אשתו כגופו במשלוח מנות ומתנות לאביונים

[חלמישצור]

מצאתי בערוך השולחן, שמחד כתב ביחס למתנות לאביונים (תרצד, ב):

ויראה לי דאיש ואשתו שניהם יוצאים בשני מתנות דכגוף אחד הם.

ומאידך כתב ביחס למשלוח מנות (תרצה, יח):

ואפילו יש לה בעל אינה נפטרת בשל בעל דזהו מצוה דרמי עליה [עמג"א סקי"ד ונשי דידן נזהרות ושולחין מנות].

מהו יסוד החילוק בין שתי המצוות? היכן נמצא מי שעסק בעניין זה?

[דרומי]

לכאורה פשוט, שהמצוה דמשלוח מנות היא דוקא איש לרעהו ואשה לרעותה, ולכן זה שבעלה שלח לחברו אינו עוזר לאשה. משא"כ מתנות לאביונים שאפשר לתת איש לאשה או אישה לאיש, כמובן, וממילא זה שבעלה נתן לאביון זה מספיק גם עבורה.

[חלמישצור]

הרב דרומי, כת"ר עורך כאן חלוקה תשתיתית, עוד ביסוד החיוב אצל חז"ל, בין שתי המצוות; ויסוד החילוק הסברה שחז"ל מחייבים את האישה במצווה, רק אם אי-אפשר שהבעל יקיים אותה בשביל האישה. ובכן מה המקור לחילוק זה, גם ברמה של עצם הסברה כטיעון יסודי בדיני החיובים וגם בתוך הלכות פורים.

[ההוא דאמר]

יתכן לחלק, דבמשלוח מנות לצד שזהו משום שיהא למקבל צורכי סעודת היום, אם כן נמצא שהמצוה הינה בתוצאה שהשני הורווח לו במשתה.
ואם כן י"ל, דסברת אשתו כגופו לא תעזור על דברים שאין דינם בפעולה אלא בתוצאה כמו משלוח מנות, ולכך צריכה אף היא לשלוח משלוח מנות.
[ואולם בנוגע למתנות לאביונים, דדנו הפוסקים מה גדר מצוה זו האם היא כמצות צדקה דכל השנה, או חיוב חדש [וראה חישוקי חמד פ"ק דמגילה] אם כן ניתן לומר שמתנות לאביונים דינם בפעולת הנתינה, וכיון דאשתו כגופו, אם כן יוצאת היא בנתינה שלו. בשונה ממשלוח מנות שעיקר עניינה בתוצאה וכפי שנתבאר, אם כן בזה לא מועילה הסברא של אשתו כגופו] ויל"ע בזה.

[אוהב עמו]

יתכן לחלק, דבמשלוח מנות לצד שזהו משום שיהא למקבל צורכי סעודת היום, אם כן נמצא שהמצוה הינה בתוצאה שהשני הורווח לו במשתה.

אם ככה אזי תהיה לנו עוד נפק"מ בשאלה מהו טעם משלוח מנות בין מנות הלוי לתרוה"ד, וע"ע viewtopic.php?f=26&t=38983 באשכול המיוחד לזה.

[כדכד]

אולי זה מה שהתכוון הרב דרומי.
לענין אשתו כגופו אין סיבה לחלק בין משלו"מ למתל"א אך אולי ההבדל שהגדר של משלוח איש לרעהו הוא גדר עצמי ובעל אינו יכול להיות רעהו עבור אשתו מה שאין כן במתנות

[מאת הלוי]

מצאתי בערוך השולחן, שמחד כתב ביחס למתנות לאביונים (תרצד, ב):

ויראה לי דאיש ואשתו שניהם יוצאים בשני מתנות דכגוף אחד הם.

ומאידך כתב ביחס למשלוח מנות (תרצה, יח):

ואפילו יש לה בעל אינה נפטרת בשל בעל דזהו מצוה דרמי עליה [עמג"א סקי"ד ונשי דידן נזהרות ושולחין מנות].

מהו יסוד החילוק בין שתי המצוות? היכן נמצא מי שעסק בעניין זה?

מלשון הערוך השולחן נראה דכתב כן הן לגבי משלוח מנות והן לגבי מתנות לאביונים וסתר עצמו במה שכ' לעיל תרצד, ב.
וז"ל המדויק של הערוך השולחן (תרצה, יח): "וכל הנשים חייבות בשילוח מנות ובמתנות לאביונים ואפילו יש לה בעל אינה נפטרת בשל בעל דזהו מצוה דרמי עליה [עמג"א סקי"ד ונשי דידן נזהרות ושולחין מנות]"