עינו בראשו, במקום גבוה, שממנו רואים קדימה ומתבוננים בהשלכות העתידיות של המעשה. אם כן, ההתמודדות בינינו לבין עמלק היא בדיוק סביב הנקודה הזו. עמלק הוא איש ההווה, הרגעי, ואילו אנו אנשי העתיד, אנשי המחר.
לפיכך, כדי לנצח את עמלק עלינו להביא אותו לנקודה המנוגדת לכל הווייתו – למחר. שם הוא למוד ליפול. מי שמבין שיש מחר, וחי את חייו במחשבה על המחר – הוא מהווה ניצחון לעמלק.

גם המן ידע את הסוד הזה. לא לחינם רצה המן להשמיד את כל היהודים ביום אחד. הוא לא רצה להשאיר חלק מההריגה למחר, כי כאמור, המחר אינו שייך לעמלק. סודו הוא בחיפזון ובפזיזות, והוא הבין שרק ביום אחד יוכל לנצח את עם ישראל.

כאשר הרגו היהודים את אויביהם, ביקשה אסתר מהמלך ש"יינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום". המלך אישר את בקשתה, ולמחרת הרגו בשושן עוד 300 איש. התרגום מבאר שאותם אנשים היו כולם מזרע עמלק. מדוע לא הרגו את כולם ביום הראשון? משום שלמוד הוא זרעו של עמלק ליפול למחר. לכן ביקשה אסתר גם את יום המחרת, להיפך מרצונו של המן להרוג את כולם ביום אחד.

ומתי יהיה הניצחון הסופי על עמלק? רק למחר, שהוא אחר זמן – לעתיד לבוא – כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור!

מוטוש כתב:זכור לי, שראיתי שיעור.
שבו אמר הדרשן!
שאסתר חיכתה ליום המחרת!
כי המן היה בשמחה.
ובגלל שהוא היה בשמחה זו הייתה בעיה...

נשמע לי מוכר, אך אינני זוכר את המקור.

ראוי לשים לב כי ראשית נפילתו של המן - היתה כשאיבד את השמחה ואמר "וכל זה איננו שוה לי" וכו'!

כדכד כתב:אתמול התחדש לי שרש"י בחגיגה ה' ע"ב על דברי חז"ל שם שדרשו על הכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" ש"ואעפ"כ בחלום אדבר בו" מסביר שדרשו כן מדיוק "ביום ההוא, אסתיר אבל לא בלילה
וכיוון שאסתר מן התורה מן הכתוב הזה "הסתר אסתיר פני ביום ההוא, דרשה בעצמה שאולי בלילה יתחדש גילוי נוסף וכפי שבאמת היה שבלילה ההוא נדדה שנת המלך והזכירו לפניו זכיות מרדכי והמן הרכיב את מרדכי על הסוס

נוסיף בס"ד, כי גם בלילה ההוא נדדה שנת המלך, דרשו מפני החלום, באסתר רבה - פרשה י סימן א:

א בלילה ההוא נדדה שנת המלך... אחשורוש, שראה בחלומו את המן שנטל סייף להרגו, ונבהל והקיץ משנתו, ואמר לסופריו הביאו ספר הזכרונות לקרות ולראות מה שעבר עליו, ופתחו הספרים ומצאו את הדבר שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש, וכיון שאמרו למלך הנה המן עומד בחצר, אמר המלך אמת הדבר שראיתי בחלומי, לא בא זה בשעה זו אלא להרגני.

עזריאל ברגר כתב:

מוטוש כתב:זכור לי, שראיתי שיעור.
שבו אמר הדרשן!
שאסתר חיכתה ליום המחרת!
כי המן היה בשמחה.
ובגלל שהוא היה בשמחה זו הייתה בעיה...

נשמע לי מוכר, אך אינני זוכר את המקור.

ראוי לשים לב כי ראשית נפילתו של המן - היתה כשאיבד את השמחה ואמר "וכל זה איננו שוה לי" וכו'!

שאלתי את אחד האנשים שממנו שמעתי את הדברים, ואמר לי ששמע זאת בשם הבעל-שם-טוב, אך לא ידע לציין לי מראה מקום מדויק.

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

מוטוש כתב:זכור לי, שראיתי שיעור.
שבו אמר הדרשן!
שאסתר חיכתה ליום המחרת!
כי המן היה בשמחה.
ובגלל שהוא היה בשמחה זו הייתה בעיה...

נשמע לי מוכר, אך אינני זוכר את המקור.

ראוי לשים לב כי ראשית נפילתו של המן - היתה כשאיבד את השמחה ואמר "וכל זה איננו שוה לי" וכו'!

שאלתי את אחד האנשים שממנו שמעתי את הדברים, ואמר לי ששמע זאת בשם הבעל-שם-טוב, אך לא ידע לציין לי מראה מקום מדויק.

דווקא, היום הזכרתי את זה בשיעור של הר' לסרי.
והוא אמר, שזה אחד מהסיבות שאמר הגאון מוילנא.
שבגלל זה אסתר חיכתה יום נוסף:

מוטוש כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

מוטוש כתב:זכור לי, שראיתי שיעור.
שבו אמר הדרשן!
שאסתר חיכתה ליום המחרת!
כי המן היה בשמחה.
ובגלל שהוא היה בשמחה זו הייתה בעיה...

נשמע לי מוכר, אך אינני זוכר את המקור.

ראוי לשים לב כי ראשית נפילתו של המן - היתה כשאיבד את השמחה ואמר "וכל זה איננו שוה לי" וכו'!

שאלתי את אחד האנשים שממנו שמעתי את הדברים, ואמר לי ששמע זאת בשם הבעל-שם-טוב, אך לא ידע לציין לי מראה מקום מדויק.

דווקא, היום הזכרתי את זה בשיעור של הר' לסרי.
והוא אמר, שזה אחד מהסיבות שאמר הגאון מוילנא.
שבגלל זה אסתר חיכתה יום נוסף:

צריכים למצוא את הדברים בכתב.
זה יותר נשמע מתאים לחסידים...

הברכות כתב:

שמחה.PNG

יפה. ועדיין זוהי רק שמועה, כיוון שלא ציינו מקור בספריו וכדומה.