פורום אוצר החכמה

שמעתי בשם מרנא החת"ס זיע"א,
דעיקר הפורים הוא דאורייתא דיש לעשות זכר לנס
ובשנה מעוברת יש לקיימו באדר הראשון, דגבי דאורייתא לא שייך סברא דסמכינן גאולה לגאולה,
דזריזין מקדימין, או אין מעבירין.
(ומקיימים בכך שאין אומרים תחנון באותו היום דמיקרי זכר לנס).
היודע מקום דבריו, אשמח לקבלו.

מצאתי מקורו טהור
בהגהותיו לש"ס, מגילה ו: עי"ש
ותקנו חז"ל משום כך דלא למספד בהון ודלא להתענות.
(ודלא כמש"כ בטעות בהודעה קודמת - תחנון).

והיוצא מדבריו, דפורים גדול השתא הוא פחות מפורים באדר רגיל שיש בו אף יסוד דאוריתא.

פשוט לך שקריאת מגילה בפורים לאו מדאורייתא?
עיין השגות הרמב"ן על סה"מ להר"מ שורש א' ותמצא שיש דעות שכן מה"ת.

אTKH כתב:מצאתי מקורו טהור
בהגהותיו לש"ס, מגילה ו: עי"ש

וכן כתב בתשובותיו (יו"ד סימן רל"ג), ובחידושיו (שבת כב. ד"ה פסולה).

אם הוא דאו' צריך לומר בו הלל [שהרי אין קורין בו המגילה]. ולא די במה שאין אומרים תחנון, כמובן, שהרי אין בזה שום הודאה חיובית, וכל הדאורייתא הוא כדי להודות בו.
ובפרט למנהג שהי' בישיבות בבל [ע' בטור] שהיו אומרים תחנון בפורים מפני שהוא עת רצון [ואולי בפורי"ק לא אמרו].

ס''ק כתב:אם הוא דאו' צריך לומר בו הלל [שהרי אין קורין בו המגילה]. ולא די במה שאין אומרים תחנון, כמובן, שהרי אין בזה שום הודאה חיובית, וכל הדאורייתא הוא כדי להודות בו.
ובפרט למנהג שהי' בישיבות בבל [ע' בטור] שהיו אומרים תחנון בפורים מפני שהוא עת רצון [ואולי בפורי"ק לא אמרו].

אבל זה כל תורף חידוש החת"ס, שמדאורייתא די בזכר כל דהו לנס, וחז"ל תקנו את המצוות המיוחדות (הלל והדלקת נרות ועל הניסים- בחנוכה, מגילה ועל הניסים ומשלו"מ ומתנו"א וסעו"פ- בפורים, ואיסור תענית והספד- בימים שמנויים במגילת תענית)

ועדיין צ"ב.
ואמרתי לבאר, דהרי בחול אוכל אדם סעודה, וכן בשבת ויו"ט, וא"כ מה תוספת כבוד מצאנו בכך שאסור לצום בש"ק, הרי האכילה אותה אכילה של יום חול שאינו צום. אך האמת, דהיות ואסור לצום ביום זה, לפיכך אין האכילה רק לשם אכילה, רק יש בה עצמה גם לחובת היום, ולפיכך אף פורי"ק כן, לא מצד התחנון- אלא מצד דלא לאתענאה בו, ולא להצטער בו, שעי"ז כל ענייני השמחה שבו הם "חובה", ולכן יוצא בזה יד"ח היום מה"ת.
אצמם כפה"נ בזה לכו"ע צריכות כוונה, דאל"כ אין כאן מעשה על צד החיוב, אלא רק העדר, ולכן עדיף אף לשנות איזה מאכל לכבוד היום.