פורום אוצר החכמה

1.
מגילה ד"ה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, וברמב"ן ביאר הטעם בזה משום פרסומי ניסא, ובהג"א נסתפק (על שלא בזמנה) שמא "הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא", ובפוס' העתיקו דבריו לענין נשים, דמצטרפות לעשרה. ועי' טו"א.

2.
בשו"ע (תרפט-ה) פסק "מקום שאין מנין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו", והיינו דכדי להוציא את הבקיא בעי' עשרה, "דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן עשרה דוקא", ואמנם הנו"כ נחלקו בזה, אבל המשנ"ב הכריע כהשו"ע.

3.
בשעה"צ סי' תקפה פסק בשם מט"א "באופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו טוב יותר שיברכו השומעים בעצמן - ודוקא כשהם פחות מעשרה, אבל אם השומעים עשרה, אז אף אם יודעים בעצמם לברך, אחד מברך והשאר יוצאים, שלא לחלק בין צבור לצבור, דסתם צבור נמצאו אנשים שאינם בקיאים בטיב ברכות".

4.
ברכת הרב את ריבנו, הרמ"א בסי' תרצב פסק דמברכים כן רק בציבור. ועי' ביאוה"ל שם.

===

ובכל הני יל"ע האם פרוז מצטרף במוקפין, ומוקף בפרזים. (ונפק"מ לאשכול זה).

לגבי 1 לכאו' מצטרף, 2-3 לכאו' לא מצטרף, וצ"ע לגבי 4.

להעיר, שיש ג' דיני עשרה שדנו בהם הפוסקים, פירסומי ניסא, שעיקר דינו אינו 'עשרה' אלא פירסום בבית הכנסת. ברוב עם, שעיקר דינו אינו עשרה, אלא כמה שיותר. דין ציבור, שדינו 'עשרה' גרידא כדבר שבקדושה.

אישתמיטתי' דין מגילה הכתובה בין הכתובים, שהחילוק בזה בין ציבור ליחיד הוא פלא שכמה שביארוהו עדיין צ"ב לע"ד

ועוד נקודה לדון בה בכל הנ"ל, עפ"ד החזו"א בסי' קנה, ז"ל -

דין עשרה אינו דוקא באחד קורא ותשעה שומעים אלא אפי' כל אחד קורא במגלה שלו, כדתנן י"ז א' היה כותבה כו' אם כיון לבו יצא, ובגמ' י"ח ב' מוקמינן לה דמנחה מגלה קמי' וקרי לה מינה, ולר"א דאפי' בזמנה בעי עשרה, ולדעת הרי"ף דעשרה מעכב, מוכח מכאן דאע"ג דקרי לעצמו מ"מ מקרי עשרה, ונראה דאע"ג דאין קוראין כולן יחד בשוה אלא אחד ממהר קריאתו ואחד מרבה במתינות אין בכך כלום כמו הכא דקרי וכותבה ואינו מכוין עם הציבור מ"מ יצא אפי' לרב אסי, דלא משמע כלל דאיירי דהציבור ממתין עליו עד שיכתוב, וכן הדין נותן דגם בתפלת עשרה כל שקבעו בב"א מקרי ציבור אף שאחד מזדרז ואחד מתעכב, וכש"כ הכא במגלה דא"צ עשרה רק משום פרסומא ניסא וכמש"כ לעיל, ואף אם היחיד מתאחר וגומר קריאתו אחר הציבור מקרי בציבור, דכן הוא בכותבה.

עושה חדשות כתב:1.
מגילה ד"ה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, וברמב"ן ביאר הטעם בזה משום פרסומי ניסא, ובהג"א נסתפק (על שלא בזמנה) שמא "הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא", ובפוס' העתיקו דבריו לענין נשים, דמצטרפות לעשרה. ועי' טו"א.

2.
בשו"ע (תרפט-ה) פסק "מקום שאין מנין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו", והיינו דכדי להוציא את הבקיא בעי' עשרה, "דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן עשרה דוקא", ואמנם הנו"כ נחלקו בזה, אבל המשנ"ב הכריע כהשו"ע.

3.
בשעה"צ סי' תקפה פסק בשם מט"א "באופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו טוב יותר שיברכו השומעים בעצמן - ודוקא כשהם פחות מעשרה, אבל אם השומעים עשרה, אז אף אם יודעים בעצמם לברך, אחד מברך והשאר יוצאים, שלא לחלק בין צבור לצבור, דסתם צבור נמצאו אנשים שאינם בקיאים בטיב ברכות".

4.
ברכת הרב את ריבנו, הרמ"א בסי' תרצב פסק דמברכים כן רק בציבור. ועי' ביאוה"ל שם.

===

ובכל הני יל"ע האם פרוז מצטרף במוקפין, ומוקף בפרזים. (ונפק"מ לאשכול זה).

לגבי 1 לכאו' מצטרף, 2-3 לכאו' לא מצטרף, וצ"ע לגבי 4.

לא הבנתי מנ"ל כל החילוקים בין 1, ל2,3, ול4.
לכא' הכל שאלה אחת, יבואנו דבריך וכבדנוך

הרב פר"י, קשה עלי להאריך. ברוחב דעתו שליט"א ודאי יוכל לשער מה היתה כוונתי, ובחדא מחתא לבאר האם טעות בידי.

בדבר אחד השתנה לי כעת, כאשר ראיתי מש"כ בערוה"ש בגדר 'עשרה' דברכת הרב את ריבנו, ז"ל בסי' תרצב - וכתב רבינו הרמ"א דברכה שלאחריה אינה אלא בציבור עכ"ל וי"ל הטעם דכיון דאינה שייכא למגילה אלא היא ברכת הודאה משום פרסומי ניסא לא נתקנה אלא בציבור שיש פירסום ולא ביחיד, ודו"ק.

גם יל"ד האם בכל הנך דיני 'עשרה' גם נאמרה ההלכה שאם יצאו מקצתן יגמור.

ראיתי כעת בשם הג"ר יהושע גרינמן -
מגילה שלא בזמנה דבעינן עשרה, אף דבעלמא אם יצאו מקצתן גומרין, יש לומר דהכא לא מהני, וגם לא בברכה שלאחריה, וכן בפרשת זכור, וכן במגילה הכתובה בין הכתובים דבציבור לא יצא.

עושה חדשות כתב:ראיתי כעת בשם הג"ר יהושע גרינמן -
מגילה שלא בזמנה דבעינן עשרה, אף דבעלמא אם יצאו מקצתן גומרין, יש לומר דהכא לא מהני,

כבר קדמו הגרח"ז גרוסברג הובא בפורים המשולש לגרש"ד (מהדורה ה' עמ' לג) והגרש"ד חולק. וע"ש לענין ברכה אחרונה.

עושה חדשות כתב:1.
מגילה ד"ה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, וברמב"ן ביאר הטעם בזה משום פרסומי ניסא, ובהג"א נסתפק (על שלא בזמנה) שמא "הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא", ובפוס' העתיקו דבריו לענין נשים, דמצטרפות לעשרה. ועי' טו"א.

2.
בשו"ע (תרפט-ה) פסק "מקום שאין מנין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו", והיינו דכדי להוציא את הבקיא בעי' עשרה, "דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן עשרה דוקא", ואמנם הנו"כ נחלקו בזה, אבל המשנ"ב הכריע כהשו"ע.

3.
בשעה"צ סי' תקפה פסק בשם מט"א "באופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו טוב יותר שיברכו השומעים בעצמן - ודוקא כשהם פחות מעשרה, אבל אם השומעים עשרה, אז אף אם יודעים בעצמם לברך, אחד מברך והשאר יוצאים, שלא לחלק בין צבור לצבור, דסתם צבור נמצאו אנשים שאינם בקיאים בטיב ברכות".

4.
ברכת הרב את ריבנו, הרמ"א בסי' תרצב פסק דמברכים כן רק בציבור. ועי' ביאוה"ל שם.

===

ובכל הני יל"ע האם פרוז מצטרף במוקפין, ומוקף בפרזים. (ונפק"מ לאשכול זה).

לגבי 1 לכאו' מצטרף, 2-3 לכאו' לא מצטרף, וצ"ע לגבי 4.

מהרהר אני במהות חיוב פרסומי ניסא של מגילה כיצד נעשה? ומה מהותו?
אפשר לכאורה לבאר, שבדיוק כמו נר חנוכה, שמצוה להדליקו באופן שיראו הרבים, כדי לפרסם הנס בפניהם, כך גם מגילה יש חיוב לקראה לפני עשרה, כדי לפרסם הנס בפניהם.
כלומר הקורא בפני עשרה, הוא היחיד שעושה בפועל גם את פרסום הנס (והאחרים, אם צריכים לצאת יד"ח, מצטרפים למעשי הפרסום מדין "שומע כעונה")
לפי זה, קשה לי להבין מה מקום הספק לקרוא מגילה בפני עשר נשים או קטנים? וכי גם בהדלקת נר חנוכה בפני הרבים, גם לא יועיל אם עוברות ברחוב רק נשים או רק קטנים???
וגם אם נאמר, שפרסום הדבר מתקיים רק בפני בני דעת ולכן לא יועיל בפני קטנים, א"כ למה בפני נשים לא?

ואולי אפשר לבאר אחרת, שמהות הפרסום במגילה איננה כמו בנר חנוכה. אלא מהותו "התגודדות ציבורית" סביב מישהו שקורא את המגילה. ואז באופן טבעי מתעוררת הסקרנות של כל הרואים אותם או היודעים מהתכנסותם, לברר על מה ולמה התכנסו אלה מסביב לקורא המגילה, וכך הולך ומתפרסם סיפור המגילה והנס.
לפי זה, ניתן יותר להבין, מדוע צריך דווקא אנשים גדולים, ולמה דווקא באופן זה תתעורר סקרנות הציבור ביתר שאת. ובדרך משל: יש הבדל גדול בין הסקרנות המתעוררת אצלנו אם נעבור ליד התגודדות של אנשים חשובים שזמנם יקר להם מסביב לאיזשהי תופעת טבע או פעולה אנושית מעניינת וכיוצ"ב, לבין חוסר הסקרנות שלנו אם נעבור ליד התגודדות של פעוטות מסביב לדבר של מה בכך המעניין אותם משום מה...
לפי זה, לכאורה למה יהיה אכפת לי אם יתגודדו מסביב לקורא גם כאלה שאינם חייבים היום בקריאתה? ולמה לא יהיה בזה פרסומי ניסא? כגון מוקף מסביב לפרוז שקורא בי"ד כחיובו וכה"ג.

אשמח לשמוע האם טעיתי ובמה טעיתי.

עושה חדשות כתב:ראיתי כעת בשם הג"ר יהושע גרינמן - מגילה שלא בזמנה דבעינן עשרה, אף דבעלמא אם יצאו מקצתן גומרין, יש לומר דהכא לא מהני, וגם לא בברכה שלאחריה, וכן בפרשת זכור, וכן במגילה הכתובה בין הכתובים דבציבור לא יצא.

בגליון שנה זו כתב - "בעלמא דבר שצריך עשרה יצאו מקצתן גומרים, אך בפרשת זכור לא מהני, אם כן לא יברך אחריה דגרע מסתם מפטיר, כך נראה, וכן מגילה שלא בזמנה".
אפשר להבין שאם היו עשרה בקריאת כל הפרשה ויצאו מקצתם קודם זכור, לא מהני כי הוי דבר בפנ"ע ולא כמו שאר מפטיר. אבל מהיכ"ת שאם התחיל זכור בעשרה ויצאו באמצע הקריאה לא יוכל לברך אחריה, ומה זה גרע מקדושה וקדיש וכד' דיצאו מקצתם משלים. אולי הבין ש'עשרה' דזכור הוא משום פרסומי ניסא, ולא משום הגדר הרגיל של קריה"ת בעשרה.